הזכות לייצוג הרגה את הטלוויזיה המסחרית
איך הפכה הטלוויזיה המסחרית בתוך חמש שנים מגוף רווחי ומצליח ליצור מפסיד ומקרטע
תקלה בטלוויזיה כריס מלפלה
את שנת 2010 סיימו הזכיינים של ערוץ 2 וערוץ 10 בהפסדים של עשרות מיליוני שקלים. רק לפני חמש שנים, נחשבו ערוצי הברודקאסט למכרה זהב עשיר כל כך שהצליחו לפתות לא פחות מארבעה תאגידים מסחריים להתחרות במכרז ולהציע דמי זיכיון שהגיעו עד ל-170 מיליון שקלים על מנת לקבל את הזכות – שבדיעבד נראית מפוקפקת – להפעיל את ערוץ 2 במשך עשר שנים.
- יש ב-nrg ברנז'ה מי שחושב כי איכות זו דווקא לא מילה גסה
כיצד קרה המשבר? זאת השאלה שניסיתי לברר במחקר מדעי, שתוצאותיו יתפרסמו בגיליון הקרוב של כתב העת הבריטי Cultural Trends. המחקר התבסס על קריאה של נתוני רייטינג, ניתוח של ספרי המכרז להפעלת ערוץ 2 וההבטחות של הזכיינים, עיון בנתונים סטטיסטיים שהופיעו במהלך השנים בדוחות הרשות השנייה, וגם שורה של סקרים שפרסמה הרשות במהלך השנים.
בשביל להבין מה בדיוק קרה נחזור לרגע לשנים 2004-5, שהיו שנות שיא ברווחיות של ערוץ 2. זכייניו הרוויחו סכומים שנעו לפי הערכות מומחים בין מיליון דולר (טלעד) לחמישה וחצי מליון דולר (קשת).
גם ערוץ 10 עשה סימנים של סגירת פערים, וצמצם את הפסדו השנתי – לפי אותן הערכות - מחמישה מליון דולרים למיליון עד שניים. כשני שלישים מהצופים בשעות הערב היו דבוקים באותן שנים למסכים של ערוץ 2 וערוץ 10 – אחוז מדהים בכל קנה מידה בינלאומי וגם בקנה מידה מקומי, אם זוכרים שבאותו זמן שידרו בישראל למעלה ממאה ערוצים שונים בלווין ובכבלים, וגם הורדת תוכניות מהאינטרנט היתה כבר זמינה לגולשים.
קשה להאמין כמה השתנה לוח השידורים
עם 5% רייטינג בממוצע בשעת צפיית השיא, ערוץ 1 לא היווה תחרות לערוץ 10 (10% רייטינג בממוצע) ובוודאי לא לערוץ 2 (20% רייטינג בממוצע). אמנם גם כיום ישנן תוכניות (ריאליטי בעיקר) שמגיעות למספרים דומים – אבל צריך לזכור שעד לפני חמש שנים הרייטינג עלה בהתמדה מידי שנה, ושהמספרים של אז מייצגים ממוצע שכלל גם את התוכניות הפחות מצליחות.
קשה להאמין עד כמה השתנה לוח השידורים בתוך חמש שנים. התוכניות המובילות של אמצע העשור הקודם היו בעיקר תוכניות אולפן בידוריות כמו "פספוסים" של יגאל שילון ו"הראשון בבידור" עם דודו טופז. לצידם, שודרו דרמות וקומדיות קלילות כמו "בטי המכוערת" ו"החיים זה לא הכל". תוכניות ריאליטי שודרו במינון נמוך, ונשאו אופי רך יחסית. כן, קשה
להאמין – אבל רק לפני חמש שנים "קחי אותי שרון" ספגה קיתונות ביקורת בגלל התייחסות בוטה מידי ל"אהבה".
מי בכל זאת נותר לא מרוצה מההצלחה של הטלוויזיה המסחרית בישראל במחצית הראשונה של המילניום? העקבות מוליכים לרגולטור מרחוב בית הדפוס בירושלים. הרשות השנייה נוצרה על פי חוק על מנת לווסת את השידור המסחרי.
מה עבר בראשם של הפוליטיקאים, כאשר מסרו לפקידים מרחוב בית הדפוס, אשר אפילו במשימה הפשוטה של העברת שידורי ערוץ 10 ללא צורך במנוי בכבלים לא הצליחו לעמוד עד השנה (שלא לדבר על שידור באיכות HD - סטנדרט שגרתי בארה"ב, יפאן ורבות ממדינות אירופה אבל חלום באספמיה בישראל) סמכויות תוכן רחבות – ממתן זיכיון, דרך קביעת לוח השידורים, ועד לשלילת הזיכיון.
ערוצים 2 ו-10 נתפסו כענק שיש לצמצם את כוחו
מוטי שקלאר צילום: ראובן קסטרו
ראשית, ערוץ 2 וערוץ 10 לא נתפסו עוד כ"רך נולד" אלא כענק שיש לצמצם את כוחו. שנית, מושגים כמו "רב-תרבותיות" ו"פוסט-ציונות" הפכו לאופנתיים - גם בקרב הפקידים מרחוב בית הדפוס וגם בקרב המורים שלהם מהאקדמיה. מחקר שביצעה הרשות השנייה ומצא שייצוגם של רוסים, דתיים וערבים על המסך נמוך מאוד סיפק לה אליבי לדבר על "הזכות לייצוג" – כאליו שלכל מיעוט דתי, מיני או אתני יש זכות לראות את נציגיו בתוכניות טלוויזיה באופן פרופורציונלי לייצוגם באוכלוסיה. גישה זו רואה בבידור הטלוויזיוני סוג של פרלמנט - תוך שהיא מתעלמת לחלוטין מהעיקרון שביצירה מסחרית הקהל הוא הריבון. היא גם מפתח לתוכניות משעממות וכושלות.
שינויים פרסונליים בהרכב מועצת הרשות השנייה במחצית הראשונה של המילניום הכניסו לשם אנשים שבמוצהר ראו את עצמם כפעילים חברתיים שמטרתם לשנות את פני הטלוויזיה לטובת הקבוצות שהם מייצגים – בעיקר ערבים, דתיים ומזרחיים.
בראש המועצה הועמד מרדכי שקלאר, פעיל ותיק בארגונים של הדתי לאומי – מבני עקיבא ועד לבית ספר במעלה. המכרז המתקרב לחידוש הזיכיון להפעלת ערוץ 2 סיפק לשקלאר ומועצתו הזדמנות פז להגשים את חזונם, כפי שכתב שקלאר: "המתמודדים נדרשו להציע תמהיל של תכניות, תוך מתן העדפה לתכניות דרמה, תעודה, לעיסוק בפריפריה, במיעוטים, וכן לתכניות עומק הנוגעות לשיח הציבורי ולשיח ישראלי-יהודי. כמו כן חויבו המתמודדים להציג על המסך תמונה רב-תרבותית, הנותנת מקום לקבוצות השונות המרכיבות את החברה".
4 זכייניות ומכרז אחד
המכרז ערוץ 2
דרישות אלה עמדו בניגוד גמור למגמה הכלל עולמית של צמצום ברגולציה של ערוצי הטלוויזיה בכלל והשידור המסחרי בפרט. צמצום זה היה גם תגובה רציונלית למחקרים הרבים שמצאו שוב ושוב שהשפעת השידורים על עמדות הציבור קטנה מאוד (סדר גודל של אחוזים בודדים), וגם חלק בלתי נפרד מהמגמה הכללית של ליברליזם כלכלי – במיוחד בשווקים שהשחקנים העיקריים בהם הם מלכתחילה תאגידים פרטיים ולא ממשלתיים.
כך, בעוד העולם כולו מקבל את גישתו של ראש רשות התקשורת בארה"ב מרק פאולר שאמר כי "טלוויזיה היא רק טוסטר עם תמונות", מסיר הגבלות בנושא בעלות ופרסום, ומאפשר אף לרשתות ציבוריות לשלב פרסומות בשידורים – בישראל, שבה הליברליזם הכלכלי מעולם לא זכה להיות נחלת מקבלי ההחלטות משמאל או מימין, הלכנו אחורה והגברנו את הפיקוח והצנזורה.
