שלא יעבור לכם ליד האוזן
מבין שלל מחקרים מדעיים ופיתוחים טכנולוגיים, נאלצנו בדסק הבריאות של nrg מעריב לבחור בתגלית אחת, שעשויה להשפיע על חיינו באופן דרמטי בשנים הקרובות: חוקרים מצאו שיש קשר בין השימוש במכשיר הסלולרי לסרטן המוח. כדי שזה לא יעבור לכם ליד האוזן, הנה תמונת המצב העדכנית בתחום: היסטוריון של הרפואה (אחד שיודע), חוקרת סרטן (אחת שמכירה) ואדם שכבר היה שם, כשאף אחד לא האמין שסיגריות באמת הורגות
ד"ר נדב דוידוביץ', רופא מומחה באפידמיולוגיה ובריאות הציבור, היסטוריון של הרפואה ומרצה בכיר במחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון:
החברה האנושית היתה מאז ומתמיד נתונה לסיכונים של פגעי טבע ומחלות, אך הסיכונים כיום קשורים בצורה הדוקה להתפתחויות טכנולוגיות מעשה ידי אדם. הטכנולוגיות החדשות גרמו לנו לחיות בחברה שמאוד מאמינה במדע מצד אחד, אך גם חרדה שהוא יביא להרס האנושות. פעם זה היה פצצת אטום, והיום זה גנטיקה.
אחת השאלות המעניינות ביותר היא מתי הציבור כולו, או קבוצה של מומחים, הופך טכנולוגיה מסוימת לגורם שצריך להיזהר ממנו. מזון מהונדס גנטית, למשל, הוא נושא שיכול להיות במחלוקת מדעית משמעותית, אבל הוא עדיין נחשב לעניין של "ירוקים" בלבד, שמשוגעים לדבר.
התדמית של טכנולוגיה מסוימת בעיני הציבור היא מאוד משמעותית. כדי שידבק
המכונית, למשל, היא כלי שכידוע הורג וגם גורם לזיהום אוויר, אבל קשה לוותר על השימוש בו, ואפשר להניח שרק אם מחירי הדלק ימריאו בצורה קיצונית או אם תתקבל החלטה חברתית ערכית, יהפכו האפשרויות להשתמש בטכנולוגיות ירוקות או לפתח תחבורה ציבורית משמעותית, ליותר זמינות.
בתחום הקרינה הסלולרית אפשר לקבוע שחל שינוי, ושהיום המדענים וגם הציבור מתייחסים לנושא בצורה יותר משמעותית. העיסוק בנושא נכנס לשיח הציבורי דווקא דרך האנטנות הסלולריות, ורק בתקופה האחרונה החל הדיון בקרינה שמגיעה מהמכשיר עצמו. בהחלט ייתכן שמבחינה ערכית, החברה הבשילה ופיתחה עמדה ביקורתית כלפי השימוש בטלפון הסלולרי, עוד לפני שהתגלו הממצאים המדעיים. יותר אנשים רואים במכשיר מטרד שחודר לרגעים פרטיים בחיים ומחייב לעיתים קרובות חשיפה בלתי רצויה לחייהם של אחרים.
ברגע שמתחילה ביקורת חברתית, הרבה יותר קל להפעיל את עיקרון ההיזהרות (Precautionary Principle). עיקרון זה קובע שכאשר יש מידע התחלתי המצביע על סכנות הטמונות בטכנולוגיה שמשפיעה על מאות מיליוני בני אדם, כדאי מראש לרסן את השימוש בה. הרעיון הוא שגם אם אין ודאות סטטיסטית של 95 אחוז שהמכשיר הסלולרי גורם לסרטן, עדיף לפעול עכשיו בהנחה שקיים "חשש סביר" שהוא מסוכן, ולא לחכות כ-20 שנה כדי לראות את ההשלכות הבריאותיות על הציבור.
נקודה משמעותית נוספת היא הקשר שבין חשיפה סביבתית ופערים חברתיים. לרוע המזל, היום מתברר יותר ויותר שמצבנו הבריאותי קשור בצורה הדוקה לפערים חברתיים, ומי שנמצא במעמד סוציואקונומי נמוך ייפגע יותר מבעיות סביבתיות ובריאותיות.
לכן, אפשר לשער שבני המעמד הסוציואקונומי הגבוה יותר ינקטו ביותר צעדי זהירות ביחס לסלולרי, ויסבלו פחות מנזקי הקרינה. בתחום העישון אנו עדים לכך שתוכניות גמילה הביאו להקטנת שיעורי העישון בצורה אפקטיבית יותר בקרב אוכלוסיות במעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר.
ד"ר סיגל סדצקי, מנהלת היחידה לאפידמיולוגיה של סרטן וקרינה במכון גרטנר תל השומר:
מעניין לציין שלא מעט מדענים התחילו לבדוק את הנושא, על אף העובדה שלא ניתן לבדוק את הקשר בין חשיפה כלשהיא להתפתחות סרטן בשלב מוקדם כל כך, מפני שמרגע החשיפה לחומר מסרטן ועד להתפתחות מחלה גידולית עוברות 20 עד 40 שנה.
המחקרים הראשונים, שהתחילו להתפרסם תוך שנתיים הגיעו למסקנה שבטווח הקצר, אין קשר בין קרינה סלולרית לתחלואה. למרות שבכל המחקרים מצוין במפורש שהמסקנות תקפות רק לתקופת זמן קצרה מאז החשיפה, עדיין לא ניתנה תשומת לב רבה להבדל המהותי בין מסקנה שקובעת: "לא מצאנו קשר" לבין מסקנה שלפיה "מצאנו שאין קשר".
אני משתתפת במחקר האינטרפון (INTERPHONE), המחקר הבינלאומי הגדול ביותר בנושא, שנערך ב-18 מרכזים ברחבי העולם. גם המחקר הזה התחיל טרם זמנו, אך המטרה היתה לאסוף מספיק אנשים שמשתמשים בסלולרי במשך עשר שנים.
המחקר בחן את הקשר בין שימוש בטלפונים הסלולריים לבין ארבעה גידולים שונים: גידול ממאיר של המוח, הנקרא גליוומה, גידולים שפירים של קרומי המוח (מנינגיומה), גידול שפיר של עצב השמע (אקוסטיק נוירומה) וגידול שפיר בבלוטת הרוק הראשית (פרוטיד).
הפרסום שמאחוריו עמדתי סיכם את תוצאות המחקר הישראלי בנושא גידולים של בלוטות הרוק. המחקר הצביע על עלייה בסיכון לפתח את הגידול בקרב אנשים שדיברו יותר מעשר שנים במכשיר, ושנהגו להחזיק אותו בזמן השיחה באותו הצד שבו הגידול התפתח. הקשר נצפה בקרב אנשים שניהלו הרבה שיחות ושצברו זמן שיחה ארוך יחסית, והיה יותר חזק באזורים כפריים לעומת עירוניים. ממצא זה ניתן להסבר בכך שמיעוט יחסי של אנטנות גורם לקרינה גבוהה יותר של המכשיר.
אחד הנתונים שבלטו במחקר היה שכאשר משווים את כמות ומשך השיחות, ובונים את מה שנקרא בלשון מדעית "מנת שיחה", מתברר שהאוכלוסיה הישראלית מדברת הרבה יותר מאוכלוסיות אחרות. הישראלים הם זן של מגזימנים, עם הרגלים שאין במקומות אחרים בעולם.
כיום יש כבר פרסומים נוספים שמצביעים על ממצא דומה. יש אנשים שטוענים שכל הסיבה לקשר הזה נעוצה בבעיות מתודולוגיות, כלומר באופן שבו ערכנו את המחקר. אבל הקשר שמצאנו הוא עקבי ואני נוטה להעניק לו חשיבות. הוא לא מהווה הוכחה לכך שטלפונים סלולריים מסרטנים, אבל הוא צריך לשמש נורת אזהרה אדומה ומאוד רצינית לגבי האפשרות שיש פה סכנה בריאותית.
קיימים גם מחקרים שבדקו את הקשר בין השימוש בסלולרי לפוריות, הפרעות התנהגות בילדים, כאבי ראש והפרעות שינה ועוד, אך הממצאים אינם ברורים.
לאחר פרסום תוצאות המחקר תרגמנו במשרד הבריאות את ממצאי המחקרים לרשימה מעשית של המלצות' עשה' ו'אל תעשה'. העיקרון שעומד מאחורי כולם: להרחיק את הטלפון מהגוף. הדגש הוא במיוחד על אוכלוסיית הילדים, שהיא רגישה באופן כללי לפיתוח סרטן, וככל שהגיל קטן יותר, כך הסיכון גדל. השאלות החשובות מבחינתי: איך צריך להשתמש בסלולארי (הרחקה מהגוף), מי צריך להשתמש (סוגיית הילדים) וכמה להשתמש.
הממצאים הסופיים של מחקר האינטרפון צריכים להתפרסם בקרוב, אני מקווה שבשנה הבאה. לאחרונה קיבלנו מענק מחקר מהאיחוד האירופי לבדיקת השפעת הסלולארי על התפתחות גידולים בילדים. המחקר נקרא מובי-קידס (mobi-kids). מבחינה מחקרית הדרך עוד ארוכה, מפני שמדע הוא תהליך איטי, אבל לדעתי ברור שהטכנולוגיה הסלולרית היא פה בשביל להישאר. צריך רק ללמוד כיצד להשתמש בה בתבונה.
דוד אלבז (46), במאי טלוויזיה מהרצליה:
עד לפני שנה הייתי אדם בריא מכל בחינה שהיא, אבל גם מעשן כבד במשך עשרים שנה, עם יותר משתי קופסאות סיגריות ליום. ואז חטפתי התקף לב. הקרדיולוג שצנתר אותי בבית החולים הודיע לי בפירוש שזה קרה לי בגלל העישון. מאותו היום לא עישנתי יותר ואני יודע שאם אמשיך לעשן אני אמות.
אבל לפני האשפוז לא ידעתי שיש קשר בין עישון להתקפי לב. ידעתי שהסיגריות גורמות לי לנשום מעט קשה, לא לטפס במדרגות, וידעתי שאולי פעם יהיה לי סרטן. אבל כמו כל המעשנים אמרתי שאני נהנה מזה ושיש אנשים שחיים עד גיל מאה עם סיגריות. כי סיגריות זה הרי תענוג.
גם מערך יחסי הציבור שעושים נגד הסלולר הוא לא מדויק. אני מרגיש שהוא פונה לא לטובתי, אלא נגד חברות הסלולר, שעושות דברים רעים. אבל זה לא בעדי וזה לא בעד האינטרסים שלי כצרכן.
עכשיו באים ואומרים לי שיש קשר בין הסלולרי לסרטן המוח. אז אני חייב לעשות משהו, והכי חשוב שזה לא יעבור ליד האוזן. כי גם אם בעוד כמה שנים יתברר שהכל לא נכון, אני מבחינתי לא הפסדתי כלום. אם היו אומרים לי כל הזמן שהסיגריות גורמות להתקף לב יכול להיות שלא הייתי מפסיק לעשן, אבל אז כשחוטפים את ההתקף האשמה כולה עליך, כי יצאת אדיוט.
יש לי שלושה ילדים. דורון בן 16 שקיבל מכשיר סלולרי לפני שנתיים וברור לי שהוא מדבר המון, אולי ארבע שעות ביום. יעל האמצעית קיבלה ליום הולדת 13 מכשיר חדש, ולאריאל (10) יש רק סלולרי לשיחות נכנסות.
אני אומר עכשיו חד-משמעית שברגע שאני מסיים את השיחה שלנו אני הולך להוציא מהמגירה את האוזניה שנמצאת בתוך הניילון ואני אשתמש בה. ואני אדבר עם הילדים שלי שהם צריכים לדבר כמה שפחות, כי זה מסוכן.
נא להמתין לטעינת התגובות
