נכה בתשלומים: על פרקינסון מותר לצחוק
צפיתי ברשת בסרטון שצוחק על הפרקינסון. הומור לא היה שם. רק תחושת החמצה באשר למודעות למחלה
לפני כמה זמן שלחו לי דואר אלקטרוני עם קישור לסרטון שמו "הקופאי הזה צריך לצאת לגמלאות". האדם ששלח אותו אולי חשב שהסרטון משעשע או לפחות מציג את הפרקינסון שלנו בהומור שפוי וקליל.
מה לעשות, אותי זה לא כל כך הצחיק. אפשר לומר שהסרטון אפילו קומם. בעיניי הדבר לא נחשב התייחסות הומוריסטית משעשעת לעצמנו ולמחלה שלנו, אלא שיתוף פעולה עם אותו יחס לו אני מתנגדת - לגלוג וגיחוך כלפי החולים בפרקינסון.
הסרטון המדובר, שהופק על ידי חברה בשם "רק לשם הצחוקים", מציג שחקן שמגלם קופאי קשיש וחולה פרקינסון. ידיו הרועדות מעבירות בשוגג בקופה עשרות פעמים מוצר אחד. המסך שהמוצג לעיני הלקוחות המצולמים במצלמה נסתרת, מתמלא במהירות בשם החוזר על עצמו של המוצר ואיש לא מעיר או מוחה בגלוי. הרי מדובר באדם חולה וקשיש.
כך הם מוצאים עצמם מול הקופאי הרוטט, בוהים במסך המחשב שמסכם קנייה של מוצר אחד כאילו היה עשרה. אפשר להבין אותם, לא נעים למחות בצורה ישירה והמבוכה ניכרת על פניהם. מי שבכל זאת מוצא את האומץ ומצביע על הטעות המופיעה על המסך, זוכה במופע אימים כאשר הקופאי הרוטט מטלטל עצמו ברעידות מוגזמות וחסרות שליטה.
בסיומו של כל קטע, כנהוג בז'אנר המתיחות, השחקן מחלץ את הלקוחות ממבוכתם בחיוך גדול ובחיבוק נטול רעד נוסח: "אכלת אותה - מצלמה נסתרת", תוך כדי התנערות קלילה מהדמות ששיחק קודם. לא רעד ולא נעליים, כאומר: "קודם שיחקתי חולה פרקינסון, אבל כמובן שאיני כזה", וכולם שמחים ומאושרים. רווח להם. איזה צחוקים, איזה בידור.
עתה תארו לעצמכם שבמקום חולה פרקינסון, השחקן היה מגלם דמות של אדם הסובל מאוטיזם ומתקשה ביצירת תקשורת עם הלקוחות בקופה. או אולי אדם על סף העיוורון, שלא מסוגל לראות איפה ממוקם המכשיר שקורא את הברקודים, או אפילו חירש-אילם שלא מגיב לדברים שמופנים אליו. אפשר לגלם גם חולה ALS, שלוקח את הזמן להזיז את הידיים כדי להעביר את המצרכים לפני הקורא. האם זה מצחיק?
לא רק שזה כלל לא מצחיק, סרט מסוג זה היה זוכה מייד לביקורות רבות ולטוקבקים נזעמים ביותר ובצדק. אבל לא כשמדובר בפרקינסון. על פרקינסון מותר לצחוק. המחלה הזו מותרת לגיחוך, לבדיחה, למתיחה של מצלמה נסתרת המתפוגגת בצחוקים. ומי משלם את החשבון בסופו של דבר? חולה הפרקינסון האמיתי, שכלל לא מופיע בסרטון.
למה לא יעלה על הדעת לחקות לשם הצחוק חולה סרטן או ALS, אבל זה בסדר להתבדר על חשבונם
האפשרות למחות באופן רשמי על תוכן סרט מתייחסת רק לכאלה המכילים תכנים פוגעניים מבחינה מינית, מעודדים אלימות או תוקפנות, שנאה, גזענות, ניצול של בעל חיים, שימוש בסמים או בחומרים מסוכנים וכן כשמדובר במחאה על הפרת זכויות קניין. אין בנמצא סעיף המתאים למקרה שלפנינו.
בסדנאות תקשורת שהעברתי לפני שחליתי, הפרקינסון שימש לא אחת כסיבה לאתנחתאות קומיות. למשל, הייתי מסבירה על הצורך לאותת מצב של קשב באמצעות שפת הגוף, על ידי הזזת הראש בזמן שחברך ממול מדבר. כמעט תמיד נמצא משהו שמצא לנכון להתבדח: ''יחשבו שיש לך פרקינסון'', וכולם פרצו בצחוק משוחרר.
בסרטון אחר המופץ ביו-טיוב, ראש עיריית ניו יורק לשעבר, רודי ג'וליאני, צוחק על חולה פרקינסון שמתקשר אליו לאולפן הרדיו. ג'וליאני, משועשע מהדיבור הלקוי של המאזין ומהאופן שבו הוא מתנשם, ובטוח כפי הנראה שמישהו מותח אותו, מציע למתקשר להישאר על הקו כדי שיקחו ממנו את פרטיו האישיים וישלחו לו עזרה פסיכיאטרית, לה נראה שהוא זקוק ביותר.
סרטון נוסף מראה את השחקן מייקל ג'יי פוקס בשידור בטלוויזיה, כשגופו מתנועע לכל הכיוונים בדיסקינזיה חריפה. לאחר מכן נראה מר רש לימבו מחקה בציניות את תנועות הגוף של פוקס בתוכנית שלו, ומדגיש כי אין ספק שהשחקן הגזים בתנועותיו בכוונה לעיני המצלמה במטרה לעורר סימפטיה.
"הוא יכול היה לשלוט בעצמו, אבל לא עשה כך כדי להישאר במרכז התמונה ולהימנע מקשר עין", אמר. עוד מישהו שלא יודע דבר וחצי דבר על פרקינסון.
לא מדובר בחומרים היחידים בהם נרמז או נאמר שחולי פרקינסון "עושים הצגה", או "מגזימים" ומרמים את הציבור. בכל זה יש החמצה גדולה. פרקינסון היא מחלה כרונית חשוכת מרפא, רבת ייסורים, לא מוכרת לכל ובעיקר לא מצחיקה את הקורבנות שלה. זה לא שיש לי בעיה עם הצחוק כשלעצמו.
אני בהחלט בעד הומור עצמי ומידה ראויה של קלילות ובדיחות הדעת ביחס למחלת הפרקינסון או כל מצב קשה אחר המתרגש עלינו. ההבדל הוא בשאלה האם אלו שצוחקים עושים זאת איתנו או עלינו? האם הבדיחה על חשבוננו, או שזו בדיחה שאנחנו שותפים לה? ההבדל בין לצחוק על מישהו לבין לצחוק עם מישהו דק, אבל מוחשי ביותר. לא צריך יותר מקצת רגישות בשביל להבחין בין שני סוגי הצחוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם