פרויקט מיוחד: מראה מראה שעל הדיר
השחיתות חוגגת, האלימות מושרשת, העבריינות זועקת והמשטרה מסוכנת. זה לא הכדורגל, זו מדינת ישראל. עירד צפריר מסביר למה הוא שונא את הכדורגל הישראלי
לימיני ישבה כתבת בכירה. אני הייתי מובטל טרי, אך היא היתה יכולה לדווח על כך.
ההתבהמות של מאמן השוערים ואחראי האבטחה של מכבי פ"ת השבוע לא היתה מקרית. יש שם הרגשה שהכול מותר, שאין דין, דיין או בושה - שאבי לוזון יכול לשמש כמוטיבטור לפני משחק חשוב; שמותר לו לקלל שופטים במשחקי נוער ולמנות את האחיין למאמן נבחרת; שעמוס לוזון יכול לעשות עסקאות מוזרות עם אלי טביב; שהתנהגות וולגרית ואלימה היא נורמה לאורך שנים.
שבע שנים שאני מתפרנס (בקושי) מעבודה בתקשורת הספורט וזה לקח זמן, אבל בסוף הבנתי שסרט הבורקס הממכר והאהוב שעליו גדלתי, הוא הרבה פחות מרגש ואותנטי. כילד הייתי יושב מול "שירים ושערים" ומנסה ליצור פרצוף ליוסי שושני ומייקל יפה. הייתי רואה את אלי "קוקוס" כהן ב"משחק השבת" ונמס.
ואז גדלתי. התחלתי לעבוד בתעשייה - רואה מקרוב יותר את אנשי צוות ההפקה, לעתים גם משוחח איתם. אתה שומע ריכולים על מה שהולך מאחורי הקלעים. אתה מבין שהסצנות הפתלתלות שראית כל השנים - "שופטים באדום", "הכדור המרכזי", ישראל כהן, אושרי לוי ועוד אין ספור פרשות שמרובן לא יצא כלום - הן רק קצה הקרחון. ואנחנו לא באמת יודעים את ממדיו. ומרוב מה שכן יודעים, מתעלמים.
העורכים ובעלי הבית חוששים מתביעות דיבה, מעדיפים עיתונות סינתטית ודלת תקציב. הכתבים חוששים להסתבך עם המקורות, וגם בענף הזה כמובן לא חסרות קומבינות, ולראייה הבורות וחוסר המקצועיות של חלק מהאנשים שמסקרים ומשדרים את המשחק הזה.
העולם התחתון מנהל את הכדורגל הישראלי, ואתה מחפש מישהו שיציל אותו. אבי לוזון? נו באמת. לימור לבנת? ממש. התקשורת? ברקוביץ', אוחנה ושלמה שרף מצדיקים בעלי קבוצה שתקף נער. המשטרה? אין לה יכולת (או רצון, אם אנחנו כבר בקונספירציות). גם ראינו כיצד ויתרה בשמחה על האפשרות לחקור פרשה בסדר גודל עצום בענף הכדורסל.
ובסוף, איך לא, הפוליטיקאים יפילו את התיק על האוהדים. אלה שחלק קטן מהם אלימים שמוצאים במה לפריקת יצריהם, ורובם סתם מכורים שממשיכים לבוא לקולנוע הנוסטלגי, שכל מי שמסביב מנסה להוציא לו צו הריסה. אלכס מילר מ"ישראל ביתנו" כבר העלה הצעת חוק שתאפשר למשטרה להוציא צו מעצר מנהלי נגד אוהדים, ותספק כוח בלתי מרוסן לגוף שהיה אחראי לאלימות ממוסדת במגרשים.
לעומת זאת, כל אלו שמערבבים את כולנו בראש הפירמידה החולה ימשיכו לתעתע בנו. סוכנים, עסקנים וסתם עבריינים במסווה של אנשי עסקים ישמחו שהאש תוסט לאירועים שמצטלמים מצוין ונראים נורא (אלא אם זה מגיע לחצר האחורית שלהם, כמו השבוע).
ובינתיים כולכם תמשיכו לצקצק בלשון ולקרוא למיגור האלימות בכדורגל. כאילו היא מנותקת מהאלימות בכבישים, מהאלימות נגד נשים, ממשטר הכיבוש, מהגזענות ומההסתה. זה פרצופה של המדינה, הכדורגל הישראלי הוא בסך הכול בבואה שלה ושל כולנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם