מלים המנסות לרצוח / דליה רביקוביץ' בשאר אסד וסוהא ערפאת, עוזי לנדאו ואביגדור ליברמן, כמה הם דומים זה לזה דליה רביקוביץ' 10/05/01 בלי שמאל ובלי ימין וללא עיון מעמיק בהשלכות השונות, אני מודה שירושלים אהובה עלי אהבת נפש. אהבתי אותה בתקופת המנדט כשהיתה שלמה, ואהבתי אותה כשהיתה מחולקת, כאשר אפשר היה רק להתגעגע לצידה האסור במגע. אבל געגועים אינם הורגים ואינם זורעים הרס.כשלמדתי באוניברסיטה העברית והתגוררתי בירושלים, אהבתי את רחביה וטלביה, את מקור ברוך, שכונת הבוכרים והנחלאות, לא פחות משאני אוהבת את העיר העתיקה וגת שמנים. מי שאוהב עיר אינו מפוצץ את בתיה בדינמיט ואינו מקיים סיורים אלימים במקומות הקדושים לחלק מתושביה. מי שאוהב עיר פשוט רוצה שתוסיף להתקיים ולא תיהרס במלחמות דת הקשות אפילו ממלחמות לאום.והנה דווקא ביום רביעי האחרון, ביום שהובאה לקבורה התינוקת הערביה מעזה, מצא לנחוץ השר לבטחון פנים, עוזי לנדאו, לתבוע זכות ביקור ליהודים על הר הבית. כן תבע לסגור כל מבנה בעיר המשמש את הרשות הפלשתינית, בין אם אמנם מתקיימת פעילות של הרשות בירושלים ובין אם לאו. העיתונאי זיאד אבו זיאד הכחיש קיומה של פעילות כזאת.עוזי לנדאו רחוק ממני ריחוק מוחלט בדיעותיו הפוליטיות, אך עד כה יצר רושם של פוליטיקאי בעל יוש רה. אך אם הוא אמנם מאמין במוצא פיו, איך יוכל לטעון לאהבת ירושלים, כאשר ברור לכל שדבריו באים לקנטר את הצד השני, ואולי גם להצית מלחמת דת קטנה שתלך ותגדל עד שתתפשט על פני כל ארץ ישראל, השלמה והבוערת.מובן לי התיסכול של הימין הקיצוני על כך שהטרנספר עדיין לא התרחש, והפלשתינאים עדיין חיים בשטחי ארץ ישראל (השלמה) ובמיוחד בירושלים. מובנת לי החרדה המשותפת לרוב תושבי ישראל על מה שנראה ככשלון תהליך השלום. כמו כולם גם אני שותפה לתהייה המענה של מה יקרה מחר והיכן יהיה הפיגוע הבא ואיך נגיע לשנה הבאה.אני רק יודעת שיכול להיות יותר קל ויכול גם להיות הרבה יותר קשה ­ וצה"ל לא יכול לנצח. למעשה גם פוליטיקאים מן הימין יודעים שבמלחמה הזאת אין מנצחים. אפשר רק להפסיד יותר או לצמצם את ההפסדים. לכן קשה לי להבין אנשי ציבור בכירים היוצאים בהצעות הנשמעות כחלק ממסע של אל.אס.די: לכבוש מחדש את שטחי הרשות הפלשתינית, להפציץ פה, לשרוף ולהרוג ולאבד כל חי וצומח, ואז למה לצפות ­ לביאת המשיח או להתכונן למלחמת עולם שלישית, שבה כמובן נהרוס את סכר אסואן ונפציץ את טהרן ואולי גם נגיע לאפגניסטן ואינדונזיה. אבל מה יהיה ביום שאחרי, וכמה מאיתנו יישארו בחיים בארץ שבה כל פוליטיקאי פושק שפתיים ופוגע במדויק למרכז השן החולה של הצד השני?שר התשתיות אביגדור ליברמן מאמין אולי שיש באיומיו מעין חכמה נסתרת, ואולי היא תרגיל בלוחמה פסיכולוגית, משהו מעין תרגיל יבש של פשיטת מסתערבים.אני מאמינה שהצהרות ההרס האלה מועילות בעיקר להעמיק את השנאה והייאוש, קודם כל של הפלשתינאים, אבל בהילוך חוזר הם תמיד יחזירו את השנאה לשטח האויב. פעם דובר על טוהר הנשק. מסיסמה נבובה זו כבר נואשנו במקצת. עכשיו אפשר אולי לשמור על טוהר הפה. ממש כמו קבוצת עכברים שיצאו כולם ממגירה אחת, כדברי המשורר דוד אבידן בנושא אחר.