אירוע השנה ברכילות: מופע ההצדעה של טוראית בוסקילה
עם כל הכבוד לחתונה הלבנה של נעה תשבי ולזוגיות של עידו ויונית, אירוע הרכילות המכונן של השנה היה הגיוס של מאיה בוסקילה, שניסה לשנות את מאזן האימה: סלבס, תקשורת וצבא
איך שלא תסתכלו על זה, השנה בלט מעל לכל דווקא אירוע צבאי: הגיוס המפתיע של מאיה בוסקילה. מאז אותו גיוס, אף סלב לא ימהר לפסוח על מופע ההצדעה שלו בבקו"ם ובאופן אירוני, תגידו תודה לג'קו אייזנברג.
אז מה הרווחנו מיום הגיוס? חיילת שמזמן לא ראתה מדים, קרנבל תקשורתי או אולי חוויה אישית מתקנת? שלוש זוויות, טוראית אחת:
מי שליווה את מאיה בשלבים שקדמו לגיוס, היה עופר מנחם, היח"צן שלה מטעם הד ארצי:
איך בכלל עלה הרעיון לגיוס, פתאום בגיל 30?
"הגיוס של מאיה היה משהו אישי שהיא בחרה לעשות. זו הייתה בחירה אישית שלה, סוג של סגירת מעגל".
היו לך חששות כלשהן לקראת הגיוס שלה?
"לא היו לי חששות, כי אני מכיר את מאיה ויודע שהיא אחת שיודעת להסתדר בכל מקום ובכל מצב. כ"הד ארצי" כיבדנו כל החלטה שלה בנושא".
בעקבות הגיוס, נתקלתם גם בתגובות פחות מפרגנות, שלא ציפיתם להן?
"כן, תמיד יש את המפרגנים ואת הלא מפרגנים, אבל כבר התרגלנו שהעולם הזה אכזר. אצלנו יש את הפתגם שאומר "כל כלב בא יומו".
שתף אותנו בזיכרון אישי שלך מהגיוס.
"באותו בוקר, כשבאתי עם מאיה לבקו"ם, הייתה כמות אדירה של עיתונאים וצלמי טלוויזיות. הייתה שם היסטריה באמת מוקצנת. ממקום טוב של לרצות לעזור ולשתף את כולם, התקשורת הפכה את האירוע לסוג של קרקס. זה היה אירוע המוני ברמה של דחיפות, כל כתב נלחם על התור שלו וזה היה קצת מביך בשביל התקשורת.
"כיח"צן, באתי באותו יום יותר כדי לשמור על האמן ולדאוג שהכל יעבור בשלום, יותר מליח"צן אירוע. את האלבום של מאיה הוצאנו חודשיים-שלושה אחרי אותו יום בבקו"ם, כדי שלא יגידו שרכבנו על הגב של הגיוס. אני שמח שהטירונות נגמרה ואני בטוח שגם מאיה. אני מאחל לכולם שנה טובה".
ש', תקציבאית בכירה במשרד יחסי הציבור דני לוי תקשורת, צפתה בחגיגת הגיוס של בוסקילה:
"יש קורלציה מפלילה בין התגייסותה לצה"ל של מאיה, לרוח התקשורת באותה תקופה שרדפה אחרי ידוענים, בעיקר כאלה שעוסקים בפרפורמנס (אמנים מופיעים), ולא עשו צבא. השיא למעשה היה כשהרשויות המקומיות "החרימו" את הופעתו של ג'קו אייזנברג עקב התנגדותם (הפופוליסטית כשלעצמה יש לומר) של ראשי מועצות, שגרפה הרבה רעש ציבורי.
"לכן, יש להניח, כי החלטתה של מאיה להתגייס נבעה בחלק גדול משיקולים עסקיים גרידא (גם אם לא ברובו, בטוח היה לשיקול זה משקל כלשהו בהחלטה), אולם עדיין יש לשבח אותה על ההחלטה, שכן רוב האנשים לא היו מתגייסים לצבא באמצע החיים, ועוד בגיל כה מאוחר, רק בשביל לחזק את הקריירה שלהם. יש לזכור שעדיין מדובר בשירות צבאי לא הכי נעים, ועוד כאמור בגיל כה מאוחר וכסלבריטאית – סיוט כשלעצמו".
אז אין סיכוי שהייתם מייעצים לאמן כזה או אחר לבחור באותו צעד?
"אנחנו כמשרד ייעוץ תקשורת, שלמעשה עובד עם הכי הרבה טאלנטים בישראל, כנראה היינו גם מנסים לשכנע אמן כזה או אחר לבצע מהלך דומה, אם זה היה תורם להם קרייריסטית (או במקרה זה, מונע חבלה קרייריסטית חמורה). אבל מהיכרותי עם התעשייה והאנשים הפועלים בה, ברוב המקרים, כנראה זה לא היה עובד (רוב הטאלנטים לא היו הולכים לצבא באמצע החיים), ולכן מגיע למאיה ח.ח., כמו גם אות המח"ט על המהלך".
רותם פלדנר, השליח שלנו לקו האש באותו יום, משחזר את הגיוס המתוקשר כפי שהוא נחווה מאחורי העדשה:
"הגעתי לבקו"ם כשעשרות צלמים מחכים שהמתגייסת הצעירה תתייצב בזמן. בהתחלה נקבע שהיא תגיע בעשר אפס אפס. כמובן שהצלמים וכתבי השטח חיכו עוד לפני. ואז התברר שיש עיכוב של כשעה. לא משהו היסטרי, אנחנו רגילים לתקופות יובש. כנראה רצו לחכות עד לאחרון הצלמים.
"כשהיא הגיעה אמנם הייתה התלהבות, קצת דחיפות, כולם רצו פריים ממנה. היא דווקא שיתפה פעולה- עשתה פוזות של הצדעה והשתדלה לענות על רוב השאלות. היא אפילו קיבלה מתנת גיוס מאיזה כתב של 'וואי ב...פינס' או משהו כזה. ובכלל זה היה נראה כמו מסיבת עיתונאים.
"כשהיא התקדמה לשער הבקו"ם המשכנו ללוות אותה. זה מצחיק, בדרך כלל אני רגיל שלבקו"ם מלווים הורים וחברים, ופה, חוץ מהחבר שלה, ליוו אותה בעיקר עיתונאים וצלמים ביום הכי מרגש ומלחיץ שיש לכל מתגייס או מתגייסת".
נא להמתין לטעינת התגובות
