מגזינים online

שונאים

שונאים אותו: ברוחו של לוזון

הפרעחים ביציע מספיק פיקחים כדי להבין שהכול פה רקוב מהשורש והתוצאות בהתאם. הכדורגל הישראלי זקוק לקומישינר. מישהו מתנדב? דורון ברוש על למה אנחנו באמת לא מגיעים למגרשים

דורון ברוש | 6/4/2012 13:20 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
כדורגל ישראלי זה יציע בריוני בלי נשים. לא אימא של טאלב טוואטחה או שיר
אבי לוזון. נמאס
אבי לוזון. נמאס צילום: אמיר מאירי
אלמליח של אלרואי כהן, אלא יציע שאין בו אפילו נורית אחת שאמרה לבעלה משה "אני מזכירה לך לא לקבוע כלום לשבת אחרי הצהריים כי אשדוד שלנו משחקת בבית נגד עכו, והשבוע אני רוצה להגיע למגרש מוקדם".

ולמה שנורית תבוא? כדורגל ישראלי זה כדורגלן ישראלי מכדרר. מכדרר עוד צעד, עוד מטר, איכשהו מצליח לעבור מגן, מגיע הבא, לוקח לו את הכדור והלכה התקפה. יא טמבל, אמרו לך אלף, אלפיים, חמשת אלפים פעמים - שחק בנגיעה.

אתה רואה את ברצלונה, יש לך דברי אלוהים חיים בלייב, למה אתה לא מוסר? הוא מאבד מכאן, המתנגד מאבד מצד שני, הוא שוב מאבד מכאן, המתנגד שוב מאבד מצד שני – זה משובב נפש בערך כמו עורב בפסטיבל הזמר. למה שנורית תבוא? זה רק מידרדר מעונה לעונה.

אירופה גובה את ליטרת הכישרון שלה. השידורים הישירים בטלוויזיה משאירים עוד אלפים בבית. מי נשאר ביציע? הפנאטיים. אלה שכדורגל הוא התירוץ שלהם לשחרר לחצים ולהתנהג כמו בהמה. לחזי מגן הם איחלו סרטן. אלונה ברקת, מלאך עם ארנק פתוח, סופגת קללות. על המגרש עורב צורח, ביציע סרטן, למה שנורית תבוא?

ורוחו של אבי לוזון מרחפת מעל לתוהו ובוהו. או מתחתיו. אי אפשר להאשים אותו בכל החולי. הוא לא התחיל. אלא שלעסק הזה נחוץ מישהו שימריא גבוה מעל הדשא, שיראה למרחק, שיחשוב, שיהגה, שיעז, שיהיה דיוויד סטרן מקומי, שבכוח אישיותו יגרוף במאמץ עצום את כל העסק קדימה.

צילום: דני מרון
אלונה ברקת. מלאך שסופג קללות כל שבוע צילום: דני מרון

הצחקתם את קלאראשו, לוזון ואישיות? עם הצרחות הפרעחיות מהיציע, עם מכבי פ"ת הדלוחה שלו, קם בבוקר לעשות חיים עם החבר לקוניונקטורה פלאטיני, ועוד רוצה להיות ראש עיריית פתח תקווה. פתח תקווה, אגב, כבר מוגנה בידי פיקוד העורף?

ביציעים קלטו אותו. יציע ישראלי הוא פרעח אבל פיקח. בכל מגרש מחכים ללוזון אלפים כדי לשרוק בוז. ולא במקרה מתגברות השריקות לאחרונה. משהו השתחרר בשבועות האחרונים. הזעם שהלך והצטבר על הכדורגל הרע, על הענישה האווילית, על ההידרדרות וחוסר המעש מולה, על תחושת האין בעל בית, הפך את המגרשים לחבית חומר נפץ. עכשיו זה היה עניין

של מתמטיקה.

של הנהלת חשבונות. אם יש חומר נפץ, אם החבית מלאה, צריך רק גפרור. ואז בא אלי טביב. את מה שאלי טביב עשה להפועל ת"א אפשר וצריך ללמוד בפקולטות למדעי החברה. המיקום של אדם כמוהו בצומת השפעה על אלפים יכול לשמש מעבדה מרתקת לאירועים ותהליכים גדולים יותר בהיסטוריה.

ההתפרעות בפתח תקווה, הבעיטות והנגיחות חסרות התקדים, היו רק המשך – אוויר נגוע שמרחף מסביב והנשימה אותו מורידה את כולם מהפסים. מי יעלה אותם בחזרה? העסק המתפורר הזה צריך יד מלטפת ואוהבת, חמה וחכמה, ומי שיש לו זה אזגי, טביב ולוזון. אז למה שנורית תבוא למגרש?

צילום: איי-אפ-פי
דייויד סטרן. אפשר בבקשה אחד כזה? צילום: איי-אפ-פי
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

למה אנחנו שונאים כדורגל ישראלי

צילום: דני מרון

אחרי עוד שבוע גדוש בגועל נפש, ולמרות אליפות היסטורית של ק"ש, כתבי nrg מעריב כורתים את הענף ומסבירים: למה אנחנו שונאים את הכדורגל הישראלי

לכל הכתבות של למה אנחנו שונאים כדורגל ישראלי

פייסבוק

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים