השיבה לחיים: הכתיבה היא תרפיה מדהימה
כל הסיפור של המדור הזה מבוסס על מילים. הן אלה שעוזרות לי להתפרק מכל מה שעובר עליי מאז המוות
"מילים זה כל מה שיש לי
זה הוני, זה אוני וזה אני
מילים זה כל מה שיש לי
זה הוני, זה אוני וזה אני"
נמרוד
כל הסיפור של השיבה לחיים ויומן סרטן מבוסס על מילים. אני מנסה להתפרק מהכאב, מהאובדן והמילים עוזרות לי בזה. הבעיה היא שזה טיפול רק לרגעים. לאחר מכן המוח מייצר מילים חדשות. הכתיבה היא תרפיה מדהימה.
היה רצוי שלא אתעסק יותר עם מחלת הסרטן, רק שאני קשור לאנשים שחלקם חולה. חלק מהאג'נדה שלי זה לעזור לחולים, להיות לידם, לומר מילה טובה ולחבק. אני אוחז בחיים כאילו שמעולם לא חייתי. כל רגע הוא כאילו האחרון בחיי.
לקחתי פסק זמן מהריצות חסרות הפרופורציה. אני מסתובב בחופי קיסריה, שדות ים, בית ינאי, נמל תל אביב ויפו. אלה משאירים בי משקעים טובים. השמים שנפגשים
באופק פותחים אפיקים חדשים. אני מביט במטוסי חיל האוויר שנוחתים בקרבת מקום ומקנא בזווית הראייה שלהם. הם רואים מלמעלה הכל וביחסיות. אנחנו כאן למטה כלל לא מקבלים פרספקטיבה.
אני מנתח רבות את הסיטואציה של עצמי. עד כה הייתה הודיה חלק מעולמי, והנה נוצר חלל. המחשבות מוקדשות עתה לבנים ולי. הם כל כך עסוקים בפעילויות שלהם, שאני נשאר לבד.
הלבד מורגש בעיקר בלילות. בבית דממה, הבנים ישנים ואני נשאב לתוך שמיכת הפוך לבדי. השקט הזה שואב אותך לתוך עצמך. אתה חושב, מתחבט, מתלבט, שואל האם אפשר אחרת? מילים, מילים, מילים, הן החיבור בין המחשבות. החלטתי להמשיך את היומן כל עוד אתם תמשיכו לקרוא. השגרה כובשת, סוחפת, משתלטת, מכילה, חובקת. וזה עושה לי טוב. "מילים זה כל מה שיש לי...".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם