מחפשים סולידריות בקרמטוריום?
בעוד ההורים והמורים מתלוננים על עלות המשלחות לפולין, עולה השאלה החשובה שאיש לא שואל, למה בעצם אנו שולחים את התלמידים לשם. חינוך חינם
העלות הגבוהה נבעה מההתרחבות האדירה של המפעל, שפעם היה נחלתם של בתי ספר ספורים. השנה כבר נלחמו על אוכל כשר, תוספת של 250 שקל, לכאורה. מדובר בתוספת עלות של כאלף שקל ויותר, שנובעת בעיקר מייקור המחיה בפולין ועלייה במחירי הטיסות. אך מאחורי העלות הגבוהה ניצבת אידיאולוגיה.
הבעיה העיקרית מאחורי המסעות היא העובדה שלא מספיק אנשים שואלים למה פולין? אלא דווקא כמה עולה לפולין? ואף הגדילו והוסיפו חברי ועדת החינוך של הכנסת, שהציעו נסיעות חד-יומיות - לראות, לחוש ולחזור - במחיר שווה לכל כיס.
אז למה פולין? בדרך אל שאריות משרפת מיידנק ילד בחולצה לבנה הולך עטוף דגל, אוחז בידה של נערה עם תלתלי ביסלי, שמוחה דמעה. הניצולה שמצטרפת למסע מחיה בסיפוריה את המשלוחים תחת נביחותיהם של הכלבים מהבתים הסמוכים.
ככה? כאן היו הבתים? הם לא ראו ולא שמעו? התלמידים מרכינים ראש, עוד תמונה מצולמת. בתוכה מתערבבים לראשונה ילדי סביון עם ילדי שדרות, שהגיעו גם הם למסע, קבוצה מחולון עוברת ומוסרת שלום לכולם. במבטים שקטים של הסכמה.
ככה בדיוק היינו רוצים לראות את החברה הישראלית - אחידה, נטולת קיטובים, משאירה מאחוריה את הבעיות שלה ומתכנסת במבט גאה אל עבר העתיד. אך החברה הישראלית כבר לא כזו. לאחר שמדינות ערב ניסו להשמידנו, הכנסנו להם בניצחון מוחץ. ב-73' הופתענו, אך הוכחנו את גבורת החלש והמופתע.
לצערנו, מתישהו בין אגרנט לווינוגרד חל
כבר קשה לדעת מה בדיוק אעשה במילואים הבאים, בעוטף עזה כששיירות של עשרות אלפי פלשתינים יצעדו לעבר הגדר. האם אירה? האם אתן לנשים לעבור? הילדים לא מתגייסים, השלטון לא אמין, לשדרות מגיעים רק כדי לעשות קניות ולמרק את המצפון בתווי קנייה. המלחמות מורכבות יותר, האזרחים חושבים יותר, האידיאולוגיות נרמסות, הספק בשיאו ואין לנו נקודה אחת שתשמש כמשענת ארכימדית שתוציא אותנו מהבוץ. ולכן פולין.
לפחות שם אנחנו מוצאים קונצנזוס. שם נמצא הצידוק, מדוע אנו ממשיכים הלאה, ערש בריאתנו. הלא אם לא נזכור בכל רגע נתון שרוצים לזרוק אותנו לים, נשב בשאננות על החוף. נתקוטט בינינו על צדקת הדרך בעוד האיראנים כבר מתכננים לנו "שואה" שנייה.
אם זו הסיבה שיוצאים לפולין, הרי שמדובר בעיוות היסטורי. אם הסיבה היחידה היא כדי שנוכל לנופף בדגל שלנו אל מול פניהם של פולנים צעירים, שלא ידעו את השואה, מתוך חובה היסטורית להזכיר להם מה אבותיהם עשו לנו - פספסנו את הנקודה. אם המסר היחיד הוא לעולם לא שוב, ולכן בני הקט לך לך לקרבי, רצוי שנישאר בבית.
יש לקח ללמוד על אדמת פולין. חלקו כולל באמת את הסולידריות ואת חשיבות מדינת ישראל, אך הוא לא מתמצה בכך. לא צריך להוציא ילדים לפולין, על מנת שיהיו לצה"ל קצינים רבים יותר. לא צריך להטיס ילדים לפולין, כדי להתריס מול "הצוררים" - כשלתם, עם ישראל חי! צריך לצאת לפולין על מנת להבין שחיים יקרים יותר מכסף, ערכם לא יסולא בפז. את הלקח הזה אפשר ללמוד גם בישראל.
אבל כנראה שהשיעור החשוב ביותר שלומד התלמיד הישראלי שמתלבט עכשיו אם לצאת לפולין או לא הוא שישראלים פשוט לא אוהבים להיות פראיירים.
מדי שבוע מציגים לסירוגין כתבי החינוך שלnrg מעריב- יובל לידור ואסף זלינגר - את אחורי הקלעים של מערכת החינוך בישראל. מהגנים דרך בתי הספר היסודיים, החינוך העל-יסודי ומוסדות ההשכלה הגבוהה.
נא להמתין לטעינת התגובות
