רותמים עגלות: הישראלים שעובדים בקניונים בארצות הברית

700 דולר ביום - וגם אתם תספרו לאמריקאים סיפורים על באר שבע האקזוטית שבטוסקנה

אבי עזריאלי | 30/5/2009 13:19

שני דברים אתה לומד ברגע שאתה נוחת בקניון שבו תעבוד בארצות הברית. הראשון הוא "הנאום": אתה מתאמן עליו כמה ימים ‏("סליחה, גבירתי, אפשר לשאול אותך משהו? זה ייקח רק 5 שניות..."‏), לומד להדגים את המוצר, לדקלם בעל פה, ובדרך מוסיף פה ושם כמה סממנים אישיים.

קניון צילום: אי.פי.אי

העניין השני הוא החלפת השם: השמות הישראליים קשים להגייה, ועדיף לא להזדהות כישראלי מאימת שירות ההגירה ושונאי ציון למיניהם. כך עבדתי בקניונים עם פאולו וטוני מונטנה מאיטליה, נלי מברזיל ויואהן משבדיה, שמשום מה כולם דיברו ביניהם באותה שפה. מדי פעם צריך לענות לאמריקאים חובבי גיאוגרפיה, ששואלים "מאיפה אתה בדיוק?". שמעתם על העיירה הציורית באר שבע שבטוסקנה? היא די נידחת, למי שלא מכיר.

חוקי העבודה בקניון קשוחים: ברגע שאתה עם לקוח, אין מצב שתיתן לו לחשוב. אתה לא משחרר אותו עד שהוא לא מוציא את הירוקים - אלא אם הבנת שסתם בא לו להתבדר מהנאום שלך, ואז אתה נפטר ממנו מיד ועובר לטרף הבא; כשניגש אליך מישהו שכבר קנה אצלך, אתה מתחיל להזיע ‏(אין החזר כספי, החלפה בלבד!‏); ואסור לשכוח את משפט המפתח: "בשעה האחרונה ניתן להכפיל את הקופה".

ככה זה בכריסמס. יש ימים

שאתה על גג העולם. עבור ילד בן 21, לעשות 700 דולר ביום זה טוב יותר מסקס. הגוף מלא אדרנלין ואושר, נרדמים עם חיוך על הפנים - ורק מקווים שזה יימשך כך גם מחר. הכל מתגמד: הקימה המוקדמת, 14 שעות העבודה, הצפיפות. גרים שניים בחדר, 4 עד 6 בדירה; הקרבות על המקלחת בבוקר, על מה רואים בטלוויזיה ‏(כך למדתי בעל פה את הטקסט של הסרט "זוהר"‏) ועל מי רוחץ כלים. מקווים שמי שנמצא ביום חופשה - ידאג לארוחת ערב לעובדים.

העבודה מתנהלת כמו במשטר צבאי: יש מי שתפקידו לדאוג לסחורה - צעצועים, מכשירי מסאז', מוצרי ים המלח, כריות חימום, תמונות נעות ומה לא; יש מנהל אזור, שמחליט מי יעבוד איפה, ודואג להתעדכן מדי כמה שעות ב"תוצאות" של כל המוכרים ולהמריץ אותם לשאוף גבוה יותר; ופעם בשבוע יש שיחת תמרוץ לעובדים - גערות על שלל שבועי דל מדי.

אחרי כריסמס זה אחרת. אתה לא יודע למה לצפות, שום דבר לא מובטח - אפשר לחזור הביתה עם 200 דולר ליום או לסיים עם קרוב מאוד לאפס, ופעם בכמה חודשים נפוצה בקניון שמועה שסוכני ההגירה בדרך. מיד 30 ישראלים מותירים את עגלותיהם מיותמות ומתחילים להסתובב בקניון, עד שהשמועה תיעלם וניתן יהיה לחזור לעבודה.