סיכום שנה - המשבר בשווקים הפיננסיים
האירוע המרכזי שלנו לסיכום השנה הכלכלית הוא המשבר בשוק הפיננסים בארצות הברית, שטלטל את כל העולם. אחד שהיה שם, אחד שיודע ואחד שמבין, מספקים תובנות לגבי הנושא
בעולם העסקי - כלכלי הישן (כן, כבר אפשר להגדיר אותו כך, אפילו שהחדש לא קרם עדיין עור וגידים), המושג "סיכון" היה ביטוי שגור בפי מנהלים רבים העוסקים בכספים ופיננסים ולא רק בפיהם.
במציאות הישנה, של "הכול עולה", המנהל הטוב, המוצלח והנועז, היה זה שלקח על עצמו יותר סיכון, זה שהלך צעד אחד נוסף, זה שיצר תשואה "יש מאין" ורשם רווחים עצומים בשורת הסיכום התקופתית.
התנהלות זו לא הייתה רק נחלתם של אנשי ההשקעות ומנהלי הקרנות למיניהם. היא זלגה גם למנכ"לים ולמנהלי כספים בחברות רבות אחרות, לא בנקאיות. רק הרעש העז שנוצר בלהט המשבר המתמשך הסתיר את העובדה שרבים מהם, ולא רק ה"בנקאים החזירים", רצו אחרי התשואות ונאחזו במכשירי ההשקעה עתיריי התשואה.
לחברה היו מזומנים פנויים שאינם מיועדים להשקעה מיידית? ה-CFO הפקידו אותם בנגזר פיננסי מגובה המשכנתאות או בנגזר מסוכן אחר, העיקר שהכסף "יעבוד" וייצור רווח הון מימוני נוסף. בכך גם הם הוסיפו תרומה מכרעת לניפוח הבלון הפיננסי, אותו אנו רואים היום מצטמק בעשרות אחוזים.
כמעט הכל כבר נאמר על נפילת בנקי ההשקעות בארה"ב: המציאות השתנתה, סדר פיננסי חדש ישרור מעתה, חזרתה של השפיות, שובו של הסוציאליזם ועוד. כל אלה הפכו לכותרות שגורות בפי כל, אך אנחנו לא נמשיך בכך כעת.
רק נציין, כי לא רק הבנקים צריכים לעשות היום בדק בית, אלא גם רבות מהחברות וסמנכ"לי הכספים, שמסתכלים ברעד לעבר היום שאחרי, בו יצטרכו "לחזור למקורות" ולתפעל פיננסית את חברותיהם.
את זאת הם ייאלצו לעשות
עם הזמן, המערכת הבנקאית תלקק את הפצעים, תלמד את המציאות החדשה ותחזור לקיים את חלקה המשמעותי והקריטי בהנעת התהליכים העסקיים, כי פשוט אי אפשר בלעדיהם.
מידת הצלחה של החברות והעסקים האחרים תקבע לפי יכולתם בעבר, לשמור ולהשקיע נכון את כספי הרווחים מימי העליות הרצופות: מי שהשתמש בכסף העודף כ"גורם ייצור" לרווחים נוספים ולא כערובה לימים קשים בהתאם למחזוריות הכלכלית-עסקית, עלול גם למצוא את עצמו על סף קריסה תזרימית בעיצומו של המיתון הקרב.
האווירה בחדרי העסקאות באזור תל אביב, השתנתה בשבועות האחרונים. החששות שלנו הולכים וגדלים, בעוד שהשקט הנפשי הולך וקטן. באופן טבעי, זה משפיע על התחושה האישית של כל אחד ואחד מאיתנו.
הסוחרים בלחץ, ואף על פי שלחץ הוא חלק אינטגרלי מהעבודה ואנחנו יודעים להתמודד איתו, אין מה לעשות - המשבר משפיע עלינו והאווירה פחות חיובית.
אנחנו יוצאים סחוטים ומותשים מכל יום מסחר דרמטי שכזה. כולנו הופתענו לגלות את היקף ההתדרדרות, וגם הפסימיים ביותר שבינינו, לא ציפו לכזו קריסה תוך פחות מחודש.
כמובן שאנחנו מקבלים יותר טלפונים מלקוחות, החוששים לכספם. מעבר לייעוץ מקצועי, בימים אלה אנחנו גם משמשים כפסיכולוגיים של הלקוחות שלנו. מכיוון שבנינו איתם תיק השקעות, הם תלויים בנו וזה בהחלט יכול להלחיץ.
