נכה בתשלומים: חמש עצות לחיים טובים יותר
ביטוי עצמי, משפחה וחברים חשובים וכך גם הגישה של חולי הפרקינסון לחיים. טור פרידה עם כמה המלצות להמשך
אאוריקה! מצאתי! תודה לאל שלא לקח לי יותר מדי זמן. לרבים זה לוקח לפעמים חיים שלמים, ויש גם כאלו שלא מוצאים לעולם. מה יש למצוא? את הדרך למצות את המירב מהחיים, הדרך להנאה ולסיפוק. אתם יודעים, החיים יותר מדי קצרים ויקרים בשביל לבזבז אפילו דקה מהם - וכל הקלישאות במקרה הזה תקפות.
אילו יכולתי לתכנן ולכתוב את סיפור החיים שלי, ללא ספק היו כמה פרקים שהייתי משמיטה בסיפור והפרק על מחלת הפרקינסון שלי בראש הרשימה. אך לאיש מאיתנו אין את היכולת האלוהית הזו לתכנן את חייו מראש, או לתקן אותם רטרואקטיבית - מה שמשאיר אותנו עם ההכרח לעשות כמיטב יכולתנו להתמודד ולהמשיך עם מה שיש.
בשבילי משמעות הדבר היא לסבול את המחלה הזו על שלל הסימפטומים שלה, לחוות אותה יום יום, שעה שעה וליהנות מהחיים - למרות קיומה. אף אחד לא הבטיח לי חיים מלאי שושנים וגם אם כן, לא הייתי מאמינה. עובדה. אחלוק אתכם כמה נקודות מפתח בדרך לגישה העכשווית שלי. מה אכפת לכם. תנסו - הן עובדות.
1. משפחה וחברים: הם הבסיס שלנו. מאגר התמיכה, האהבה, החמלה והנחמה שלנו. קשה לי לתאר את חיי ללא בני משפחתי וחבריי ואני לא יצור חברותי במיוחד. אבל חברים מהסוג הנכון יכולים לשמש מקור לא מאכזב לתמיכה ומצב רוח טוב, פעילויות ונחמות.
אל תוותרו על החברים בגלל קשיי תקשורת או קשיי ניידות. אל תסתגרו בבית. ובאשר למשפחה, הרי אלה האנשים היקרים לי ביותר, שמכירים אותי לפני המחלה ותומכים בי במהלכה. אני לא יודעת איך הייתי מתמודדות בלעדיהם. אני צריכה להזכיר לעצמי להגיד להם את זה, ולומר גם עד כמה אני אוהבת אותם. בהתחלה זה לא בא בקלות, אבל בהמשך אפילו קיבוצניקית מחוספסת כמוני מצליחה להישמע טבעית עם האמירה הזו.
2. הכל עניין של גישה: גישה בריאה, חיובית ואופטימית נראית לי ציוד הכרחי לחיים בכלל עבור כל בן אדם, ובמיוחד אם הוא חולה. ללא חוש הומור, אופטימיות וכוח חיות פנימי קשה ביותר לעמוד מול קשיים מכל סוג וצריך הרבה מאוד מהגישה הזו כדי להיות מסוגל לעמוד מול כל התסמינים שהפרקינסון מזמנת לנו.
בסוף מתברר שכל דבר הוא תולדה של המחלה בצורה כזו או אחרת, ובכל פעם צץ איזה כשל אחר בגוף או בפעולותיו. גישה מלאת כעס, עצב, מרירות או רחמים עצמיים כלל לא תועיל לנו ורק תדרדר אותנו רחוק יותר. תהיו סמוכים ובטוחים בזה.
3. מלחמות מיותרות: זה קטע שאני לא כל כך חזקה בו, אבל יש חברה שכן ואני מנסה ללמוד ממנה. יש מלחמות שממש, אבל ממש, לא שווה להלחם אותן. מאבקי תדמית ואגו, מלחמות של מי צודק, מי אשם, מלחמות עם בני המשפחה, בכביש ועוד רבות. כולן מלחמות שקשה מאוד לנצח בהן וגם אם מנצחים, מפסידים בחזית אחרת.
אלה מלחמות שאיש לא פתח בהן ובכל זאת כולם נגררים לתוכן. מלחמות חסרות תועלת, שחר ומיותרות לחלוטין. גם אם תאלצו להתנצל בפני מישהו, הרי הדבר עדיף על להיכנס למלחמה איתו, אפילו אם הוא טועה, אשם או לא יודע דבר. יום אחד נתעורר ונגלה שבזבזנו חלק גדול מחיינו על מאבקי שווא וטעינו שהקדשנו זמן יקר למלחמות הלא נכונות. יום אחד עלול להיות מאוחר מדי.
4. עשיה, תרומה וביטוי עצמי: זהו עבורי הערך המוסף של פעילות מוקדשת מטרה. לעשות משהו שיש בו תרומה (לחברה, לעמותה, למשפחה, לעצמי), ומהווה ביטוי לכישרונות שלי, ליכולתי או לצורך הפנימי שלי. זהו הסעיף שמעניק משמעות לחיים ולא חשוב מה התכנים שלו.
מספיק שתכנים אלו ממלאים אתכם, מספקים ומצליחים להאיר לכם את היום. יש אנשים האוחזים במכחול ומביאים את עצמם לידי ביטוי בציור, יש המתנדבים לפעילות ביצועית במסגרות שונות,
5. אל תהיו כבדים מדי: כלומר, אל תקחו את עצמכם יותר מדי ברצינות. הומור עצמי מקל מאוד על החיים ומסייע לנו לעבור אותם בצורה נעימה יותר. לא כל אירוע הוא שואה אטומית, לא כל עניין הוא טרגדיה, לא כל נושא קריטי, לא כל דבר דחוף או חשוב נורא והעולם לא עומד להסתיים מחר. אצלנו מכנים את הגישה הזו טפלון, ששום דבר לא נדבק אליו.
מכך יובן שלאו דווקא מצדדים בה. אני מצאתי שגישת הטפלון דווקא מסייעת להחליק במורד החיים מבלי שיתפסו בי ענפים דוקרניים ומבלי שתינגף רגלי במהמורות שבדרך. הייתי אומרת שצריך ציפוי כלשהו בשביל להיות מסוגלים לעבור את החיים האלה. לא עבה מדי, אבל ציפוי, טפלון או אחר, כי עור חשוף זה כואב נורא.
ייתכן שלאחדים מכם יש מערכת נקודות שונה שעובדת. זה באמת לא משנה. החשוב הוא שתהיה לכם אג'נדה כלשהי לחיים.
ובנימה אופטימית זו הרשו לי לברך אתכם לשלום, שכן אני לוקחת לעצמי פסק זמן מהמדור הזה. לא יודעת אם הוא יהפוך לסיום, או פסק זמן שבסופו אשוב לכתוב. לעת עתה, שלום. ותהיו לי בריאים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם