שונאים כדורגל ישראלי: רואה שדות זרים
הניהול, האלימות והמתקנים שלנו לא גרועים מהרבה מקומות באירופה. זו פשוט רמת הליגה שלא נותנת תחרות לאלה שמשודרות במקביל. מיכאל יוכין מסונוור מהדשא של השכן
אבל חבר'ה, בואו ניכנס לפרופורציות. המצב כאן מחפיר, אבל לא יותר מאשר מעבר
רפאלוב וברוז' חוגגים צילום: רויטרס
האלימות חוגגת? בהשוואה לאירועים בדרבי האחרון בין פנאתינייקוס לאולימפיאקוס, הדרבי התל־אביבי הזכיר חוג סריגה לגיל הזהב. ההתאחדות לא מסוגלת לקבל החלטות פשוטות בזמן? ברוסיה לא קבעו את התאריך והמקום של גמר הגביע עד חודש לפני מועד המשחק. שיטת הקיזוז היתה אבסורדית? בבלגיה היא עדיין נהוגה, ואף בגרסה חריגה יותר, ובהתאחדות המקומית מצפצפים על גל הביקורות.
נהירת השחקנים לליגות האחרות מתגברת? זו תופעה מבורכת. אתם יודעים מה קורה בקרואטיה? זה לא מפריע לנבחרתה להצליח. הכדורגל שלנו מושחת? נכון, אבל שמעתם על הפרשה שמסעירה את טורקיה בשנה האחרונה? פנרבחצ'ה הודחה בגללה מליגת האלופות. בעקבות זאת, אגב, קיבלה אופ"א למפעל את סגניתה טרבזונספור, שנמצאת בחקירה אף היא. ליד החבורה מאופ"א, שלא לדבר על פיפ"א, ההתאחדות שלנו נראית סבירה יחסית. פלוס מינוס ממוצעת.
יש אפילו כמה היבטים חיוביים. סיומת העונה הדרמטית ב-2010 היתה אחת המרתקות בעולם כולו בשנים האחרונות. ברוב הערים באיטליה יכולים רק לחלום על אצטדיונים חדשים כמו המושבה בפ"ת, נתניה וחיפה. רמת הכדורגל אצלנו גבוהה יותר בהשוואה למדינות כמו בולגריה או הונגריה. אנחנו לא יכולים, ולא צריכים להתיימר, להיות הליגה השישית בטיבה באירופה.
אז למה אני רואה רק שניים-שלושה משחקי כדורגל ישראלי בשנה? פשוט כי בכל זמן נתון יש אופציות טובות יותר לצפייה במקום אחר. הכדורגל
כל מי שיכול ללכת מכאן ולהתקדם, אפילו לקפריסין או לאוסטריה, עושה זאת. ובטכנולוגיה של היום, כך עושים גם רבים מהצופים ובהם אני. זה לא נובע משנאה למוצר המקומי, זהו עניין מקצועי נטו עבור מי שאין לו הזדהות רגשית עם קבוצה ישראלית כלשהי. הרי גם בליגה הבולגרית אני רק בודק את התוצאות בשבוע שגרתי. אין לי זמן בשבילה מעבר לכך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם