שונאים כדורגל ישראלי: אוי החובבנות
שיטות העבודה ואנשי המקצוע בישראל מביכים וחלטוריסטים. כל העולם ממשיך לצעוד קדימה ורק אנחנו ממשיכים לדרוך במקום. ניר אפרתי מיואש מהכדורגל שלנו ומסביר בדיוק למה
כבר ארבע שנים אני מתפרנס מכדורגל, בעיקר מהכדורגל שלנו. אני לא שונא אותו, אני אוהב אותו. כסקאוט אני רואה כל משחק ליגת־על אפשרי ומבלה לא מעט גם בליגה הלאומית ובמשחקי נוער. זכיתי לחוות מקרוב תהליכי עבודה וקבלת החלטות בקבוצות מובילות ובקבוצות קטנות יותר בישראל, בנבחרות לאומיות ובנוער ובנערים.
במקביל חוויתי תהליכים דומים עם קבוצות מאירופה בדרגים שונים. אומר את האמת, ארבע השנים הללו זעזעו את עולמי. התחושה שאיתה אני מתהלך היא שהכדורגל שלנו הוא עסק מתועב. פשוט כך. לכולם ברור שלא מתייחסים כאן למשחק באופן רציני. אף פעם בטלוויזיה שלנו לא מציגים את המערך של הקבוצות לפני המשחק כשהוא 100 אחוז נכון.
אף פעם לא עוסקים בתקשורת באלמנטים הטקטיים של המשחק. הרבה יותר חשוב מי קילל את מי, מי מלכלך על מי, ומי מצטלם לאיפה. מישהו מכם זוכר מתי התנהל דיון בטלוויזיה על המערך של מ.ס. אשדוד והתפקוד הספציפי (והמרתק, אגב) של בן בוטבול בתוכו?
אבל יותר מזה - אני משוכנע שהציבור הרחב לא מבין עד כמה הכדורגל שלנו חובבני גם בתוך המועדונים. מרמת ההתנהלות המקצועית של המאמנים, אנשי הצוות, בסקאוטינג, בשימוש בכלים מתקדמים ובמעטפות מדעיות סטטיסטיות וכלה בקבלת ההחלטות ברמת הנהלה צוות מקצועי. פורמלית אנחנו באירופה, אבל לי אישית לא יצא לפגוש מדינה באירופה עם תרבות כדורגל נחותה כל כך.
חוויתי יותר מדי גועל בשנים האחרונות. יש כאן מועדונים שיודעים להציג היטב כאילו הם עובדים בצורה מקצועית. הם אפילו משקיעים משאבים ביצירת אותה תדמית. אבל איפה שזה באמת חשוב - בעבודה עצמה - כמעט כולם מחפפים. ואפילו אם יש דמות מקצועית בודדת, היא מוקפת באגם של חובבנות שמונעת ממנה לממש את כישוריה.
החתמת שחקנים בקבוצות נעשית לא בעקבות מחקר והתאמה, אלא בעקבות מאבקי אגו בתוך קבוצה בין בעלי תפקידים, לא מעט שוחד ו"משחק" עם כספי עמלות העברת השחקנים, שכמובן גם הסוכנים משתתפים בו. אפילו שחקנים שמשלמים עליהם סכומי עתק לא מגיעים לכאן אחרי תהליכי בדיקה רציניים, אלא בצורה שנגועה בשחיתות מתחילתו ועד סופו.
המאמנים שלנו מפוצצים באגו, כמעט כולם חושבים שהם יודעים הכול ומבחינתם ספרות מקצועית או כנס מקצועי הם משהו מהמדע הבדיוני. אז בזמן שאצלנו יעמוד מאמן כושר באימון ויצעק "יותר מהר", בקבוצה בינונית
בזמן שמאמן אצלנו יצעק במחצית על שחקנים שהם לא זזים, מקבילו מדנמרק יקבל מפות חום וניתוח אנליטי מפורט של המחצית הראשונה מהסקאוט שלו כדי לתכנן מהלך טקטי מפתיע. בזמן שאותו מועדון מדנמרק יבנה אקדמיה בניגריה ויטפח מערך סקאוטינג מרשים וגלובלי, בישראל ימשיכו להסתכל על שחקנים ביוטיוב.
בזמן שבאקדמיות באירופה בונים דור עתידי של שחקנים טובים מאי פעם מבחינה אתלטית ובעיקר אנושית (כי המוח הוא האיבר החשוב ביותר בכדורגל), אצלנו ימשיכו לגדול שחקנים שהם פשוט לא ספורטאים.
כי בסופו של דבר הכול מתחיל מלמעלה. אפשר עוד לשנות, אבל זה צריך להתחיל מהממשלה, ולקדם תהליך של שנים כדי להציל את הכדורגל שלנו. אם לא, עוד כמה שנים נהיה אינדונזיה – מתקנים נהדרים, עם כדורגל ברמת אפס.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם