'הג'ינג'י' פורש מבית המשפט העליון
הוא הרגיז מתנחלים ושמאלנים באותה המידה, לחם בשחיתות, אבל סירב להדיח את השופטת הילה כהן. השופט חשין פורש היום מתפקידו, ומותיר היכל חיוור
14 שנה חלפו מאז מונה מישאל חשין, עורך-דין מהמגזר הפרטי, לשופט בבית-המשפט העליון. חשין, שבימים עברו, בטרם הלבין שערו, היה ג'ינג'י, נודע בשל מזגו האישי הסוער בצד מזג שיפוטי הגון שאפיין את פסיקותיו. למרות שהרבה לפסוק לטובת החלשים ונלחם בחזקים, ייזכר ככל הנראה בעיקר בשל השנה שחלפה, במהלכה נדמה היה לעיתים כי הקצין באופן בולט את התבטאויותיו.
אמירותיו, הצהרותיו הפרובוקטיביות ופסקי-הדין החריפים שכתב, לעיתים קרובות בדעת מיעוט, זכו לא פעם לכותרות בכלי התקשורת ואף לביקורות נוקבות, אך נדמה שעם עזיבתו של חשין את ההיכל יוותר בית-המשפט העליון כשבהרכבו שופטים המרבים לשתוק, נמנעים מלומר את דעתם בגלוי כאשר זו אינה הולמת את הקונצנזוס, וממעטים בכתיבת פסקי-דין המנוגדים לעמדת נשיא בית-המשפט העליון, אהרון ברק.
רק לפני יומיים, בדיון בעתירה נגד חוק האזרחות, המונע איחוד משפחות בין פלשתינים שנישאו לישראלים, כינה חשין את הרשות הפלשתינית "מדינת אויב דה פקטו" ו"ממשל אויב שרוצה להשתיק את המדינה ושלא מכיר בה", ושלח את אחד העותרים, תושב אום אל-פחם שנישא לפלשתינית, להתגורר בג'נין.
התבטאות זו עוררה, כצפוי, הד נרחב, אולם אין זו הפעם הראשונה בה יוצא חשין כנגד הרשות הפלשתינית. בדיון שהתקיים ביוני אשתקד בסוגיית פינוי הקברים מגוש קטיף, הצדיק חשין את עמדת המדינה, לפיה אין להשאיר את הקברים עם יציאתו של צה"ל מחבל עזה, וכינה את הרשות 'גורם עוין'.
למרות עמדתו הנחרצת כלפי התנהלות הרשות הפלשתינית, הצליח חשין לא אחת לעורר את זעמם של המתנחלים וחובשי הכיפות, שהביעו תקווה, בכל פעם בה הגישו עתירה, כי לא הוא יהיה זה שיישב בהרכב השופטים. השיא נרשם כאשר בג"ץ דן בפינוי המאחז הבלתי חוקי עמונה. כבר בתחילת הדיון התפרץ חשין לעבר העותרים והאשים אותם כי במקביל לפנייתם לבג"ץ הם עושים דין לעצמם, ומתכוננים לקראת עימות אלים עם השוטרים.
עורך-הדין שייצג את המתנחלים הצליח לעורר את זעמו של חשין, כאשר השיב לו כי לתושבים
לעומת זאת, דווקא בדיונים שקיים בעתירות נגד ההתנתקות, גילה חשין חמלה והבנה כלפי מצוקות המפונים. בסוגיית הפיצויים, הוא תקף את עמדת המדינה, קישר זאת לכבוד האדם, הזכיר שבעלי העסקים במחסום ארז עשו שירות למדינה ואמר כי "עם ישראל החליט שהוא רוצה להתנתק - ולכן עם ישראל צריך לשלם".
חשין נודע בקוצר רוחו, בעיקר כלפי עתירות הנוגעות לסוגיות מדיניות. דוגמא לכך ניתן למצוא בפסק דין שכתב ביוני אשתקד, בעתירה שהוגשה נגד שחרור 400 אסירים פלשתינים.
הוא מתח ביקורת על מגישי העתירה העותרים לדבריו, 'חדשות לבקרים', כינה את העתירה המפורטת והמוכנה מראש, 'בג"ץ אוטומטי' ו'עתירת מגירה' ואת תשובת המדינה שהוגשה מיד, כינה 'תשובת מגירה'. בציניות אופיינית הציע כי פסק-הדין שיינתן ישמש כ'פסק-דין מגירה', אשר יישלף בכל פעם שבג"ץ יידרש להתייחס לסוגיה.
בפסק-דין אחר, שהורה לשנות את תוואי גדר ההפרדה באזור אלפי מנשה, התייחס חשין בזלזול לשופטי בית הדין הבינלאומי בהאג, תקף בחריפות את חוות דעתם שקבעה כי הקמת הגדר אינה חוקית, כינה את הממצאים העולים ממנה "כלליים וסתמיים, בעלי יסוד אמוציונאלי במידה גדושה, שאינה ראויה לחוות דעת משפטית" וציין כי "התעלמותו הכמעט מוחלטת (של ביה"ד) מבעיות הביטחון וימי הטרור הנוראים שפקדו את ישראל, התעלמות זרה ומוזרה היא".
למרות הכל, נראה כי חשין ייזכר, ולא לטובה, דווקא בגין סירובו להדיח את השופטת הילה כהן מתפקידה. האיש שנודע במלחמתו חסרת הפשרות בשחיתות השלטונית, שתקף בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו פוליטיקאים מושחתים וזה שכתב את מדריך האתיקה לשופטים, לא השכיל ליישם את אמירותיו ודרישותיו כאשר הנושא הגיע לפתחו.
חשין, שישב בראש ההרכב המשמעתי שהרשיע את השופטת כהן בחיבור 14 פרוטוקולים מזויפים, בחר שלא להדיח את השופטת ולהסתפק בהעברתה לבית-משפט אחר, לאחר שהשתכנע כי היא מתחרטת על מעשיה. הוא זכה, כאמור, לביקורת ציבורית נוקבת על החלטה זו. נשיא בית-המשפט העליון ושרת המשפטים איחדו מאוחר יותר כוחות, והצליחו להביא להדחתה של כהן בוועדה למינוי שופטים.
נא להמתין לטעינת התגובות
