על הכוונת: הסנדוויץ' של מערכת החינוך
תקופת הלימודים בחטיבת הביניים זכורה לרוב כחוויה לא נעימה, בדרך בין חיקו החם של החינוך היסודי לבין הבגרויות. בבת-ים כבר שינו את התמונה. חינוך חינם
עם התחושה הזו, של מיאוס וחוסר השייכות כלפי חטיבת הביניים, מסתובבים הרבה מאוד בוגרים של מערכת החינוך בישראל. אחרי שעוזבים התלמידים את חיקו החם של בית הספר היסודי, הם נזרקים לסביבה חדשה - בדיוק בשלב שבו ההורמונים התוססים הם מתכון לאסון חינוכי וחברתי.
שלוש שנים, שבהן עפים מהחטיבה עוד לפני שמצליחים להתאקלם, הן החוליה החלשה של מערכת החינוך ואפילו השרה יולי תמיר מודעת לכך. "החוליה החלשה ביותר שלנו הן חטיבות הביניים, אנחנו רואים את זה במבחנים הבינלאומיים ובמבחני המיצ"ב", אמרה שרת החינוך תמיר לפני מספר חודשים. "כולם יודעים שהייתי שמחה לפרק את החטיבות, אבל היות וזה בלתי אפשרי אנחנו נצטרך לשדרג אותן".
הבעיה המרכזית בחטיבות הביניים אינה רק הלימודים, אלא האווירה. בחברה החדשה שכולם נקלעים אליה, כל אחד צריך להראות שהוא הבוס האמיתי, לכן בחטיבות הביניים ניתן למצוא את שיאי האלימות במערכת החינוך שנובעים מחוסר תחושת הביטחון והשייכות של התלמידים.
"מתוך כל הדברים הללו, בחיים לא יצמחו הישגים או אפילו אווירה טובה, זו מעין תחושה שאנחנו הפקק בין היסודי לתיכון", מנסה להסביר מנהל אחת מחטיבות הביניים במרכז הארץ. לדבריו, חטיבת הביניים היא חלק מתוכנית שאפתנית לשיפור החברה בישראל, "שלצערנו רק פגעה בה".
בשנים האחרונות נעשו כמה ניסיונות "לחסל" את חטיבות הביניים. תחילה הצהירה לימור לבנת, שכיהנה כשרת החינוך מאז מרס 2001 ועד ינואר 2006, כי בכוונתה לסגור את החטיבות. מאוחר יותר גמלה המחשבה לנסות ולקיים בחינות בגרות כבר בכיתה ט', על מנת ליצוק קצת תוכן אל החטיבה ולתת לה זכות קיום משל עצמה.
כעת נושבת רוח חדשה במשרד
במסגרת התוכנית ממונה כל מורה כחונך אישי על קבוצת תלמידים. המורה משוחח עם הקבוצה שלו בפתיחתו של כל יום לימודים ובסיומו. לכף נוספות פעילויות רבות ומגוונות יותר, לצד קבוצות תמיכה וסיוע. לדברי מחלקת החינוך של עיריית בת-ים, התוכנית עשתה שינוי אדיר בעיר וכיום בוחנים את יישומה ברמה הארצית.
סביר להניח שמרבית קוראי שורות אלה יטילו ספק רב בעוד הצעה לרפורמה או עוד תוכנית שכוללת בתוכה הצהרות למהפך במסלול המהיר. אולם המדדים מראים שנקודת השבר במערכת החינוך היא בתחילת כיתה ח', ובשונה מהצהרות העבר – נראה שדווקא השינוי בחטיבת הביניים הוא ההכרחי.
אם כל המדדים מצביעים על נקודות השבר בתחילת כיתה ח', אולי הגיע הזמן להתערבות ראשונה דווקא בשכבה זו ולא בסוף הדרך - בבחינות הבגרות שהטיפול בהן מנסה לכפות על כל הכשלים בדרך. אם תגבר תחושת השייכות ותרד האלימות בחטיבות הביניים, ההישגים הלימודיים בוא יבואו.
תלמיד בחטיבת ביניים מרגיש לעתים פחות או יותר כמו ילד סנדוויץ' – הוא לא מפונק כמו האחות הקטנה וגם לא מוטל עליו עול האחריות שעל אחיו הגדול. פקק קטן באמצע הדרך, שזוכר איך זה להיות קטן, אבל לא בדיוק ממריא לעולם המבוגרים.
בהרבה מגירות שוכבות היום תמונות מחזור של מי שהיו פעם תלמידי חטיבות ביניים. סביר להניח שמרביתן מעלות אבק. את האבק הזה יש לנקות ומהר, על מנת לאפשר לילדים שעוד לא הצטלמו לתמונת חטיבת הביניים שלהם לחייך באמת, ולא רק בשביל התמונה.
מדי שבוע מציגים לסירוגין כתבי החינוך של nrg מעריב- יובל לידור ואסף זלינגר - את אחורי הקלעים של מערכת החינוך בישראל. מהגנים דרך בתי הספר היסודיים, החינוך העל-יסודי ומוסדות ההשכלה הגבוהה.
נא להמתין לטעינת התגובות
