שחר של יום חדש
לצערנו הרב, הספורט הישראלי לא יכול היה להתגאות בשנה האחרונה ביותר מדי שיאים. פה ושם היו רגעים יפים, אבל על ההישג של השנה האחרונה חתום הגולש הצעיר שחר צוברי, שהגיע כמעט אלמוני לחלוטין לאולימפיאדה וחזר כגיבור הלאומי, ועם מדליית ארד על הצוואר. רוני מאיר, ניר שועלי ואביעד פוהורילס משחזרים
שחר צוברי עם מדליית הארד צילום: עדי אבישי
כשכל העשן התפזר, התברר שטוב שהיה את צוברי. לולא הוא, טור המדליות של ישראל היה נשאר מיותם, ואחרי שלוש אולימפיאדות מוצלחות יחסית, זה היה כישלון גדול.
לצערנו הרב, הספורט הישראלי לא יכול היה להתגאות בשנה האחרונה ביותר מדי שיאים. מכבי ת"א הגיעה לגמר היורוליג, אברהם גרנט ייצג אותנו בכבוד בגמר ליגת האלופות, רם וארליך זכו בגרנד סלאם, אריק זאבי שוב פרח באליפות אירופה וגל וקליגר הפתיעו באליפות העולם.
אבל עם כל הכבוד לכל אלה, מערכת nrg מעריב בחרה במדליית הארד של צוברי כאירוע הבולט של השנה. רוני מאיר, ניר שועלי ואביעד פוהורילס מסבירים מה כל כך מיוחד בילד הזה, ואיך הוא הגיע למה שהגיע.
אחד שמבין: רוני מאיר
שחר צוברי. צילום: רויטרס
לשחר יש יתרונות טבעיים. זה שהוא התחיל בגיל מאוד מוקדם, המועדון המופלא שעומד מאחוריו, עם הידע הנדרש והציוד הנדרש. בכלל, המעטפת והליווי המקצועיים במרכז הימי באילת חורגים מהנורמה. יש פה תנאי ים מגוונים כל השנה, שזה יתרון גדול מאוד. בשנתיים האחרונות התוכנית המקצועית שלו הוצאה אל הפועל בצורה מיטבית.
כבר לפני ארבע שנים היעד שלנו היה בייג'ינג 2008, ואף פעם לא הסתרנו את זה. לפני שנתיים צפיתי שהוא יריב על מדליה. אני מתנצל שזה לא נשמע כזה אנדרדוגי, אבל זה ככה. כל התוכנית הייתה ברורה, איך לתפוס יתרונות לצ'ינגדאו, ולאו דווקא לקריטריונים.
היה ברור שננצח במבחנים ובראש מעייניו של שחר הייתה האולימפיאדה.
לגבי התחרות עצמה, הרמה שלו הולמת את המקום. בניתוח מקצועי מעמיק הוא היה אמור לקחת זהב. קצת חוסר ניסיון וקצת ההתנגשות הכפולה עם הערעור, גרמו לאובדן הנקודות שבסופו של דבר היה מביא לו את הזהב.
בסך הכל שחר בתחילת דרכו. קו ההתקדמות שלו מבטיח. יש פרמטרים לא מעטים שהוא שולט בהם בעולם, מקצועיים. ברור שהוא צריך לשפר פרמטרים אחרים, אבל הוא בהחלט יכול להגיע לדומיננטיות שגל פרידמן יצר לעצמו בשלהי הקריירה שלו.
שחר בחור צנוע, אבל אדיש. הוא נהנה לגלוש, וזה דבר שמייחד את הגולשים האילתים במרכז הימי. מחנכים אותם שהערך הראשון זה ההנאה מהגלישה. זה מבטיח הרבה שנים של התמסרות. הוא לא עושה את זה בכוח, אלא פשוט אוהב לגלוש. וכל עוד הוא ימשיך ליהנות מזה, הוא גם יגיע להישגים עם שליטה אבסולטית בענף.
