ראשי » עסקים » דעותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

המופע של ישראל כץ

שר התחבורה הצליח לשים ללעג את הציבור שהתייצב מאחוריו בתקווה לרפורמה ברכבת. אמנם עובדי הרכבת יתחייבו ל-3.5 שנים ללא שביתות, אך יש אלף ואחת דרכים שבהן יוכלו לתקוע מקלות בגלגלי הרפורמה

ישראל כץ הצליח באבחת חתימה אחת - ההסכם מול ועד עובדי הרכבת - לשים ללעג את הציבור שהתייצב מאחוריו בתקווה לרפורמה ממשית. ההסכם הזה, שבו הוא וויתר על הכל תמורת כלום, ממצב את כץ כשר לא רציני. פוליטיקאי משופשף, שסומך על הזכרון הקצר שלנו, ורק לפני 3 שבועות נשמע אחרת לגמרי. אז, במסיבת עיתונאים לוחמנית, הוא הלין על המצב שבו "הציבור הרחב הוא בן ערובה בידי קומץ שהשתלט על הרכבת", וכשארשת מיאוס על פניו תבע כי ועד העובדים בראשות גילה אדרעי ייעתר לדרישה שיצרנית הקרונות בומברדיה היא זו שתבצע את התחזוקה השוטפת של הקרונות החדשים. "הוויכוח בסופו של דבר הוא מי ינהל את הרכבת", הכריז השר בדרמטיות והזהיר מפני אדרעי המבקשת "לשלוט בשאלטר".

שלושה שבועות חלפו וכץ העניק לאדרעי באופן חגיגי את השאלטר: ועד העובדים הפך לבעלים הרשמי של רכבת ישראל. במוקד ההסכם עמדה סוגיית תפעולה השוטף של הרכבת - התחזוקה. כץ ביקש לבצע את התחזוקה של הקרונות החדשים של הרכבת באמצעות חברה חיצונית. מה שהוא קיבל בסוף זה המשך שליטת ועד העובדים בתפעול השוטף: אנשי הוועד יתחזקו 70% מהרכבות החדשות. כץ מתהדר בכך שהצליח לשלב מיקור חוץ במקצת מהתחזוקה, ובכך שהעובדים הסכימו להפעלת המוסכים 24 שעות ביממה ולהצבת מפקחים מטעם ההנהלה, אבל אתם יודעים איך זה: היום העובדים הסכימו, ומחר הם ימשכו את הסכמתם. מה יוכלו כץ והנהלת הרכבת לעשות? לפטר אותם?

לא, הם לא יוכלו לפטר. לפי ההסכם החדש, אדרעי ואנשיה זוכים בביטוח מפני פיטורים עד שנת 2030, בסירוס החברות-הבנות לנדל"ן ולמטענים שיאוישו בעובדים לפי החוזה הקיבוצי, בתוספת כוח אדם בדמות צירוף 140 עובדי הקופות בתחנות הרכבת להסכם הקיבוצי, ולקינוח - תוספת שכר של 25%. אמנם עובדי הרכבת התחייבו ל-3.5 שנים

ללא שביתות - אך יש 1,001 דרכים שבהן יוכלו העובדים היצירתיים לתקוע מקלות בגלגלי הרפורמה גם בלי שביתה. ואם יתחשק להם, תהיה גם שביתה.

כץ אינו מבין, או שהוא מעמיד פנים שאינו מבין, מה בדיוק הבעיה. אין הסכם שיעבוד, כל עוד רכבת ישראל מנוהלת ונשלטת בידי ועד העובדים שלה. הכוח ועוצמת הסחיטה של העובדים מבוססים על יכולתם לפגוע בציבור. ככל שהפגיעה גדולה יותר, כך כוחם של העובדים רב יותר. לכן כל הסכם הוא רק הודנה זמנית, שכן אין תוקף אמיתי לשום הסכם כל עוד לאחד הצדדים משתלם להפר אותו.
שר התחבורה החמיץ הזדמנות ציבורית ופוליטית נדירה. שביתה עכשיו, עם גיבוי מלא של הציבור, היתה מציגה את עובדי הרכבת כקטר של נייר. הציבור היה נושך את שפתיו, מגבה את כץ וממתין בסבלנות כדי לקבל רפורמה אמיתית ומנה של שפיות ברכבת ישראל. כץ היה יכול לזנק לליגת-העל של הפוליטיקה הישראלית. במקום זאת הוא בחר להישאר עסקן, שמובל על-ידי הוועדים. בכך הוא הוריש את חורבות הרכבת לשר התחבורה הבא.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

לכל הטורים של