השיבה לחיים: אחרי המוות – לבד בברלין
חודשיים לפני מותה של הודיה היינו בטיפול פרידה בגרמניה. עכשיו אני שם שוב, מסמן נקודות במעגל שסגרתי
עמיר לב
קחי אותי איתך יש מקום
כל הלילה דיברתי עם עצמי
האורחים שהזמנתי גמרו לנו את היום
כמה אפשר לשמוע את הסיפורים שלי
לבד בברלין צילום: נמרוד
חודשיים וחצי לפני מותה של הודיה נסענו עם הבנים לטיול פרידה. ברלין ופריז היו היעד. עכשיו, חודשיים וחצי אחרי המוות, חזרתי שוב לאותם מקומות, לבד בברלין. סימנתי את נקודות הציון שחווינו יחד. סגירת מעגל.
חומת ברלין נפלה לפני 20 שנה. עכשיו, החומה האישית שלי נפרצה וסימנה לי דרך חדשה. הרחק ממוקד הרעש בבית החולים איכילוב, רחוק מביתנו, נסעתי לנשום אוויר קר, צח וחדש. פתיתי השלג שירדו נמסו מיד וכך חשבתי גם על חיי הודיה. אנחנו זמניים כאן, חייבים למצות את החיים ומהר. היום הוא היום והמחר ללא נודע.
קחי אותי שלא נפסיד את הסתיו
רק עם הרוח בלי מילים
הג'ינס והטריקו חוזרים עכשיו
דמעות בגרון שמיים אפורים
ברלין מרגשת, סקסית, קרה, קפואה, מינוס שבע מעלות. רצתי ברחובות ברלין, מצלם בלי הפסקה, כל זווית, כל עץ עם מעט סימני שלג, כל מבנה היסטורי. מחשבות על השואה שחווינו כעם ריחפו כעננה כואבת ומכאיבה.
כמה עשרות שנים לפני נפילת החומה ברחו הוריי מאוסטריה רגע לפני ההשמדה. כשהיו על אוניית מעפילים הקברניט ביצע אחורה פנה בחופי הארץ. אבא שלי, ברגע של גבורה, תקף אותו ואילץ את האוניה להמשיך במסע כמתכונן. כל הפליטים נפלטו בחשיכה ונאספו על ידי מלח הארץ לפיזור בקיבוצים.
המלחמה תפסה אותי לא מוכן
עמדתי מול מה שנראה קטן
קמת מוקדם נרדמתי מאוחר
לא
טעמת כלום והייתי רעב
כמעט הכל נגמר בלי לשים לב
זה לא שם אמרת
הכל כאן
ישבתי בברלין, מביט מהחלון והמחשבות עולות הלוך ושוב. עבר, הווה, עתיד. העבר מעיק. אני קורא את "לבד בברלין" וחווה כל רגע כאילו הוא הרגע, חושב על הלבד. הנה, רק לפני חודשיים נפטרה אם בניי ואני נהנה מכל רגע. האם אני עושה דבר לא סביר? הוזמנתי למועדונים הכי נחשבים, ריחפתי עם המצלמה, מתעד, מנציח את רגעי השמחה. יש חיים אחרי המוות.
קחי אותי מהגברים המצליחים
כבוד בבנק מקומות שמורים
ואני אשכב איתך לישון מוקדם
צוואר על יד
חלונות פתוחים
בוחן, מסתכל, לומד, שואב, סופג את ריחות החופש, נושם אוויר גבהים ומבין שיש חיים, היכן הייתי עד כה? ומשיב לעצמי - מבין, מתחשב, כואב, דואב, מבכה, מקריב, לעתים מובס, מופסד, שבוז, נמחק. ועתה?
המלחמה תפסה אותי לא מוכן
עמדתי מול מה שנראה קטן
קמת מוקדם נרדמתי מאוחר
לא טעמת כלום והייתי רעב
כמעט הכל נגמר בלי לשים לב
זה לא שם אמרת
הכל כאן
הכל כאן, בין הכאבים. אני מחבק את הרגעים היפים ואומר תודה. תודה, תודה. החיים יפים אבל כה קצרים. הם נוזלים כמו פתיתי השלג בברלין. בלילות היא כל כך יפה, זוהרת, נושכת, כואבת, מושכת ופשוט מרגשת.
הלבד בברלין כבר לא לבד. מוקף בחברות, חברים שמחבקים, אוהבים, כואבים איתי וחווים את רגעי האושר. חי כל רגע, מצלם, מנציח, שומר, אוחז, מלטף, מוקסם, מתרגש, תופס, מביט. הבנתי שאין לי צורך ללכת לברלין כדי למצוא את עצמי. אני כאן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם