 |
 |
|
|
|
|
|
|
| תמיד כשאני באה לסרט הוא מתיישב מולי ומסתיר לי: אדון ספק. וגרועה ממנו היא גברת קפדנות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לפני שבוע הלכתי לסרט שרציתי לראות כבר מזמן. כדי להבטיח לעצמי מקום טוב, הגעתי קצת יותר מוקדם ואכן השגתי כרטיס למקום מעולה: שורה שמונה באמצע. בדיוק באמצע, כך שאוכל לראות את הסרט בהנאה מושלמת כמו שתכננתי.
ברגע שהאולם החשיך וכותרות הסרט התחילו לעלות, נכנס גבר באיחור ומיהר להתיישב במקומו. המקום שלו היה הכיסא שלפניי. גבר גבוה, ראש די בולט, יושב זקוף בכיסאו... ומתכוון להסתיר לי.
 |
| האשם תמיד |
אם אני לא אהיה אשמה, אז מי יהיה אשם? רוזין רוזנבלום עולה בו זמנית על כס השופט
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
התחלתי להרגיש מוטרדת. הסרט עוד לא ממש התחיל, אבל לי כבר ברור שהגבר הזה עומד להסתיר לי ויפריע לי ליהנות. פתאום אני קולטת את הפרופיל של הגבר ונופל לי האסימון: היי, אני מכירה אותו, את המניאק הזה: זהו אדון ספק. כן, אדון ספק שתמיד מסתיר לי. לאן שאני לא מגיעה, הוא תמיד מגיע בדקה התשעים ומתיישב בדיוק מולי, זקוף להכעיס.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
דווקא כשההצלחה מובטחת
|
|
|
 |
|
|
|
אדון ספק מרגיז. מרגיז אותי מאוד. יש לו נטייה להתיישב בדיוק מולי ברגעים הכי מושלמים ולערער אותי. הוא מערער את הציפייה שלי לחוויה טוטאלית של הדברים, להתמסרות מוחלטת לחוויה. דווקא ברגעים שבהם אני חושבת שהאמונה שלי חזקה מאי פעם, דווקא כשאני מרגישה שהאהבה שלי חסינה מתמיד, שההצלחה מובטחת, שהכישרון ברור – דווקא אז מגיע לו אדון ספק ומתעקש להסתיר לי. מתיישב מולי בנינוחות ובזקיפות קומה. הוא בא ליהנות והוא לא מתכוון לפנות את המקום שלו בשבילי.
אז הסרט מתחיל, אבל אני לא ממש
שקועה בסרט. אני עסוקה בניסיונות פאטתיים ובלתי פוסקים לשפר את זווית הראיה שלי כך שראשו של אדון ספק לא יסתיר לי. אני חסרת מנוחה, זזה ימינה ושמאלה, מנסה להתיישב הכי זקוף שאפשר, רוטנת ביני לבין עצמי, אחר כך רוטנת קצת יותר בקול רם, דבר שכנראה מרגיז את אדון ספק והוא מזדקף עוד יותר בכיסאו. אני מעירה לו על כך, לא בנימוס אלא בכעס. עכשיו אני ממש בטוחה שהוא גבה בעוד שני סנטימטרים.
אני מוכנה להישבע שהוא עושה לי דווקא, כי פתאום אני רואה רק את הראש שלו, זקוף ובולט להכעיס.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יש לו זכות קיום
|
|
|
|
|
|
|
ימימה מלמדת כי ברגע שעושים מאמצים כדי לחזק ודאות, לא רק שלא נוצרת ודאות, אלא מתחזק הספק. קשה לי להודות בזה, אבל ההתנגדות שלי לקיומו של אדון ספק היא זו שגורמת לו להזדקף עוד יותר בכיסאו ולהבליט את נוכחותו המטרידה.
עוד יותר קשה לי להודות בעובדה שלאדון ספק יש זכות קיום. יש לו זכות להופיע בכל מקום בו הוא בוחר להופיע. מה חשבתי לעצמי? שאכנס לאולם הקולנוע ואוכל לייצר סביבה סטרילית שבה אף אחד לא יתיישב מולי? לאדון ספק יש זכות לשבת במקום שלו באולם ולצפות בסרט בדיוק כמוני.
אדון ספק הוא לא האויב. אני הפכתי אותו לאויב ברגע בו החלטתי שאני לא אוכל ליהנות מהסרט כל עוד הוא יושב מולי. הספק הוא לא האויב של האהבה, של האמונה, של הכישרון, של ההצלחה או של כל דבר אחר. הדרישה הלא ריאלית שלי ממנו שהוא יעלם – היא זו שהופכת אותו לאויב. כי הדרישה הלא ריאלית הזו מובילה למאמץ לנטרל ולהעלים את הספק, מאמץ שרק מחזק אותו וגורם לי להפסיד את רוב הסרט.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הוד קפדנותה
|
|
|
|
|
|
|
הרי מי שמסתיר לי באמת זה לא אדון ספק, זו גברת קפדנות שמסרבת לתת לי ליהנות מהסרט כשהנתונים לא מושלמים לתפיסתה.
לצערי, גברת קפדנות באה איתי הרבה לסרטים. גברת קפדנות עם התסרוקת המושלמת שלה, הציפורניים העשויות היטב, שלא מפליצה אף פעם ולא טועה ולא מתבלבלת ועושה תמיד את הדבר הנכון. העניין הוא שגברת קפדנות לא יכולה לסבול את הנוכחות של אדון ספק. היא רק רואה אותו ומיד עולה לה הדם לראש המושלם שלה. מה פתאום שגבר גבוה עם ראש לא סימטרי יסתיר לה, להוד קפדנותה? מצא לו עם מי להתעסק. היא כבר תחסל אותו גם במחיר שאני אפסיד את כל הסרט. כי אצל הוד קפדנותה זה או הכל או כלום.
הרי אם רק הייתי נרגעת ומפסיקה לנהל מאבק באדון ספק, הייתי מצליחה ליהנות מהסרט, למרות נוכחותו.
בינינו, המסך ענק, כמה אדון ספק יכול להסתיר לי? אולי אחד חלקי אלפית מהמסך. אולי מילה ורבע מהתרגום. ביג דיל. את העלילה אני עדיין יכולה להבין, את פני הבוטוקס של הכוכבת אני עדיין יכולה לראות, מהפעלולים המופרכים של הגיבור אני עדיין יכולה להתפעל, את המוסיקה אי אפשר להסתיר, בפופקורן שלי אף אחד לא נוגע – אז מה הבעיה שלי?
הדרישה לחיים נטולי ספק היא הבעיה. כשאני חושבת על זה עכשיו, אז חיים מזויפים של ודאות מוחלטת, מנסים לחנוק ספק ענק וכרוכים בהמון אנרגיה המושקעת במאבק הבלתי פוסק להשאיר אותו חנוק שם למטה. אבל הוא שם, מאיים לזקוף עוד יותר את ראשו.
אם רק הייתי מפסיקה להילחם בו והייתי מכירה בזכותו לשבת שם, הייתי מגלה שברוב המקרים, אדון ספק הוא בעצם גמד קירח עם ראש שטוח.
מסקנה: בשביל ליהנות באמת מהסרט, מומלץ להשאיר את גברת קפדנות בבית. ואם כל כך חשוב לה שהכל יהיה מושלם, היא יכולה לעשות פנלים בינתיים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הטור של רוזין רוזנבלום מפורסם אחת לשבועיים בימי רביעי
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | רוזין רוזנבלום היא תלמידה בשיטת ימימה. הטור הוא דיאלוג פנימי של הכותבת עם החומר הנלמד. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