מבחינת אסטרטגיית פעילות לעתיד יש להבין, שאנחנו לא משנים את תיקי ההשקעות שלנו על בסיס יומי, אלא מנסים לזהות תהליכים לאורך זמן ולהשקיע בהתאם. כמובן שבתקופה זו אנחנו קונים הגנות רבות על ההשקעות שלנו, לכל כיוון שהן נעשות, בגלל התנודתיות הגדולה במסחר ובגלל חוסר הוודאות הגדול.
הביא לדפוס: אביב לוי
לפני כשבועיים הגעתי לניו יורק על מנת להשתתף בכנס המשקיעים השנתי של דאו ג'ונס בוול סטריט, אליו הוזמנתי כדי להשתתף בפאנל שעסק בתחום ההשקעות בנדל"ן.
הכנס התחיל בדיוק ביום שלאחר נפילת ליהמן ברדרס, מכירת מריל לינץ' לבנק אוף אמריקה וקריסת AIG. מכיוון שכך, הוא שינה את פניו באחת ובמקום לעסוק בסקירת השווקים, התמקד במשבר, בהזדמנויות העסקיות שנובעות ממנו ובאיומים שהוא יוצר.
כל מי שנכח בכנס היה קשור למשבר, שהתפתח שעות ספורות לאחר מכן: שותפים מנהלים של קרנות ההשקעה הגדולות בעולם, מנהלי ליהמן ברדרס, מנהלים מ-AIG וכן מנהלי קרונות מאסיה ומסין. בסך הכל נכחו בו כ-1,500 משתתפים, כולם משקיעים גדולים בעולם או בכירים בוול סטריט.
הכנס כולו התנהל בצל השמועות. מכיוון שרבים מבין משתתפיו היו עובדים בכירים של הבנקים שקרסו, לא היה ברור מי עתיד להשתתף בדיונים כמתוכנן ומי יהיה הבא בתור שיתבשר על קריסת מקום עבודתו.
בנסיבות אלה, טקס החלפת כרטיסי הביקור השתנה מעט: בעלי תפקידים בכירים מחקו את שם חברה בה הם עובדים ואת תפקידם, ובמקום זאת רשמו בכתב ידם את כתובת המייל הפרטית שלהם. עובדי ליהמן שאימצו את השיטה, בוודאי לא הצטערו על כך כשגילו ביום השני של הכנס, שניתקו להם את הטלפונים הניידים ואת כתובת המייל, ושחסמו את כרטיסי האשראי.
בניגוד למשברים אחרים שמוכרים לי מ-18 שנות פעילותי בתעשייה ושאותם ניהלו הבנקים, משבר זה נוהל, רובו ככולו, על ידי הממשלה ונגיד הבנק האמריקני. המזל של אמריקה והעולם כולו הוא, ששר האוצר האמריקני, הנרי פולסון, הוא אדם שבא מהאקדמיה ובעיקר, שמבין את וול סטריט. מדובר במשבר מסובך וספק אם מישהו שלא מצוי בפרטים יכול היה להבין אותו. פולסון הוא בהחלט האיש הנכון בזמן הנכון.
אף על פי שהאמריקנים מוטרדים מההתערבות המוגברת של הממשלה במשבר, צריך לזכור, שהשכר האדיר ששילשלו המנהלים לכיסיהם, לא כל כך קשור למשבר הנוכחי. התפתחות המשבר עכשיו תגרום לפגיעה גם במשקיעים הקטנים ובנסיבות אלה, התערבות הממשל הכרחית.
אירועי המשבר הכלכלי העולמי הביאו אותי לכדי שתי מסקנות מרכזיות. הראשונה, בעלי מניות ודירקטוריונים צריכים לפקח בצורה הרבה יותר הדוקה על מנהלי היחידות בחברה: שותפים ומנהלים בחברות לקחו סיכונים בלתי סבירים בעיסקאות שאפשרו להם לשלשל ישירות לכיסם את הרווחים, בעוד שההפסדים יצאו מקופת בעלי המניות.
המסקנה השנייה והבסיסית יותר היא, שלאורך זמן, אי אפשר לצרוך יותר מכפי שאתה מייצר. זה נכון מרמת הבית הפרטי ועד לרמה החברתית והמדינית. מגוון המכשירים הפיננסים להשקעה יצרו מעין אשליה, שאיפשרה לצרוך יש מאין. עתה אמריקה שוב גילתה, כי עובדות החיים הרבה יותר פשוטות.
נא להמתין לטעינת התגובות
