המשוררת דליה רביקוביץ' מתה
כלת פרס ישראל ככל הנראה התאבדה הערב באמצעות כדורים. יוסי שריד: "היא המשוררת הכי חשובה בדור האחרון". מנחם פרי: "גודל שירתה עדיין לא נקלט"
  ענת שיחור אהרונסון ויריב מוהר
21/8/2005  18:49
המשוררת דליה רביקוביץ', כלת פרס ישראל (1998) וכלת פרס ביאליק, נמצאה הערב (ראשון) ללא רוח חיים בדירתה ברחוב יהואש 6 בת"א. בשעה שש וחצי בנה ובעלה הודיעו על מותה. כל העדויות מראות שרביקוביץ' התאבדה, ככל הנראה על ידי לקיחת כדורים. אין חשד לפלילים. רביקוביץ, ילידת 1936, סבלה ממחלה קשה בשנים האחרונות.

בעלה לשעבר של המשוררת, יצחק לבני: "היא היתה בדיכאון ובתקופות כאלה היא רצתה למות. 
בפעמים קודמות הצלחנו למנוע את המוות, הפעם זה לא הצליח". לבני אמר כי המשפחה משתדלת להביא את רביקוביץ' לקבורה בחלקת הסופרים והמשוררים שבבית העלמין ברחוב טרומפלדור בת"א. טרם פורסם מועד הלוויה.

שרת החינוך והתרבות, לימור לבנת: "עם ישראל המום וכואב את מותה הטראגי של המשוררת הדגולה. דליה רביקוביץ' תרמה תרומה אדירה לשירה הישראלית ושיריה יישארו  חקוקים לנצח בספר הדברים של התרבות הישראלית".

"היא משוררת אדירה שגודל שירתה עדיין לא נקלט", אומר המבקר והמו"ל, מנחם פרי, "היא היתה מורכבת: מלאת תום מצד אחד ובעלת אינטואיציות עמוקות מהצד השני ובעיקר כושר הסתכלות פנימה והחוצה על העולם".

יוסי שריד: "דליה היתה המשוררת הישראלית הכי חשובה בדור האחרון ומאוד הייתי רוצה שהדברים האלה לא יחשבו לי כמצוות מספידים מלומדה. מאז שקראתי את ספרה הראשון - אהבת תפוח הזהב -  לפני כמעט 45 שנה תמיד רציתי להיות דליה רביקוביץ' ואף פעם לא הצלחתי.

"היא כתבה שירים רבים אבל היא עצמה היתה כאילו דמות מהשירים. היא כתבה את מה שחייתה ואת אשר חייתה כתבה. דליה רביקוביץ הייתה יוצרת מיוסרת שלא מצאה לנפשה מנוח. והייסורים שלה העלו את שירתה לכוכבים, וגם הורידו את חייה לעפר".
"משוררת אדירה". רביקוביץ' בצעירותה, צילום: ארכיון מעריב
"אדם מאוד מיוחד, מאוד מעונה"
אורי אבנרי: "אני חושב שזו אבדה גדולה גם אישית וגם תרבותית. אני הכרתי אותה לפני 46 שנים כשהייתה ילדה צעירה ופירסמה את שיריה. כתבתי עליה את המאמר הראשון ואני זוכר שכתבתי אותו בהתרגשות כי מולי עמד אדם מאוד מיוחד, מאוד מעונה. היה בה אלמט של שנאה עצמית שזה היה כי אילו מוזר למשוררת שמאוד הצליחה כבר בצעדיה הראשונים. היא שנאה את  עצמה ואת צורתה. ומתוך זה שסיפרה לי את סיפור חייה הבנתי מאיפה זה נובע - בתור ילדה שבאה מבחוץ היה לה ילדות מאוד קשה בקיבוץ גבע.

"אשתי רחל ואני עקבנו מקרוב אחר מחלתה. יש לנו שולחן שכבר 25 שנים נפגש קבוע החל מבכסית ולאחר מכן במקומות אחרים. ידענו מה מצבה לפי השולחן - אם לא היתה באה היא היתה במצב לא טוב. יצחק ליבני, מי שהיה בעלה ועורך במחנה, תמך בה לאורך השנים וממנו ידענו בחודשים האחרונים שמצבה רע מאוד. האמת שהיינו מוכנים כל החיים שהיא תשלח יד בנפשה היינו רואים אותה אם הצלקות של ההתאבדות, כך שלא היינו מופתעים. אבל זו אבדה גם כאדם, גם כמי שהייתה שייכת בלב ובנפש למחנה השלום, וגם כמשוררת.

מבקר הספרות והשירה מנחם בן: "קודם היתה רחל, אחר-כך היתה לאה גולדברג, ואז באה דליה רביקוביץ', המלכה הרישמית של השירה הישראלית בדור האחרון. רביקוביץ' נחשבת לאחת מרביעיית המשוררים המובילים של דור המדינה, שכללה עוד את יהודה עמיחי, נתן זך ודוד אבידן. היא היתה שייכת במהותה לאסכולת האושר בשירה הישראלית, אבל בלטה גם בכמה שירי אהבה נפלאים, עם שורות כמו 'כשאני מאוהבת אני כל דבר, ענן מגיר גשם'. היה לה קול גדול של התאהבות".
"היה לה קול גדול של התאהבות". רביקוביץ', צילום: ארכיון מעריב
"משוררת דגולה וחברה טובה"
חברה הקרוב של רביקוביץ', האמן חתן פרס ישראל יגאל תומרקין: "היא ניסתה להתאבד כמה פעמים בעבר. הזלתי דמעה אמיתית. אני מוציא אותן כבר במשורה כי אני לא יודע לשטוף עיניים. סימן שדליה היתה במצוקה, או שהיא לא רצתה את הכתף שאפשר היה להושיט לה. משוררת דגולה וחברה טובה. אין הרבה כמוה. וגם בתור בנאדם היא היתה אדם מיוחד וחברה טובה. מצד אחד יצור מבוגר ומפותח ומצד שני אינפנטילית כמו ילדה בת חמש. היתה יפה עד יומה האחרון".

