על הסוס
אייל, נכה צה"ל, הצליח לעשות את הבלתי אפשרי: הוא חזר לרכב על סוסים וכיום מוגדר כספורטאי מצטיין. החלום: להגיע לאולימפיאדה
אייל התגייס כמתוכנן ליחידה מובחרת. ב-1991 הוא נפגע בראשו פגיעה מטווח קצר; הוא היה מחוסר הכרה כחצי שנה, ולאחר מכן הועבר בהכרה חלקית לבית לוינשטיין לשיקום. הפציעה של אייל הייתה קשה - האונה הימנית של המוח חוסלה, ובשמאלית הייתה פגיעת הדף קשה. עקב כך נפגעו אצל אייל תפיסת המופשט, הזיכרון, כושר הריכוז וההבנה. כמו כן נגרם לו שיתוק בפלג הגוף השמאלי. לשרה שחר, אמו של אייל, היה תפקיד מרכזי בשיקומו, במהלכו היא חיפשה גם נקודות חיבור אמיתיות לחיים שלפני הפציעה. כך קרה שאייל שב לאחת האהבות היותר גדולות בחייו – סוסים.
שמונה חודשים לאחר הפציעה, כאשר אייל עדיין בכיסא גלגלים, לקחה אותו אמו לחוות הסוסים בבת שלמה - חוות בה רכב לפני הפציעה. שרה מספרת שאייל זוכר את הנסיעה ומתרגש בכל פעם שהוא חושב עליה - "שמחתי מאוד, ליטפתי את הסוסים, זה היה נעים", אמר לאמו. ב-1994, אייל הגיע למועדון לרכיבה טיפולית שפעל אז בבית יהושע, שם טופלו נכים קשים באמצעות הסוסים. "אני זוכר את ההרגשה כאשר עליתי על הסוס בפעם הראשונה, זו הייתה הרגשה טובה, הרגשתי כמו לפני הפציעה. כאילו שלא נפצעתי". אלו המילים של אייל לאחר מקצה שיפורים שכן כעת הוא מתקשה לבנות משפט בעצמו.
התקופה בבית יהושע הובילה אותו להתנסות ברכיבה תחרותית. מדובר בענף הדרסז' (רכיבה אומנותית), הענף האולימפי היחידי שבו משתתפים נכים. בענף זה נבדקים השליטה בסוס והעבודה המשותפת של הרוכב והסוס. בשנת 1996 השתתף אייל עם נבחרת הרכיבה של ישראל באולמפיאדת הנכים באטלנטה; מתוך ניציגים של 64 מדינות הוא הגיע למקום 24. עם שובו ארצה הוא עבר לרכוב עם עוד ארבעה רוכבים שהשתתפו באולימפיאדה בחווה בבצרה, ובחודשים האחרונים הוא רוכב ומתאמן במרכז לרכיבה טיפולית שבתל מונד.
רכיבה טיפולית על סוסים היא למעשה תרפיה המתמקדת בשיפור היכולות הפיזיות, בקואורדינציה, בשיווי משקל, בוויסות כוח, וכן ביכולות קוגניטיביות, בשיפור בתקשורת, בהתמצאות במרחב, ובקבלת החלטות וביצוע משימות.
אייל מגיע למרכז שלוש פעמים בשבוע, מתמיד ומשקיע ומגיע להישגים מרשימים. אמו מספרת כי הרכיבה שיפרה את מצב הרעידות ברגליים, תרמה ליציבה טובה יותר ואף שיפרה את הליכתו. יואב לויטה, מאמנו של אייל ב-11 השנים האחרונות, מספר כי אייל מצליח עם חצי גוף ויכולת אתלטית מדהימה להגיע לביצועים ברמה גבוהה מאוד. לויטה, בוגר קורס מדריכי רכיבה טיפולית ומדריכי רכיבה ספורטיבית,
אייל הגיע להישגים משמעותיים: בארץ הוא מתחרה בתחרויות ארציות כנגד רוכבים רגילים, ובאירופה הוא השתתף בתחרויות בינלאומיות. עד היום הוא הספיק להשתתף באליפויות עולם בבלגיה ודנמרק, באליפות אירופה בפורטוגל, באליפות הולנד הפתוחה וכן ייצג אותנו בגאווה באולימפיאדה נוספת באתונה.
סוסים הם הדבר המרכזי בחיי אייל. ביום כשהוא אינו רוכב הוא עובד באורווה בנען, מנקה ומאכיל את הסוסים. עד לפני כמה חודשים הוא עבד ברפת שבקיבוצו. "בקשר עם חיות יש הרבה ערך ותרומה. הדרך שלהם להביע חום ואהבה היא פשוטה ובלתי אמצעית", אומרת שרה, "צריך לראות את אייל מטפל בחיות, מקרב את היד שלו והם מלקקים אותה. זו תחושה נהדרת שנוסכת הרבה ביטחון וסיפוק".
שרה מגוללת את סיפורו של אייל בהתרגשות. נראה כי זו לא הפעם הראשונה, ובטח לא האחרונה שהיא מספרת אותו. בשורה התחתונה בתוך מעטפת הצער והשמחה אייל ומשפחתו רוצים להמשיך קדימה, אך כעת עומד בפניהם מכשול כלכלי. העתיד הספורטיבי של איל תלוי במציאת סוס שישרת אותו בלבד ובהחזקתו - אם שני תנאים אלו יתקיימו, ההתקדמות של אייל עשויה להיות אדירה. אייל רוצה להגיע לאולימפיאדה שתתקיים ב-2008 בבייג'ין, וכעת מחפשת משפחתו ספונסר שיעזור להם לממן את כל הכרוך במציאה ורכישת סוס ואחזקתו. "הסוסים בבית הספר אינם ברמה מספקת - הוא צריך סוס שיתאים לו, עליו הוא יוכל להתאמן דרך קבע ואתו הוא יוכל לנסוע לבייג'ין", אומרת שרה. מלבד זאת הנסיעה מצריכה הוצאות נוספות אשר אין ביכולותיה של המשפחה לעמוד בהן.
לאחר הפציעה נבאו הרופאים ניבאו שאם הוא יישאר בחיים הוא יהיה צמח לשארית חייו. לפני הנסיעה לאולימפידה באטלנטה, שבה אייל נחשב לנכה הקשה ביותר, הרופאים בבית לווינשטיין הביעו התנגדות למהלך, כיוון שאייל סובל מאפילפסיה. "לקחתי על עצמי את הסיכון", אומרת שרה, "תראי לאן הוא הגיע". כל מה שנשאר היום לאייל זו הרכיבה והקשר עם הסוסים או כמו שהוא מגדיר זאת – "זה החמצן שלי". אייל עשה ועדיין עושה הכל כדי להצליח, וכעת זה כבר לא רק תלוי בו.
רוצים לקרוא כתבות נוספות מעיתון חי? הירשמו כאן
נא להמתין לטעינת התגובות