יהיה מי שיאמר כי מוזר שארבעה תאגידים ("קשת, "רשת" , "כאן", "טלעד") קיבלו את דין המכרז הבלתי אפשרי, והתחרו על הזכות להפעיל את ערוץ 2. הנחת המוצא, שנראתה ריאלית לפני חמש שנים, היתה שמה שלא תשדר בערץ 2 יניב רווחים.
מעורב ירושלמי והבטחות נוספות
מעורב ירושלמי צילום: יוסי צבקר
הקהל הרחב, בניגוד לחברי מועצת הרשות השנייה, לא חשב שרב-תרבותיות בטלוויזיה המסחרית היא דבר חיוני – דבר שבא לידי ביטוי ברייטינג הנמוך לתוכניות אלה (פחות מ-10% בממוצע). הדרך של הזכיינים להתמודד עם הרייטינג הדועך היתה להשקיע כספים בתוכניות ריאליטי שהפקתן יקרה במיוחד ("המרוץ למיליון", "הישרדות"), אשר באו להחליף את תוכניות האולפן הבידוריות הזולות יותר שהיו לצנינים בעיני הרשות השנייה.
בעונות הראשונות זה עבד, אבל כאשר התוכניות הללו נכנסו לעונתן השנייה והשלישית – הירידה הטבעית ברייטינג ביחד עם המשבר הכלכלי שבשנתיים האחרונות צמצם משמעותית את תקציבי הפרסום הביאו את הזכיינים למשבר כלכלי. עוצמת המשבר עומדת כמובן ביחס הפוך לעוצמתו המקורית של הזכיין: היכן שהוא היה חזק (קשת) המשבר היה מתון יחסית; היכן שהוא היה חלש (ערוץ 10) – המשבר הביא את הערוץ לסף סגירה.
במה באמת צופים העולים והערבים
טומי במשימת הגמר של הישרדות צילום: גיא קרן
אם הרשות השנייה היתה מבינה את מגבלות השוק הישראלי ולא מתייחסת לקהל המקומי כאילו מדובר במדינה בסדר גודל של אנגליה או גרמניה היכן שמיליוני צופים מהווים מיעוט אתני "קטן" (ופלח שוק גדול) – ייתכן שהיתה מבינה שאין זכות קיום כלכלית לתוכנית דוברת רוסית או ערבית בשעת פריים-טיים בערוץ ברודקאסט.
אשר ללקחים שצריך להפיק - המסר הפשוט ביותר (אך גם הנכון ביותר) הוא לא לתקן דבר לא שבור. יש לאפשר לעגלת הטלוויזיה המסחרית לנוע במסלול הראשי והמוכר ולא לנסות בכוח להטותה לכבישים בלתי מוכרים שבהן אי אפשר להימנע מתאונת דרכים. על מנת לוודא שכך אכן יהיה, ושלא נתעורר לבוקר של מסך חשוך, יש לשנות מקצה לקצה את תפקידה של הרשות השנייה. הפקידים מרחוב בית הדפוס חייבים להבין כי מטרתם לוודא שהטלוויזיה המסחרית משדרת ולא להורות לה מה לשדר. עליהם לדאוג לשיפור האיכות הטכנית של השידורים, ולאפשר לקהל לקבוע מה הוא מעדיף לראות.
כמו כן, יש לצרף למועצת רשות השנייה – שכרגע נשלטת על ידי פוליטיקאים ויוצרי סרטים דוקומנטריים ודרמות שבאופן טבעי עוינים בידור טלוויזיוני קליל (שזוכה לאהדת הקהל) ודוחפים בכוח לוח שידורים לא מסחרי – אנשי כספים ויוצרי בידור – שיהוו כוח מאזן. לצערי, החדשות על הרכבה החדש של מועצת הרשות השנייה והכוונות שלה להמשיך ולפקח על לוח השידורים של ערוץ 2 וערוץ 10 לא מבשרות שאנחנו הולכים בכיוון הנכון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם