 |
/images/archive/gallery/548/541.jpg
Froodmat,cc-by  |
|
|
|
|
|
|
| ימימה אומרת "עשו כפי יכולתכם והרבו לשגות". מדוע? כי כל מעשה נכון הוא נכון לרגע זה בלבד. וכל מעשה נכון מכיל בתוכו את השגיאה, מעצם היותו נכון רק לעכשיו. רוזין רוזנבלום בטור פרידה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שלשום בערב, התלבשתי באופן פרובוקטיבי במיוחד, עליתי על עקבים גבוהים, איפרתי את עצמי בכבדות וחיכיתי. ברגע שבן הזוג שלי נכנס הביתה, השלכתי עליו את הילד, לקחתי את המפתחות וצעדתי לכיוון הדלת.
 |
| עייפות החומר |
|
פעם רציתי לעשות את זה כמה שיותר, והיום פעם בשבוע וגם זה בקושי. רוזין רוזנבלום עוברת משבר זוגיות עם לימודי ימימה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
- "רגע" צעק בן הזוג שלי, "לאן את הולכת?"
- "אני הולכת לשגות" אמרתי ולא פירשתי.
- "לשתות? עם מי לשתות?" הוא שאל תוך שהוא מביט בזעזוע בלבושי.
- "לא לשתות....לשגות" תיקנתי אותו.
- "איפה זה"? הוא שאל
- "לא יודעת, אני אצא, אעשה כמה שגיאות ואז אומר לך בדיוק".
- "את והשטויות שלך... ואני פחדתי שלימודי ימימה מחזירים אותך בתשובה, עכשיו מסתבר שהם מורידים אותך לזנות".
ימימה אומרת משפט יפהפה: "תעשו כפי יכולתכם ותרבו לשגות". האם יש ברכת דרך מופלאה יותר מזה?
תארו לעצמכם גבר קם בבוקר ולפני צאתו לעבודה, הוא נושק על מצחה הענוג של אשתו, תוך שהוא לוחש באוזנה באהבה: שיהיה לך יום נפלא ואל תשכחי מתוקה...תרבי לשגות.
כמה חופש וחירות פנימית אני מעניקה למישהו כשאני מאחלת לו "תרבה לשגות".
אני מעניקה לו חופש מהספק, חופש מהדרישה לשלמות, חופש מהמאמץ, חופש מההתעסקות בתוצאה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
רצית ודאות? קיבלת ודאות!
|
|
|
 |
|
|
|
כשימימה אומרת לי "תרבי לשגות", למה היא מתכוונת?
אם הייתי יודעת שתוצאות של מעשה מסוים שלי הם בהכרח תוצאות שגויות, סביר להניח שהייתי נמנעת מלעשות אותו. אני רוצה להיות בטוחה שהמעשה שאני עושה, הוא המעשה הנכון ושתוצאותיו תהיינה מושלמות ולכן הרבה פעמים אני נמנעת מלעשות את המעשה, מתוך חשש שהתוצאות שלו יהיו שגויות.
כשימימה אומרת לי "הרבי לשגות" היא בעצם אומרת לי: אני כבר אומרת לך מראש את התוצאה: תהיה שגיאה. רצית ודאות? קיבלת ודאות! בהכרח תהיה שגיאה, כי את לא יכולה להתהלך בעולם בתנאי מעבדה סטריליים ולחכות שהתנאים יהיו מושלמים לפעולה. אף פעם התנאים לא יהיו מושלמים לפעולה. מה שלא תעשי, תמיד תהיה שגיאה. ועכשיו כשאת סוף סוף יודעת את זה, האם את מוכנה להזיז את התחת שלך ולהתחיל לפעול?
אבל בעצם, למה לצאת מנקודת הנחה שבהכרח תהיה שגיאה?
משום שכל מעשה נכון, הוא נכון לרגע זה, ולרגע זה בלבד. כל מעשה נכון, מכיל בתוכו את השגיאה, מעצם היותו נכון לעכשיו ולא "נכון אבסולוטי".
כל כך הרבה פעמים בחיים ניסיתי לעשות את הדבר הנכון, כאילו שישנו רק מעשה ראוי ונכון אחד לעשותו. רציתי להיות בטוחה שהמעשה הנכון שלי יהיה תקף גם במבט קדימה, הרבה קדימה.
"תרבו לשגות" זו הבנה עמוקה של היחסיות. זהו המעשה הנכון לרגע זה, לא יותר מזה. לא הנכון האולטימטיבי אלא הנכון ברגע המושלם
הזה. זוהי קבלה עצמית אמיתית. לראות את השלמות הקיימת במצבי היחסי בכל רגע נתון, לעשות את המיטב שלי עם הנתונים הגלויים בפניי ברגע זה ולקחת בחשבון שהמיטב שלי היום - יכול להיות השגיאה שלי מחר, כי מחר הנתונים עשויים להיות אחרים לגמרי. אבל האם זה אומר שהיום טעיתי?
במבט לאחור, כשאני בוחנת את כל הטורים שכתבתי עד היום, אני משערת שהיום הייתי כותבת את חלקם אחרת, מעמיקה יותר במקומות מסוימים, מנסחת אחרת בקטעים אחרים.
אבל הם היו נכונים לרגע בו הם נכתבו. הם היו המיטב שלי בזמנם, המעשה הנכון דאז שכלל בתוכו את השגיאה של היום. האם לא הייתי אמורה לכתוב אותם?
"הרבו לשגות" זה ממש לא אומר "הרבו להתעסק עם השגיאה". להפך, רק מי שלא נותן לעצמו לשגות, מתעסק כל הזמן עם השגיאה. כשאני מאפשרת לעצמי לשגות ולא מתעסקת עם השגיאה, יש סיכויים גדולים יותר שאני אעשה הרבה יותר מעשים נכונים בכל רגע נתון, משום שהשגיאה לא מאיימת עליי, היא פוטרת אותי מהדרישה לשלמות אבסולוטית - שהיא השגיאה הגדולה מכולן.
ואם כבר מדברים על המעשה הנכון לרגע זה, אז נכון לרגע זה, זהו הטור האחרון שלי במדור. בקרוב יהיה טור חדש בבמה חדשה, עם שגיאות חדשות.
נעמתם לי מאוד. מכל טוקבקיי השכלתי, גם מהמחמירים ביותר (אחרי שהואלתי בטובי להתגבר על העלבון ולהקשיב לתוכן). ועל כך אני מודה לכם.
אפשר לשלוח לי מייל, מבטיחה לענות.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/778/557.jpgרוזין רוזנבלום | | |
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | רוזין רוזנבלום היא תלמידה בשיטת ימימה. הטור הוא דיאלוג פנימי של הכותבת עם החומר הנלמד. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