רוני מאיר הוא מנהל המועדון לספורט ימי באילת
אחד שיודע: ניר שועלי
שחר צוברי צילום: עדי אבישי
שחר צוברי האילתי יצא לקמפיין לאולימפיאדת בייג'ינג כמו שחקן ספסל אפור. מעולם הוא לא זכה להישג משמעותי בבוגרים, בעוד שגל פרידמן הוביל את הצי הישראלי, עטור במדליית הזהב מאתונה. פרידמן התנהל אז עם מאמן הנבחרת, עמית ענבר, וצוברי לא מצא עצמו במסגרת הזו. עוד לפני כן, לבד לבד, הוא חתך לניו זילנד כדי להתאמן עם חברו, טום אשלי, הגולש הטוב בעולם.
מחנה האימון שם, העובדה כי דגם המיסטרל מאתונה הוחלף בניל פרייד, השובע של פרידמן, כל אלה הביאו את צוברי לניצחון על האלוף האולימפי בקרב על הכרטיס הישראלי הבודד. אחרי הכל, מפרץ אילת קרוב יותר לבייג'ינג מאשר חוף שדות ים.
בצ'ינגדאו, אתר השייט של האולימפיאדה, הכל התחבר לשחר כבר מהיום הראשון, כשתפס את ההובלה עם רוח התפורה למידותיו, רוח של עוצמה בינונית. אחר כך השתנתה הרוח ושחר נסוג בדירוג, אבל בהתעלות של היום האחרון, ממש בשיוט המדליות הנועל, הוא סחט את טיפות האנרגיה האחרונות כדי לעקוף את נציג המעצמה הבריטית בשייט, ניק דמפסי, ולהתייצב במקום השלישי עם מדליית ארד.
ניר שועלי הוא הכתב שמלווה את הספורט האולימפי במעריב
אחד שהיה שם: אביעד פוהורילס
אלכס גלעדי מעניק מדליית ארד לשחר צוברי צילום: באדיבות ערוץ 1
תחרות גלישה אולימפית שמשתרעת במשך 6-5 ימים על פני 10 מקצים ועוד מקצה מדליות אחרון, היא הזדמנות יוצאת דופן לתהות על קנקנו של ספורטאי. שייט או גלישה הם מקצועות קשים ורבי תהפוכות, אבל לא אכזריים כמו סייף למשל, בו הכנה של 4 שנים נגדעת באחת בקרב כושל של 5 דקות.
היינו עדים מקרוב לדרמה הגדולה שהתרחשה בצ'ינגדאו. צוברי הצעיר לא היה צריך להתמודד רק מול יריבים מצוינים ובעלי ותק ורזומה מפואר משלו, אלא גם באיתני הטבע, בכוחות עליונים ובראש הרוח. בכולם היא תיעתעה והפכה בתוך דקות פייבוריטים ברורים למדליה, לכישלונות גמורים. מי שהיה טוב מאוד ברוח חזקה, אבל לא ידע מה עושים בעוצמה של 7 קשר, לא היה מספיק מגוון כדי ללכת עד הסוף.
צוברי בעיניי היה הגולש הטוב ביותר בתחרות, ותעיד על כך העובדה שסיים במהלך התחרות יותר פעמים במקום הראשון מזוכי הזהב והכסף, אבל טעויות של חוסר ניסיון בשני ממקצים, זרקו אותו למטה, כמעט מחוץ לתמונת המדליות. אבל פה עמד צוברי במבחן. דווקא ביישורת האחרונה, כשזה נראה אבוד, הוא שמר על קור רוח, המשיך בשיגרת יומו ושמר על בטחון עצמי. הוא גם קיווה שהכוח העליון יעמוד לצידו.
הוא הקרין סביבת עבודה של אלוף וזה מה שקלטו גם יריביו שחששו ממנו כל הזמן. בתנאים סבירים ולא תנאי קיצון של סערה או אפס רוח שלא מאפשר תחרות – צוברי הוכיח שהוא הטוב ביותר והביא אותנו יום לפני הגלישה הגורלית, כשהיה במצב של 20 אחוז סיכוי למדליה – ללכת איתו עד הסוף. הוא לא איכזב.
העיתונאי אביעד פוהורילס ליווה את שחר צוברי בצ'ינגדאו
נא להמתין לטעינת התגובות
