ראשי » חדשות » בריאות » השיבה לחיים

השיבה לחיים: אחרי 17 שנה אני הולך לדרכי

תודה סימונה על שנים של חברות וחיים משותפים. אני נפרד ממך עכשיו, מנסה להבין שכבר לא תחזרי עוד

השבעה הגיעה לסיומה. עלינו לבית הקברות כ-30 איש ואישה, חברים, קרובים ובני משפחה. הרב דב קפלן קרא "אל מלא רחמים": אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים אֶת נִשְׁמַת סימה בת מרים שֶׁהָלַכה לְעוֹלָמהֹ, בַּעֲבוּר שֶׁנָדְבוּ צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתוֹ, לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהוּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרֹור בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתוֹ, ה' הוּא נַחֲלָתוֹ, וְיָנוּחַ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְנֹאמַר אָמֵן.

תוכי ירוק הנושא את השם ברבר החל לפצוח בשיר, מלווה את דברי ההספד. היה קשה, שאון הבכי גבר על שאון הגלים. אלה התנפצו בזעם על סלעי הירוקת ושבו כלעומת שבאו. כאן שקעה ההבנה שסימה-הודיה כבר לא תחזור עוד וחבל.

סימה נאספה כאסופית מתחת לרגבי האדמה ואין מושיע. הבנים ואני הבטנו בקבר בערגה, בכאב, בהפנמה שזהו זה - שמה שהיה לא יהיה. מאוד מוזר לי לכתוב בלשון עבר. סימה מתה, האם זה ברור לך אורן? מאוד קשה לקבל עובדה כה קשה. יש הכחשה, אי הסכמה. יש התעלמות.

שקט אחרי הסערה. הבית התרוקן מהמוני המבקרים המנחמים. הבנים הלכון לישון אצל חברים ואני לבד, ללא סימה, כותב ומתפרק. זה בסדר, חברותי. זה מראה על אנושיות. לאחר הטקס לחץ את ידי ישראל, חברי, ואמר לי: "אתה כוכב". הרגשתי כאב חד. ראיתי שהוא הניח בידי כוכב. מסרתי אותו לבני. חזרנו אל הקבר של סימה והנחנו אותו שם.

לא חיים לנצח כי, הנצח לא קיים תדעי,
לבני אדם יש מצוקות, והן כל כך גדולות.
מי ישים אותך אצלי, מי ישים אותי אצלך?
מי ישקה אותנו, בזמן הצימאון.

שלמה ארצי מלווה אותנו במילותיו. הוא כל כך קרוב, במרחק נגיעה. הודיה היא הכוכבת האמיתית של הסיפור. ארבע שנות מאבק, מוות אכזרי בלי שליטה.

בלילה תחפשי כוכב, אם זה עובד לא תהיי לבד
אל תשתני אל תתחנפי לאף אחד ביום
כנסי אליי לתוך הדם זאת אהבה וזה לא מושלם
תקשיבי לי אני צועק פה, איזה צימאון

אין לי מילים. אתן לשלמה לבטא את מכאובי:

כבר יומיים מתים מחום ושיגעון,
מי ערב שהכאב יחלוף,
כבר יומיים אני מת מחום, אין פתרון.
מי ערב שהזאב יחטוף?

עכשיו אחרי יומיים שלושה,
שנסעת ולקחת את כל מה שהייתי איתך
גיליתי תמונות על הקיר הלבן,
וכמה עננים באפור על תקרת המטבח.

מאוד קשה לי. אין מילה בלקסיקון שיכולה לשקף את הכאב. אמשיך לצטט את שלמה ארצי:

לא חיים לנצח כי הנצח לא קיים תדעי
העץ נופל, השיר קמל, נשאר רק זיכרון.
אופטימיות יש רק במזרח,
במערב אין כל חדש
רק מי ישקה אותנו, בזמן הצימאון.

לאט לאט כבה האור לבדו,
ונותרתי חשוך, והייתי לבד,
מן הקיר הלבן גלשו התמונות,
עצובות עצובות, כי פתאום כשלא באת.

פתאום כשלא באת הבנתי שכבר לא תחזרי. מה החלופה שלי? לחיות באשליה? בהכחשה? תודה לכם חברים, שלום ולהתראות באמצע הדרך שבין בית הקברות לחוף האקוודוקט. הנוף הפסטורלי בבית הקברות כל כך יפה שהוא מסתיר את המתים.

עצי הקזוארינות, הבוגונוויליה, האורנים, האלונים והברושים מצלים על קברה הטרי של סימה. הצל מכסה על הכאב, והיופי מנעים את האווירה. תודה לך סימונה על 17 שנים של חברות וחיים משותפים. אני נפרד ממך והולך לדרכי. תמיד תהיי עימי.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

השיבה לחיים

מחלת הסרטן לקחה מאורן את אשתו סימה. במהלך שלוש שנות המאבק, תיאר אורן עבור הגולשים את הקשיים שעברו על המשפחה. עכשיו מתחיל הניסיון להתרגל לחיים ללא האישה שאהב

לכל הכתבות של השיבה לחיים