 |
/images/archive/gallery/615/188.jpg ילד (לא קשור למאמר)
RussellReno  |
|
|
| האם ספיידרמן יכול להציל את כולם? |
|
|
|
| רוזין רוזנבלום על המורה הרוחני הטוב שהיה לה אי פעם, המלמד אותה איך לחיות, איך לשאול ואיך לאהוב: ילד בן ארבע וחצי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
השבוע אני רוצה להקדיש את הטור לילד שלי, בן הארבע וחצי, שמראה לי יום יום, שעה שעה, איך מיישמים את התובנות והכלים הרוחניים הגבוהים ביותר, ככה בפשטות, בלי לחשוב על זה אפילו.
אז בני היקר, המורה הטוב ביותר שהיה לי אי פעם, אני רוצה לנסות לתמצת בקצרה, את כל הדברים המהותיים שלימדת אותי.
לימדת אותי להקשיב. להקשיב ממש, לא רק לשמוע. הקשבה של כל החושים. להפנות אליך את המבט כשאתה מדבר אליי, להסתכל לך בעיניים - כי אתה לא מסכים שיקשיבו לך אחרת. אתה עוד לא מכיר הקשבה אחרת. אתה עוד לא יודע שעם הזמן התרגלנו להקשיב "על הדרך", "תוך כדי", כשהמבט נעוץ במסך הטלוויזיה או היד מחייגת בנייד.
 |
| בלה בלה בלה |
|
מילון הקלישאות של ההתפתחות הרוחנית. כי הפסקתי כבר להתנצל על מי שאני |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
לימדת אותי להתלכלך. להתלכלך על אמת. לא בזהירות כמו שמבוגרים מתלכלכים. לא עם חולצת "הכינותי מראש", אלא במפתיע, בחוסר תשומת לב, בחוסר מודעות עצמית, שזו דרגת המודעות הכי מלאת חיים שקיימת. כי איך אפשר ליהנות באמת כשמקפידים כל הזמן להיות נקיים? כשפוחדים להתלכלך, שזה שלב אחד לפני פוחדים לגעת.
הוכחת לי שאפשר להתלהב משטויות, לדבר לטלוויזיה, להחליף חיתול לדובי, להאמין שהמנורה זה מפלצת, להפליץ, להיות אגואיסט, עקשן, לאכול תותים עם חביתה, להגיד "אני שונא אותך" - ובכל זאת, תמיד יהיה לפחות אדם אחד בעולם שיאהב אותך ללא תנאי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ללכת מחופש לנמר
|
|
|
 |
|
|
|
לימדת אותי שמאחורי כל השאלות הגדולות, כל השאלות הפילוסופיות, בסופו של דבר, כולנו שואלים את אותן שתי שאלות בסיסיות: האם ספיידרמן באמת יכול להציל את כולם? והאם תשמעי אותי אם אני אקרא לך בחלום?
הוכחת לי שאפשר לחיות בשלום עם המורכבות רבת הסתירות של מי שאנחנו. זה שלפני חצי שעה פחדת מהחושך, לא מחייב אותך. עכשיו אתה מטפס ללא חת על העץ הכי גבוה בסביבה. אז מה זה אומר עליך? אתה הכי פחדן בעולם? או הכי אמיץ בעולם? אין לך מושג וזה גם לא מעניין אותך. אתה לא מתעסק בהגדרות, אתה מטפס עכשיו על העץ.
לימדת אותי מה זה אומר להפוך כל יום ליום של חג. ואם בא לך ללכת היום לגן עם החולצה הלבנה החגיגית
שעלתה 40$ בגאפ - אז אתה הולך איתה, גם אם בגן מצפה לך סתם יום של חול, הרבה חול.
לימדת אותי לא להתעסק בעבר כי העבר לא קובע וכל יום הוא פתח להזדמנות חדשה. אז אתמול לא הרשיתי לך לקפוץ על הספות, אז שלשום לא הרשיתי לך לקפוץ על הספות, אז לפני שבוע לא הרשיתי לך לקפוץ על הספות – זה לא אומר כלום לגבי היום. גם היום אתה תנסה לקפוץ על הספות, באמונה גדולה שהיום אני ארשה.
לימדת אותי שעם כל הכבוד לחוקיות של העולם, יש עוד חוקיות שעובדת, והעיקרון שלה פשוט: "זה אפשרי כי ככה אני רוצה". אז כן, הירח כן חייך אליך, לא דמיינת. וכן, אפשר ללכת לגן מחופש לנמר, חודש לפני פורים, מערכת החינוך לא תקרוס.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לראות את הנמלה על הקיר
|
|
|
|
|
|
|
לימדת אותי לשאול שאלות. אני שכבר מזמן מדברת בסימני קריאה, שמוקפת באנשים שיודעים הכל ושום דבר כבר לא מפליא אותם - לימדת אותי לשאול למה ואיך. הערת את הסקרנות שלי מתרדמה עמוקה ופתאום נזכרתי שיש כל כך הרבה דברים שאני לא יודעת ואף פעם לא התעכבתי עליהם. למה?
לימדת אותי מה זה אומר להיות נוכח ברגע. להיות מרוכז כל כך במשהו, מהופנט כל כך עד שכל העולם לא קיים, עד שלא רואים אף אחד ולא שומעים כלום, ורק הרגע הזה קיים ורק לרגע הזה יש משמעות. וברגע הזה יש לנו טרקטור שבור שצריך לתקן.
לימדת אותי שאפילו בחדר ריק שיש בו רק ארבע קירות ותקרה - אם מסתכלים טוב טוב - תמיד אפשר למצוא נמלה קטנה בפינה שתעשה לך את היום. אני לא מכירה פרשנות מדויקת יותר למושג "אופטימיות".
לימדת אותי שאפשר להגיד אני אוהבת אותך. ככה סתם, ישיר ופשוט. בלי ההיסוס שלפני. בלי לחשוב על העיתוי. בלי פחד הדחייה. אפילו בלי לצפות לתגובה, רק כי זה מה שמרגישים עכשיו.
אחרי שלימדת אותי כל כך הרבה, מה אני יכולה לנסות להעניק לך לחיים?
הייתי רוצה לאחל לך שלא תשכח את כל מה שאתה כבר יודע, שלא תצטרך ללמוד מהתחלה את מה שקיים בך ממילא. אבל זה בלתי אפשרי, כי ככה זה, אנחנו שוכחים. אולי הפירוש האמיתי למילה "התבגרות" זה "שכחת המהות". אולי אנחנו צריכים לעבור את כל הדרך המעגלית הזו, כדי לחזור בסופו של דבר לאותה נקודת התחלה, לאותה יכולת ילדותית ומופלאה להתנהל באופן כל כך מהותי – אבל הפעם מתוך בחירה מודעת!
אני חושבת שהדבר החשוב ביותר שאני יכולה לעשות בשבילך, זה לטעת בך את הידיעה שהמהות תמיד הייתה ותמיד תהיה קיימת בך, לא משנה מה. אתה לא תאבד אותה, אתה רק תצטרך לבחור בה מחדש. זה לא תמיד יהיה פשוט, אבל זה תמיד יהיה אפשרי ותמיד יהיה שווה.
ואם אי פעם, ברגעי משבר, יתעוררו בך ספיקות לגבי זה, אם אי פעם תטעה לחשוב שהיכולת הזו נעלמה לך, שהמהות נסתרת ממך: שב עם הבן שיהיה לך ותנסה לעזור לו לתקן טרקטור שבור. בלי טלפונים מסביב ובלי טלוויזיה דולקת.
תתפלא, אבל זו הדרך הקלה ביותר להתחבר למהות, וזו תמצית כל הרוחניות על רגל אחת.
אני עדיין חייבת לך תשובה לשתי השאלות הקיומיות ששאלת אותי: האם ספיידרמן באמת יכול להציל את כולם? והאם תשמעי אותי אם אקרא לך בחלום?
התשובה היא כן, לשתי השאלות.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | רוזין רוזנבלום היא תלמידה בשיטת ימימה. הטור הוא דיאלוג פנימי של הכותבת עם החומר הנלמד. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
