האקדמיה הישראלית תקועה בשנות ה-60
האוניברסיטאות בארץ לא שינו את מספר אנשי הסגל הבכיר במשך 40 שנה - כך עולה ממחקר חדש שמציג נתונים מדאיגים על "בריחת המוחות". חינוך חינם
המחקר של בן-דוד, מהחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל-אביב, שקיבל את השם בעל המשמעות הכפולה "ניקוי ראש", מצא כי מאז שנת 1973 ועד לשנת הלימודים הנוכחית יורד בהתמדה מספר חברי הסגל הבכיר המועסק על-ידי האוניברסיטאות, וזאת, כאשר עורכים תחשיב של מספר חברי הסגל לעומת גודל האוכלוסייה בארץ.
בשנת 1973 הועסקו באוניברסיטאות 4,389 חברי סגל בכיר ואילו היום מועסקים בהן 4,937 חברי סגל. מדובר בעלייה של 12%, אבל במהלך שנים אלו גדלה אוכלוסיית ישראל ב-109%.
מספר חברי הסגל בשתי האוניברסיטאות הגדולות בארץ, האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל-אביב, קטן ב-14% וב-21% בהתאמה, אבל בטכניון העסיקו ב-1973 682 חברי סגל בכיר ואילו בשנת הלימודים הנוכחית מעסיקים במוסד, שייצר שני זוכי פרס נובל, 683 חברי סגל בלבד, כלומר עלייה של חבר סגל אחד ב-35 שנה.
הנתונים של בן-דוד מעוררים השתאות ומחייבים בדיקה מדוקדקת של המצב, במיוחד לאור העובדה כי במהלך השנים גדל באופן ניכר מספר הסטודנטים הלומדים באוניברסיטאות. ב-1970 העניקו בישראל 173 תארים בשנה על כל 100 אלף איש שהתגוררו במדינה, ואילו בארה"ב העניקו באותה השנה 533 תארים על כל 100 אלף תושבים.
ב-40 השנים שעברו מאז גדל מספר התארים האקדמיים שמחולקים בישראל מדי שנה ב-355% וכעת ניתנים 800 תארים אקדמיים
נתונים אלה מלמדים על העומס העצום שקיים בקורסים רבים הנלמדים באוניברסיטאות. למעשה, הנתונים הם ההמחשה מדוע בכל יום נלמדים באוניברסיטאות בארץ עשרות קורסים שבהם מספר המשתתפים עולה על 100 ולעתים אף נושק ל-200, דבר שגורם לצפיפות יתר באולמות ההרצאות ובמיוחד לירידה ברמה האקדמית של הקורסים הנלמדים.
הנתונים ממחישים גם את המצב הקשה בנושא המחקר ומתייחסים לכמות האקדמאים הישראליים שמועסקים על ידי מוסדות להשכלה גבוהה בארה"ב. כיום, יש למעלה מ-1,500 פרופסורים ודוקטורים ישראליים שמועסקים כחברי סגל באוניברסיטאות בארה"ב.
למעשה, אחד מכל ארבעה ישראלים המועסקים על ידי מוסד אקדמי נמצא בארה"ב. בתחומים מובילים המצב אפילו קשה יותר. כך, למשל, רק ב-40 המחלקות המובילות בארה"ב במדעי המחשב ובכלכלה מגיע מספר הישראלים לשליש ממספר חברי הסגל הבכיר שמועסק באותן המחלקות בארץ.
אחת המחלקות המובילות למדעי המחשב בארה"ב נמצאת באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. במחלקה למדעי המחשב, המונה כ-40 חברי סגל בכיר, מועסקים כיום שישה פרופסורים ישראליים המהווים כ-15% מסך המועסקים על-ידי המחלקה. אותם שישה, שביניהם שמות בולטים בתחום, כמו פרופ' דן בונה, פרופ' זוהר מאנה ופרופ' יואב שוהם, זוכים לתנאי שכר ובמיוחד לתנאי מחקר עדיפים יותר על אלה הניתנים גם במחלקות המושקעות ביותר בארץ.
הנתונים הקשים שנכללים במחקר של בן-דוד מחייבים את מערכת ההשכלה הגבוהה "לעשות חושבים" באופן דחוף כי בהחלט ייתכן שהקרב על השארת המוח הבא שצומח במעבדות של מכון ויצמן או כל פקולטה אחרת בארץ כבר הוכרע ובו המדינה הפסידה.
בשנת ה-60 למדינה חייבת הממשלה לעשות מעשה ולקבל החלטה אסטרטגית להזרים כספים משמעותיים לטובת התחום שיצעיד אותנו קדימה במשך שנים רבות. במידה שהצמרת המדינית לא תתעורר מתרדמתה, אז, ככל הנראה, יצמיחו האוניברסיטאות הרבה פחות חוקרים ומדענים בולטים, ובסופו של דבר, יידרדרו, כפי שקרה למערכת החינוך הממלכתית.
מדי שבוע מציגים לסירוגין כתבי החינוך של nrg מעריב- יובל לידור ואסף זלינגר - את אחורי הקלעים של מערכת החינוך בישראל. מהגנים דרך בתי הספר היסודיים, החינוך העל-יסודי ומוסדות ההשכלה הגבוהה.
נא להמתין לטעינת התגובות
