 |
/images/archive/gallery/609/931.jpg אני כבר לא מתעסק בעבר. רובוט
 |
|
|
|
|
|
|
| רוזין רוזנבלום מציגה: מילון קלישאות פרטי של התפתחות רוחנית. כי הפסקתי כבר להתנצל על מי שאני ואני מחוברת למהות, חיה את הרגע והרבה פחות פועלת מהאגו |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נתקלתי בלא מעט הגדרות למודעות עצמית, אבל בעיניי ההגדרה המופלאה והמדויקת מכולן היא ההגדרה של ימימה, וכך היא אומרת על מודעות:
"ממקומך החזק אתה צופה על חולשתך הקודמת. בדיחות הדעת שבמבט – זו מודעות".
שימו לב! לא המבט הוא המודעות, כי אם בדיחות הדעת שבמבט!
אני אוהבת את ההגדרה הזו, משום שהיא מצליחה לגעת בשורש העניין, לרוקן את האוויר מהבלון הנפוח של תפיסתנו את עצמנו. היכולת הזו להגחיך את עצמי, היכולת להגיע למצב בו אני לא סופרת אותי, כולל אותי המתפתחת, כולל אותי עם התובנות הרוחניות "הגבוהות" שלי – היא היכולת הרוחנית הגבוהה ביותר. הרי אחת המטרות המרכזיות של עבודת ההתפתחות, על פי גישות רוחניות רבות – היא להגיע לביטול האני, האם יש דרך יותר מוצלחת לביטול האני, מאשר להיות מסוגלים לראות אותו באור מגוחך?
 |
| דרושה ספונטנית אמיתית |
|
החיים לא מנחיתים עלינו הפתעות. הם מנחיתים עלינו נתונים. בואו וגלו את אחד הסודות של הספונטניות |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
אז בנסיון יומרני להתקרב, ולו במעט, למודעות מבורכת זו, החלטתי לנסות להגחיך קצת את התהליך שאני עוברת ולהגיש לכם את מילון "קלישאות ההתפתחות הרוחנית" הלא שלם שלי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מילון הקלישאות
|
|
|
 |
|
|
|
הוא היה התיקון שלי = הוא היה חרא של בן אדם, זבל אגואיסט, נאד נפוח ואני הייתי הסמרטוט.
לקח לי שלוש שנים עד שהצלחתי לעזוב אותו אחרי שהוא זרק אותי.
בחרתי לא להיפגע = נפגעתי מאוד מאוד מאוד מאוד, עד עמקי נשמתי, אבל אומרים שזה לא מוביל לכלום.
היום אני הרבה יותר זורמת = שלום, קוראים לי רוזין ואני חולת שליטה אובססיבית.
למדתי לחשוב על רוזין. לשים את רוזין במקום הראשון = תמיד הייתי אגואיסטית, עכשיו אני מרגישה עם זה יותר נוח.
אני משתדלת לחשוב רק חיובי = אמרתי "משתדלת", לא אמרתי שזה מצליח.
אני כבר לא מתעסקת בעבר = אני כבר לא עושה את זה בפומבי, רק ביני לבין עצמי.
המאבק הוא דרך שלא מובילה לשום מקום = אני צריכה לעבוד דחוף על התוקפנות שלי.
הפחד הוא רק בשדה האשליה = מפחיד לחשוב כמה שזה נכון.
במרחב המהותי אין זמן, הזמן הוא רק מוסכמה אנושית = חבל רק שלקח לי כל כך הרבה זמן להבין את זה.
התחברתי לחוקיות של "יש מאין" = הבנתי שרק נס יכול להוציא אותי מהתקיעות הזו.
המטרה היא להגיע למצב בו אין "אני" ו"הרגע", אלא ישנו רק "הרגע" = ותאמינו לי שזה אפשרי. עובדה, אני חוויתי את זה, נשבעת לכם שחוויתי את זה. ממש הרגשתי שאין "אני".
גיליתי שאפשר להרפות = אני עוד לא מממשת את האפשרות הזו, אבל היא קיימת.
הפסקתי לקדש את הסבל = עכשיו אני סתם סובלת בלי ליהנות מזה.
יש שפע בעולם, צריך רק לבקש = אני מתחננת, מתחננת, מתחננת!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ויש עוד
|
|
|
|
|
|
|
זכיתי להארה = זה היה חומר מעולה, פשוט מעולה.
אני חיה את הרגע כאן ועכשיו = ולכן אני יודעת בביטחון מוחלט שמחר תזרח השמש!
לדברים אין משמעות, הפרשנות שלנו לדברים מעניקה להם משמעות = זה המשפט הכי משמעותי שנתקלתי בו בלימוד.
אני מחוברת למהות = זו המהות שעוד לא יודעת את זה.
יש חוקיות ליקום, חוקיות שהיא מעבר להבנה השכלית = סוף סוף אני מבינה את זה.
עכשיו אני במקום הרבה יותר שלם עם עצמי = אני מאוהבת.
למדתי לקבל את הניתן = במיוחד את הדברים הטובים.
אני הרבה פחות פועלת מהאגו = באמת. נו באמת. אוף באמת, למה אתם לא מאמינים לי?
הכל הבל הבלים = חוץ מהדברים החשובים כמובן.
SORRY, אבל הפסקתי להתנצל על מי שאני! = SORRY, אבל הפסקתי להתנצל על מי שאני!!!
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | רוזין רוזנבלום היא תלמידה בשיטת ימימה. הטור הוא דיאלוג פנימי של הכותבת עם החומר הנלמד. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
