קצת על המומחים של ועדת ספיבק
מיהם "ועדת המומחים האלטרנטיבית של מאהל רוטשילד"? סוציולוגים ופילוסופים בגיל העמידה, שמאלנים ברובם, שיודעים מצוין איך לשלב דיקטטורה של הפרולטריון עם אחוות עמים
זה לא הפריע לפרופ' ספיבק ליהנות ממשכורת בשווי תשעים אחוזים משכרו של שר. לפני חודש, כאשר הקרטל של מועצת החלב שאחראי חלקית למחירים האסטרונומיים של גבינת הקוטג' (מאחר והם מוכרים חלב למחלבות במחיר אחיד וגבוה) נזקק לחוות דעת מלומדת, שתסייע לשמור על המחירים הגבוהים ועל המעמד המונופוליסטי ותימנע יבוא מוזל של גבינות מחו"ל – נרתם פרופסור ספיבק למשימה וחיבר ביחד עם קולגה נייר עמדה לטובת טייקון הרפתנים.
עיניי אינן צרות בקריירה שעשה פרופ' ספיבק בשירות הציבורי וגם לא בחלטורות שהוא עושה לאחר סיום עבודתו. זכותו של אדם להתפרנס בכבוד, ואולם אני מתקשה להאמין למומחים שמסבירים כי מדינת רווחה היא צו השעה בשעה שהעבודות שביצעו בתשלום בעבר הקרוב סייעו לבעלי גישה כלכלית שונה בתכלית. בפרפראזה על אלכסנדר ינאי – אני מודאג מהצבועים.
ואפילו יותר מכך, מטרידים אותי המומחים שהתקבצו ביחד עם ספיבק סביב מאהל רוטשילד. פרופ' יוסי יונה, למשל, שמרכז ביחד עם פרופ' ספיבק את הוועדה האלטרנטיבית, הקים בשעתו את הקשת המזרחית – ארגון ששם לו למטרה למנוע מקיבוצים ומושבים בעלות על אדמותיהם, מאחר ולטעמם זה לא צודק שאיכרים יהודים, ועוד ממוצא אשכנזי, יחזיקו בכל כך הרבה אדמות וירוויחו מהן כסף.
עמיתו של יונה, ד"ר דני פילק מהחוג לממשל באוניברסיטת בן גוריון, מרכז צוות הבריאות בוועדת ספיבק, כתב על הזכות שנפלה בחלקו לסרב לשרת בצה"ל. הוא גם חתם - יחד עם ד"ר דניאל דור ופרופ' עדי אופיר, חברים נוספים בוועדה - על עצומה הקוראת
כדי שלא יתקבל רושם שוועדת ספיבק מורכבת רק מאנשי שמאל סופר-קיצוני – אפשר למצוא שם גם את פרופ' יצחק גלנור מהאוניברסיטה העברית, שהיה פעיל "רק" בשלום עכשיו ואת טליה ששון הזכורה מדוח המאחזים ורצה ללא הצלחה לכנסת ברשימת מרצ.
גם נציגות לציבור הערבי ישנה - בדמותה של הלה אספניולי מוועדת המעקב של ערביי ישראל (למי שלא מכיר את הגוף הזה – הם דורשים אוטונומיה לערביי ישראל בגבולות הקו הירוק, כך שאחרי שנחזיר את יהודה ושומרון נתבקש אולי להחתים דרכון גם בנצרת).
בשורה התחתונה - ועדת ספיבק היא השמאל הישראלי במיטבו: מפגיני שייח ג'ראח, מחרימי אריאל, אנשי העמותות הנתמכות על ידי הקרן החדשה לישראל, מי שמפצירים בנו במשך שנים לעשות עוד מאמץ טריטוריאלי קטן למען השלום, מבקשים שנקלוט לתוכנו חצי מיליון סודנים מסיבות הומאניות, ומציעים שנפנה חצי מהנגב לטובת הבדואים כמחווה של רצון טוב.
רק שלשם שינוי – אחרי שנים שהאנשים האלה אומרים בדיוק למה הם מתכוונים ומתכוונים בדיוק למה שהם אומרים, אבל זוכים לכתף קרה מציבור רחב שאינו מוכן להתאבד רק בשביל לשפר במקצת את הסיכוי לזכות בפרס נובל לשלום; אחרי כישלונות חוזרים ונשנים בבחירות - בסיבוב האחרון זה נגמר עם שלושה מנדטים למרצ ומנדט אחד פלוס מינוס של יהודים שהצביעו לחד"ש ולבל"ד - הפעם נראה שהפרופסורים היבשים למדעי השמאל הצליחו לשלוף קלף מנצח והתחפשו לשוחרי צדק חברתי מגניבים.
אחרי חודש של בומבמלה, חבורת הצעירים העילגת שלא יודעת לומר מה היא בדיוק רוצה לעשות חוץ מחיים משוגעים מפנה את הבמה לסוציולוגים ופילוסופים בגיל העמידה, שיודעים מצוין איך לשלב דיקטטורה של הפרולטריון עם אחוות עמים.
שאלה אחרת היא האם השילוב הזה הוא מה שאוכלוסיית ישראל רוצה, אבל בשביל לענות לשאלה הזו צריך לערוך בחירות או משאל עם ולא להקים מאהל עם הופעת אורח של ברי סחרוף. בבחירות – כבר למדנו – השמאל לא כל כך מצליח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם