נודדות בלילות
בימים אלה וכן בלילות אלה מיליוני ציפורים עפות מעל שמי ארצנו. אם תצפו בשמים בעזרת משקפת או טלסקופ בלילה של ירח מלא, תוכלו גם אתם להבחין בנודדות בלילות
הן שייכות לקבוצות שונות - יש השייכות לציפורי שיר, אחרות לחופמאים, ויש גם מקבוצת העגוריים. אמנם יחסי הציבור שלהן לוקים בחסר, אולם הן העיקר, הן המסה הגדולה.
ככל הנראה יותר מ-90 אחוזים מהפרטים המעופפים שייכים לקבוצה זו. כיצד מתקיימת שונות גדולה כל כך בקבוצה אחת? למרות השוני בגודל ובאילן היוחסין, לכולן מכנה משותף אחד - אף אחת מהן אינה רוצה להיות עוף צלוי בעונת הנדידה.
אותם פרטים שונים שייכים לקבוצה רחבה של עופות הנודדים בשעות הלילה. כן, כן, יש דבר כזה.
נכון, שלא מדובר בחסידות ובדורסים הנודדים בשעות היום שניתן לראותם בקלות יחסית, אך גם נציגי הנודדים בלילה מרשימים לא פחות - העגור האפור המגיע בעשרות אלפים לחרוף בארצנו, מגוון רחב של ברווזים ורוב ציפורי השיר כדוגמת הסבכיים, הקניות והעלויות.
הנדידה בלילה שונה במהותה מן הנדידה ביום. בלילה לא ניתן לנצל את זרמי האוויר החם (טרמיקות) העולים מעל פני הקרקע בעקבות חימום קרני השמש את הקרקע בשעות היום. לכן הנודדים בלילה, להבדיל מן הנודדים ביום, נאלצים להשתמש במשק כנפיהן כדי להתקדם ולנדוד.
ההערכה היא ששטח כנפיהם, הקטן יחסית לגופם של הנודדים בלילה, אינו מאפשר להם לנצל את הטרמיקות הנוצרות ביום, ולכן הם משתמשים בכוח הכנפיים.
נדידה זו נקראת 'נדידה אקטיבית', ואילו הנדידה ביום, שמנצלים בה את הזרמים החמים, נקראת 'נדידה פסיבית'.
הבדל נוסף בין הנודדים בלילה לנודדים ביום הוא מסלולי הנדידה. הנודדים בלילה אינם מוגבלים ביכולתם לחצות מכשולי מים גדולים כדוגמת הים התיכון מכיוון שהם משתמשים בכוח הכנפיים.
לעומת אלה, הנודדים ביום נודדים בעיקר מעל יבשות כי שם נוצרות טרמיקות טובות יותר לדאייה.
חוסר תלותם של הנודדים בלילה בטרמיקות מאפשר להם לנדוד בחזית רחבה שיכולה להגיע לרוחב של 30 ק"מ או יותר,
הניווט של שתי הקבוצות כנראה דומה. שתיהן מנצלות את השדה המגנטי של כדור הארץ ואת גרמי השמים כדי להתמצא במרחב. השדה המגנטי של כדור הארץ אינו משתנה בין היום ללילה, ואילו גרמי השמים משתנים.
הנודדים בלילה נעזרים בכוכבים, והנודדים ביום נעזרים בשמש. הבדל נוסף בין הקבוצות הוא התקשורת הפנים להקתית. ביום הפרטים יכולים לנצל את חוש הראייה כדי לשמור על מבנה הלהקה.
מה יעשו הנודדים בלילה כאשר אין ירח וחשוך בחוץ? הם מנצלים את החוש השני בחשיבותו בעופות - חוש השמיעה.
לנודדים בלילה תקשורת קולית, קריאות ולא שירה. הקריאות הקצרות החוזרות על עצמן מאפשרות לשמור על מבנה הלהקה, למנוע התנגשויות, ויש כאלו הטוענים שהן אף מאפשרות לציפורים לאמוד את המרחק מהקרקע על פי מהירות ההחזר של הקול מעצמים על פני הקרקע.
עדיין לא ידוע מתי החלו הנודדים האקטיביים המשתמשים בכוח כנפיהם לנדוד בלילה, אולם הסיבה לכך ככל הנראה פיזיולוגית.
איני יודע מי מכם ניסה לרוץ ריצת מרתון באמצע חודש אוגוסט ב-12:00 בצהריים ברחובות תל אביב. התוצאות במקרה זה ודאי יהיו עגומות למדי. סביר להניח שמי שינסה לעשות זאת יקבל מכת חום, יתמוטט בעקבות עליית הטמפרטורה של הגוף ל-42 מעלות צלזיוס ובעקבות קריסת המערכות הפנימיות בשל חוסר יכולת קירור.
ריצת מרתון באותו תאריך אך בשעות הלילה ודאי תעבור בשלום.
מדוע? העופות ואנו, בני האדם, שייכים לקבוצת בעלי החיים המסוגלים לשמור על טמפרטורת חום גוף פחות או יותר קבועה. יכולת זאת היא תוצאה של מגוון התאמות, שאחת מהם היא מערכת חילוף החומרים בגופנו, המשמשת מעין תנור בערה פנימי המחמם את גופנו.
מלבד חום הגוף הפנימי, כל פעילות גורמת ליצירת חום פנימי נוסף. שימוש בכוח כנפיים או ריצת מרתון הם פעולות מאומצות הגורמות ליצירת חום פנימי רב. מלבד החום הנוצר מחילוף החומרים ומפעילות מאומצת, שהייה בסביבה החשופה לקרני השמש גורמת גם היא לחימום גופנו.
לפיכך פעילות מאומצת בשעות היום גורמת לשלושה 'תנורי חימום' להשפיע על גופנו: לחילוף החומרים, לפעילות עצמה ולקרינת השמש. מלבד זאת, טמפרטורה גבוהה של סביבה עם לחות גבוהה יחסית מקשה את איבוד החום לסביבה.
מעבר לפעילות בשעות הלילה גורם לנטרול אחד מ'תנורי החימום' - קליטת קרני השמש. מלבד זאת, בשעות הלילה הטמפרטורה של הסביבה נמוכה יותר, וכך קל יותר לאבד את החום הנוצר בגוף משני ה'תנורים' הנותרים - חילוף חומרים והפעילות - לסביבה הקרירה.
לכן ניתן להמשיך בפעילות המאומצת, במקרה של העופות - הנדידה, לאורך שעות רבות. אילו נדדו הנודדים האקטיביים בשעות היום הם פשוט היו נעשים 'עופות צלויים'.
טמפרטורת חום גופם בשעת נדידה אקטיבית במשך שעות ארוכות הייתה עולה ללא יכולת קירור, וכך הם היו מקבלים מכת חום ומתים.
תכונה משותפת לשתי קבוצות הנודדים היא 'אהבתם' לישראל. נודדי היום נאלצים לחלוף מעל ישראל עקב היותה הגשר היבשתי בין אירופה לאסיה ולאפריקה שהטרמיקות נוצרות בו.
לעומת זאת, נודדי הלילה אינם 'מחויבים' להגיע לישראל, שכן ביכולתם לחצות את הים התיכון בלילה נדידה יחיד.
מדוע בכל זאת רואים בישראל מגוון גדול של נודדי לילה? מתברר כי אנחנו משמשים 'תחנת דלק' אסטרטגית. מקומה של ישראל בחלק הדרום מזרחי של הים התיכון והצפון מזרחי של מדבר סהרה (הנגב הוא החלק הצפון מזרחי של מדבר זה) עושה את ישראל נקודה חשובה במסלול הנדידה של הנודדים האקטיביים.
הם חייבים, ממש חייבים, לעצור לאחר לילה של נדידה מעל הים התיכון כדי לחפש מזון. לפני חצייתם את מדבר סהרה, שהאפשרויות למציאת מזון בו מצומצמות עוד יותר מאלה אשר מעל הים תיכון, הם חייבים לעצור ו'לתדלק'. לכן הם 'אוהבים' את ישראל כארץ המזרע האחרונה לפני המדבר רחב הידיים.
הנדידה מעל שמי ישראל מתרחשת בכל ימות השנה, אולם בתקופות המעבר - סתיו ואביב - מתרחשת הנדידה העיקרית. בתקופה זו חולפים מעל ישראל מיליוני ציפורים ממגוון רחב של מינים.
סבכי טוחנים, סבכי שחו כיפה, עלוית חורף, שרקרקים, שלדגון גמדי, אדומי חזה, כחולי חזה ועוד-ועוד-ועוד. יש כאלו שעוזבות אותנו כעבור יום אחד, ויש כאלו שנשארות כמה ימים. הדבר תלוי ביכולתן 'למלא דלק' - למצוא מזון.
כיצד יודעים שקיימת נדידה כה מסיבית בשעות הלילה? את התרומה החשובה לגילוי התופעה תרמה הטכנולוגיה. פיתוח המכ"ם אפשר לזהות מלבד המטוסים בשמים גם ציפורים. בגופן של הציפורים קיימת מולקולה מיוחדת המחזירה את הקרניים האלקטרו-מגנטיות שהמכ"ם שולח.
מולקולה ייחודית זו היא מולקולת ה-H2O, הלוא היא המים. גם ללא אמצעים טכנולוגיים יקרים כל כך ניתן לצפות בנדידת הלילה - בעזרת משקפת או טלסקופ.
הזמן הטוב ביותר לעשות זאת הוא בלילות ירח מלא. מי שיש לו סבלנות יכול לכוון את המשקפת או את הטלסקופ בימים אלה לעבר ירח מלא ולהבחין בנקודות רבות החולפות מאורו של הירח. אלו הם נודדי הלילה האקטיביים.
באדיבות עיתון חי.
נא להמתין לטעינת התגובות
