בכור הגרעיני של סוריה כבר ביקרתם?
תקיפת הכור בשטחה של סוריה הייתה אחת הפרשיות המסוקרות ביותר בשנה החולפת, ועדיין אנחנו מגרדים רק את קצה הקרחון. אחד שמבין, אחד שיודע ואחד שהיה שם מספרים על האירוע שרובו לוט בערפל
מקורות זרים קובעים כי ישראל היא שתקפה והשמידה כור גרעיני בסוריה. אמנם אין אישור ישראלי לכך פרט ל"פליטה מוקדמת" חסרת אחריות, אך רבים וטובים סקרנים לדעת כיצד מתכננים ומבצעים פעולה מעין זו ומהם הקשיים והאילוצים שעומדים בפניהם. ישנם מאפיינים דומים בין הכור העיראקי – אוסירק – שהותקף לפני 27 שנים לבין הכור הסורי, שמאפשרים ללמוד מהתקיפה ההיא על התקיפה האחרונה.
המבצע נטוע עמוק בתפיסה אסטרטגית, דוקטרינה ותפיסת הפעלה של המלחמה המודרנית. הכח הדומיננטי במבצע להרס הפרויקט הגרעיני העיראקי כלל מודיעין משוכלל, מדויק ומעודכן, וכוח אווירי קטן וחסכוני. הכור היה מוגן היטב על ידי סוללות טילים נגד מטוסים בצד מטוסי מיג שפטרלו מדי פעם מעליו. לכן שומה על הכוח התוקף לשמור על חשאיות וסודיות שאין כמותם מכיוון שההפתעה הייתה גורם מרכזי בהצלחה. בתקיפת הכור העיראקי נטלו חלק 8 מטוסי 16–F בלבד וכמה מטוסי ליווי. החימוש כלל 16 פצצות רגילות דומות לפצצות של מלחמת העולם השנייה. מתברר שהחיסכון בכח אינו פוגע בהצלחת המשימה אך מקטין עד לאפס את אבדותינו.
התוכנית להשמדת הכור בעיראק
שני המבצעים, תהא המדינה המבצעת אשר תהיה, המחישו את היכולת של מבצעים אוויריים נקודתיים בכוחות קטנים, בשילוב מודיעין, תכנון, ושליטה עדכניים, להשיג שינויים ברמה האסטרטגית-גרעינית, של המצב במזרח התיכון. המבצעים מסמנים כי ישנה יכולת נגד-גרעינית מסוימת שאפשר להשתמש בה בדרך מועילה וחסכונית נגד מדינות המנהלות פרויקטים לפיתוח נשק גרעיני. יכולת שעשויה להשפיע בעתיד על הבחירה בין חלופות שונות במדיניותה של ישראל.
* ד"ר שמואל גורדון הוא מחבר הספר "30 שעות באוקטובר" שיצא לאור בימים אלו בהוצאת "מעריב"
מה באמת אנחנו יודעים על תקיפת הכור בשטחה של סוריה, שעל פי פרסומים זרים בוצעה על ידי חיל האוויר הישראלי? ההערכה היא שיעד התקיפה היה כור גרעיני בשלבי בנייה שנבנה בסוריה בעזרתה של קוריאה הצפונית. כמעט חצי יממה עברה עד שיצא דיווח ראשוני בכלי תקשורת ערביים, על כך שסוריה הניסה מטוס של חיל האוויר הישראלי משטחה, אך בישראל מילאו את הפה מים ולא התייחסו לפרסומים הזרים ולטענות סוריה.
יממה לאחר מכן הופצו לכלי התקשורת צילומי וידאו של פגישת המטה הכללי, בה נראו הרמטכ"ל, רא"ל גבי אשכנזי וסגנו האלוף משה קפלינסקי, מחליפים חיוכים ומאושרים. הדרג המדיני סירב לאשר את פרטי הטענות בעיקר בכלי התקשורת הערביים, והצנזורה דרשה מכלי התקשורת בישראל להגיש לה כל ידיעה בנושא זה. סוריה סירבה תחילה להתייחס לפרסומים באופן ישיר וניסתה לגמד את הצלחת הפעולה הצבאית בשטחה. בנוסף הכחישה את הפרסומים בכלי התקשורת על בניית כור גרעיני בשטחה. גם בארה"ב סירבו להתייחס לתקיפה.
רק לאחר יומיים, דיווחו כלי התקשורת הטורקיים על מכלי דלק נתיקים של מטוסי חיל האוויר הישראלי שנמצאו בשטחה, וכפי הנראה שימשו את מטוסי הקרב שחדרו דרך שטחם בדרכם לתקוף את היעד בשטחה של סוריה באזור דיר א-זור.
לאחר שבוע וחצי פורסם בוושינגטון פוסט כי מטרת התקיפה היה מתקן גרעיני שבנתה סוריה יחד עם קוריאה הצפונית. לאחר כחודש הצטרף הניו-יורק טיימס לפרסומים ודיווח כי חיל האוויר הישראלי השמיד כור גרעיני בשלבי בנייה. מאוחר יותר התפרסמו תמונות לוויין בהן נראו הוכחות כי הסורים פעלו באמצעות כלי הנדסה כבדים כדי למחוק את המבנים שבנו במקום ונפגעו כפי הנראה מתקיפה ישראלית. הסוכנות לאנרגיה אטומית פנתה לסוריה כדי לבחון את האזור ולבדוק האם יש בו שרידים רדיואקטיביים, אך לא זכתה לשיתוף פעולה.
בישראל נמנעו מלדווח ישירות על הפעולה בסוריה וצוטטו בשלב מאוחר יותר "פרסומים זרים". זאת עד תאריך ה-2 באוקטובר 2007, בו אפשרה הצנזורה הצבאית לפרסם שאכן הייתה תקיפה בסוריה, אולם אסרה לפרסם כל פרט נוסף על כך.
גורמים במערכת הביטחון התייחסו לשתיקה לאחר התקיפה וטענו כי אישור ישראלי לתקיפה בשטח סוריה היה עלול להגביר את ההשפלה, ולהביא לתגובת נקמה שהייתה יכולה להתפרש לא נכון על ידי שני הצדדים ולהביא להידרדרות באזור. ג'ון בולטון, לשעבר שגריר ארה"ב באו"ם, התייחס בכנס הרצליה השמיני לתקיפת חיל האוויר הישראלי בסוריה ולתקיפה אפשרית של איראן והדגיש כי "ההתקפה המוצלחת והאמיצה של חיל האוויר הישראלי על אדמת סוריה הינה ערובה להצלחתה של תקיפה עתידית על מתקני הגרעין באיראן... המתקן שהופצץ הינו תוצר של שיתוף פעולה בין סוריה, קוריאה הצפונית ואיראן, וחשוב שמידע זה יגיע לציבור הרחב. זאת בניגוד להערכות הגורסות כי קוריאה הצפונית הפסיקה פעילותה בתחום הגרעין".
הסיפור שמאחורי הקלעים שלאחר אירוע התקיפה מרתק, וכולל בתוכו פרטים שהיו עשויים להפוך לסרט מתח שובר קופות. אך הקטעים העסיסיים בפרשה הזו הם היצרים, האינטריגות והתככים; הקרדיט על ההחלטה; אומץ הלב; המחמאות ביום שאחרי התקיפה. אז מי באמת אחראי לתקיפה?
יבוא היום בו יהיה ניתן לפרסם הכל, ואז יבין הציבור כמה אגו יש למדינאים ועד כמה הוא מכרסם בביטחונה של המדינה.
החלטתו של משטר הבעת' בדמשק "לרוץ ולספר לחבר'ה" על תקיפתו של המתקן הצבאי בשטחה, שלפי פרסומים זרים היה למעשה כור גרעיני בחיתוליו, התבררה בדיעבד כאחת ההחלטות השגויות של השנה החולפת.
ב-6 בספטמבר, בשעות הצהריים, פרסמה סוכנות הידיעות הסורית הרשמית (סאנ"א) ידיעה שלפיה מטוס קרב של חיל האוויר הישראלי חדר לתחומה האווירי של סוריה כדי להפציץ מטרות באזור דיר א-זור המדברי. הידיעה, שהתבססה על גורם צבאי עלום שם, מסרה כי כוחות ארטילריה של חיל האוויר הסורי פתחו באש לעבר כלי הטיס הישראלי.
הידיעה, שפתחה מטבע הדברים את מהדורות החדשות בישראל ובעולם הערבי, פתחה גם את תיבת הפנדורה של נשיא סוריה, בשאר אסד, שלמרות הכחשותיו הגורפות כי המתקן שהותקף לא היה כור בהקמה כי אם מתקן צבאי "שגרתי", התקשה להתמודד עם "מבול" של ידיעות בתקשורת על אופי פעולת התקיפה, על יעדיה האמיתיים וככל הנראה גם על הפרויקט השאפתני שניסה להקים ושהפך לעיי חורבות לאחר התקיפה.
בעוד כלי התקשורת בסוריה קימצו במתן מידע על התקיפה, ניסו כלי התקשורת הערביים לפרוץ את הערפל התקשורתי, שאותו אכפו במפתיע הן ישראל והן סוריה, וסיפקו שלל תיאוריות באשר ליעדי התקיפה.
כשבוע לאחר האירוע, פרסם העיתון הסעודי "אל-עוכאז" גרסה משלו שלפיה מטרת הגיחה האווירית בשמי סוריה הייתה לבחון אם נתיב התעופה דרך סוריה יכול להתאים כנתיב לתקיפה, שיעדיה הם מתקניה הגרעיניים של איראן.
הסבר דומה סיפק יו"ר בל"ד, הח"כ לשעבר עזמי בשארה, שבמאמר פרי עטו שפרסם באתר אינטרנט סורי כתב כי מדובר בפעולה שהיא ככל הנראה צעד מקדים למתקפה אפשרית על איראן.
* דיווחי התקשורת הערבית נאספו על ידי איתמר ענברי
נא להמתין לטעינת התגובות
