הגבול בין רגולציה למניפולציה
החצים בפרשת "האח הגדול" המופנים לקשת מחטיאים את המטרה האמיתית, וגם הרשות השנייה נדרשת לבדק בית מקיף
אילן רבינוביץ' . ליווי פסיכולוגי הוא חובה בריאלטי
יוסי אלוני
מטבע הדברים תוכניות מסוג "האח הגדול" או "הישרדות", שבהן המתמודדים מנותקים מהמציאות היומיומית ונכנסים למציאות אחרת )מדומה ( למשך תקופה ארוכה ובתנאי תחרות קשים, יוצרת מתח ולחצים רבים. נדמה כי אין חולק שבנסיבות אלה חובה ונכון ללוות אותם מקרוב הן בפן הרפואי והן בפן הפסיכולוגי. די לחשוב על הזעקה שהיתה קמה לו חלילה היה מישהו מהמתמודדים מתמוטט מרוב לחץ, ללא שהיה בנמצא ליווי שיכול היה למנוע את הדבר ולטפל בו.
מנגד, בהחלט קיימת בעיה אם מתברר שאותם אנשי מקצוע חוצים את הגבול ומשתמשים באופן מניפולטיבי במנדט שניתן להם. השאלה המרכזית במקרה של "האח הגדול" צריכה להיות בתחום הרפואי בלבד - אם הפסיכיאטר נתן טיפול בשעת הצורך ובנסיבות ראויות או שמא נתן טיפול ללא צורך ועל מנת להשפיע על התנהגות המתמודדים
כדי לקדם מטרות של ההפקה. בשל המלחמות המקצועיות החצים מופנים לעבר קשת, ונטען שהיא נושאת באחריות כיוון שהתוכנית משודרת אצלה. האומנם זה המצב? כדי לענות על שאלה זו חייבים להכיר עובדת יסוד: האחריות המשפטית כלפי הרשות השנייה היא של הזכייניות בלבד. מנגד, במסגרת כללי הרשות השנייה כל הזכייניות מחויבות להוציא חלק משמעותי מההפקות לחברות חיצוניות - במקרה הזה חברת קופרמן.
גם הרשות השנייה תצטרך לעשות בדק בית ולבחון אם ראוי להמשיך במדיניות שבה הזכיינית אחראית, אבל אין לה די כלים לשלוט על ההפקה. כאן עובר הגבול הדק בין רגולציה למניפולציה. אם הרשות השנייה רוצה לעודד הוצאת הפקות לחברות חיצוניות, תוך השארת קשת האחראית כבעלת זיכיון, עליה להעניק לה כלים וסמכויות שיאפשרו עמידה באחריות זו.
הכותב הוא מומחה לדיני תקשורת שייצג בעבר את חברת אנדמול ומייצג את טלעד, זכיינית ערוץ 2 בעבר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם