איכות זו לא מילה גסה
לא איכות פגעה בטלוויזיה אלא החלטות מטומטמות של מנהלים שהתעקשו לוותר על דרמות מצליחות לטובת תוכניות מנותקות מהמציאות
מרחק נגיעה יח''צ
קחו את רשת לדוגמה (כי אף אחד אחר פשוט לא רוצה), "מרחק נגיעה" שבה כיכבו עולה מרוסיה ונערה חרדית השיגה ממוצע רייטינג של 29% הגבוה ביותר של סדרת דרמה, ובלי אף טאלנט שכיכב בה. לעומתה "החיים זה לא הכל" עתירת הכוכבים השיגה רייטינג ממוצע של 18-24 אחוזים (ככל שהתקדמו העונות הרייטינג נע לכיוון 18 אחוזים).
זה לא הפריע לקברניטי רשת לא להזמין עונה שנייה ל"במרחיק נגיעה", אבל להזמין שמונה עונות של "החיים זה לא הכל". השלב הבא שלהם היה כמובן לחקות את ערוצי הטלוויזיה בארה"ב ולנסות להמר על ריאליטי. הם שפכו כחמישה מיליון דולר על "רצים למיליון" וקיבלו ממוצע רייטינג של 23 אחוז. זו הסיבה שלא תהיה עונה שנייה למירוץ למיליון.
לא לזרוק את התפילין
אני כבר לא מדבר על ההחלטות המטומטמות של מנהלי ערוץ 10 ששפכו מיליונים על שלוש עונות הישרדות ועל טאלנטים ולכן בשנה החולפת הם רשמו צניחה של 17% ברייטינג, לעומת ירידה של 4.5% ברשת וירידה של 2%.
בדיחה יהודית (לא מצחיקה) מספרת על אוניה שעמדה לטבוע. הקברניט הכריז בקול גדול שחייבים להשליך את המטען כדי למנוע את הירידה למצולות.
היהודי שעל הסיפון מיהר לפתוח את שקו והשליך לים הסוער דווקא את התפילין בעלי המשקל האפסי.
עם כל הכבוד לד"ר חצרוני, אם לערוצי הטלוויזיה יש משקל עודף, במקום להשליך לאסלה את הרגולטור ואת הדרמות, הייתי ממליץ להם לזרוק מהסיפון את המנהלים הכושלים ואת הטאלנטים שלא מניבים רייטינג, למרות שזה כמובן תהליך הרבה יותר קשה ומכאיב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם