ראשי » עסקים » דעותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

הטרמפיסטים של המחאה החברתית

ח"כ אבישי ברוורמן הוא הטרמפיסט התורן המזנק על עגלת המחאה החברתית, לאחר שבשנים האחרונות נהנה ממנעמי הסקטור העסקי

היום כבר ברור שאי אפשר להתעלם מהמחאה החברתית. הסקטור העסקי היה הראשון להפנים אותה, אבל מהר מאוד הצטרפה אליו המערכת הפוליטית. את קהל המגיבים למחאה ניתן לחלק ל-3 קבוצות : הראשונים הם אלה שהזדהו עם מצוקות מעמד הביניים עוד לפני פרוץ המחאה. שתיים מהבולטות שבהן הם ח"כ שלי יחימוביץ' )עבודה( וח"כ נינו אבסדזה )קדימה(, שהתחברו לרוח המחאה בזמן אמת. ח"כ אבסדזה היתה חברת הכנסת היחידה שכבר ביום המחאה הראשון הקימה אוהל ברוטשילד, ובניגוד לח"כ מירי רגב שספגה בקבוק מים, היא קיבלה לייק. אני מאמין שגם יו"ר קדימה החדש שאול מופז כן בהצהרתו כי בכוונתו להוביל את מחאת הקיץ הבא (אם אכן תפרוץ).

בקבוצה השנייה נמצאים פוליטיקאים הבזים למסרי המחאה, אבל זיהו את פוטנציאל הנזק שלה. בראש הקבוצה ניצב ראש הממשלה בנימין נתניהו, שעם פרוץ המחאה שלף במהירות את ועדת טרכטנברג וזרק לפח )זמנית( את משנתו הכלכלית הנאו-ליברלית.

הקבוצה השלישית תכונה מטעמי נוחות "הטרמפיסטים". ביניהם ניתן למצוא אנשי עסקים קיקיוניים שעד כה עמדו בצל, אך כעת הם משווקים במרץ מסרים של "תחרותיות" ושל "מלחמה בריכוזיות" וסיסמאות אינסטנט שהומצאו בעקבות המחאה. בין הטרמפיסטים נמצאים - איך לא - גם פוליטיקאים. יש ביניהם כאלה שבעבר נהנו ממנעמי הסקטור העסקי, וכמו שבשבשת שינו את טעמם כשהמחאה הפכה ל-IN והסקטור העסקי ל-OUT. השר לשעבר אבישי ברוורמן הוא אחד מהם.

מסע החזרה בתשובה של ברוורמן, הטומן בחובו הכאה על חטא, הגיע בסוף השבוע לשיא חדש. הוא התייצב בהפגנה

נגד הבנקים וטען כי "הבנקים הישראליים אינם תחרותיים מספיק והאזרח הישראלי משלם את המחיר". עוד קודם לכן תקף את התרבות העסקית. כנשיא אוניברסיטת בן-גוריון ידע ברוורמן לנצל היטב את הסקטור העסקי כמנוף לגיוס תרומות. הוא לא הוטרד מקבלת שכר עבור חברותו בדירקטוריונים של "חברות פירמידה" שהוא תוקף היום. אז למי הבוחר צריך להאמין - לדוברמן המהפך או לאיש האקדמיה לשעבר השקול והזהיר?

סביר להניח שאנשי המחאה יידעו להבדיל בין החיקוי למקור, בין הטרמפיסטים לאותנטיים. אבחנתם, יש להניח, תתורגם למונחים פוליטיים.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...