רינה קלינוב, העורכת של רביקוביץ' לשעבר: "אני משתתפת בצער המשפחה. הייתי העורכת שלה במשך רוב שנותיה בהוצאת 'הקיבוץ המאוחד'. דליה הקפידה על כל מילה וכל פסיק. עבדנו בדרך כלל בדירתה וזו היתה חוויה. אני אשתדל להתמודד כעת עם הבשורה".
הבניין בו התגוררה רביקוביץ' בת"א. צילום: רועי בכרך
"מעמודי התווך של השירה העברית הלירית"
רביקוביץ' נולדה ברמת-גן, גדלה בקיבוץ גבע כילדת חוץ ולמדה בתיכון בחיפה ובאוניברסיטה העברית.

שיריה המוקדמים הופיעו בשנות החמישים ביומנו של המשורר אברהם שלונסקי, "האורלוגין". רביקוביץ נחשבה למשוררת מודרנית - היא ויתרה על הארגון הצורני ועל חריזה ומשקל ושיריה מתארים חוויות אישיות. מאידך היא עשתה שימוש בלשון המקרא.

בין ספריה הידועים: "אהבת תפוח הזהב", "חורף קשה", "הספר השלישי" ו"אהבה אמיתית". בשנות ה-70 כתיבתה הפכה פוליטית והיא החלה לדון בבעיה היהודית-ערבית בארץ.

הנה קטע מטור שכתבה רביקוביץ' למעריב והתפרסם ב-10 במאי 2001: "מובן לי התיסכול של הימין הקיצוני על כך שהטרנספר עדיין לא התרחש, והפלשתינאים עדיין חיים בשטחי ארץ ישראל (השלמה) ובמיוחד בירושלים. מובנת לי החרדה המשותפת לרוב תושבי ישראל על מה שנראה ככשלון תהליך השלום. כמו כולם גם אני שותפה לתהייה המענה של מה יקרה מחר והיכן יהיה הפיגוע הבא ואיך נגיע לשנה הבאה. אני רק יודעת שיכול להיות יותר קל ויכול גם להיות הרבה יותר קשה  וצה"ל לא יכול לנצח".

ב-1998 זכתה רביקוביץ' בפרס ישראל לשירה. חבר השופטים כתב אז כי "היא מעמודי התווך של השירה העברית הלירית. שיריה הם מצד אחד עדות אישית על יתמות, אהבה בלתי אפשרית ומאבק נואש על עצם הקיום ומצד שני הם מבטאים אמת אוניברסלית וחוויות של רבים". לפני מספר חודשים רביקוביץ גם זכתה בפרס ראש הממשלה וב-2003 בפרס דוליצקי.

רביקוביץ' גם כתבה פרוזה וכמה ספרי ילדים. היא תרגמה לעברית שירים מאת: וויליאם בטלר ייטס , אדגר אלן פו וט. ס. אליוט. כמו כן היא תרגמה את ספר הילדים "מרי פופינס".
"והיתה לי שהות רבה להרהר בצער"
הנה מילות השיר תמונה מאת דליה רביקוביץ', שהלחינה יהודית רביץ:

חורשות הכבשים הירוקים גלשו במורדות
והים למטה שכשך והכחיל מן השמש.
בשמיים פרחו עננים כמו שושני נהר
ואנחנו היינו עוד ילדות.

והייתה בנו אחת שהיו לה עיניים אהובות
וקינאנו בה כולנו עד ששכחנו,
והייתה בנו אחת בהירה וזקופת קומה
שהיו שואלים אותה בכיתה וידעה להשיב תשובות.

והייתי יוצאת בשמש אל השדה הקרוב
ואוהבת את העננים והוגה בהם סיפורים
והיתה לי שהות רבה להרהר בצער
מראשית הסתיו עד סוף הקיץ הצהוב.
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך


ראשי > תרבות > מיוחד > 
  
  
  
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך
יגאל תומרקין: "מצד אחד יצור מבוגר ומפותח ומצד שני אינפנטילית כמו ילדה בת חמש. היתה יפה עד יומה האחרון".
דליה רביקוביץ על הדמיון בין בשאר אסד לאביגדור ליברמן
מנחם פרי: "בעלת כושר הסתכלות פנימה והחוצה על העולם"
יוסי שריד: "תמיד רציתי להיות דליה רביקוביץ' ואף פעם לא הצלחתי"
אורי אבנרי: "היינו מוכנים כל החיים שהיא תשלח יד בנפשה"
לימור לבנת: "שיריה ישארו חקוקים לנצח בספר הדברים"
כתבות פרוייקט
"הרי זאת אני הבוערת"
שיר
אומץ הלב של השושנה הצהובה
שיר
"אני כותבת רק בלילות"
שיר
ארבע ארוחות צהריים
שיר
מוות ללא יורשת
שיר
המשוררת דליה רביקוביץ' מתה