חמש שאלות לתקשורת העוינת
אתם מרוצים מהדרך שבה התקשורת טיפלה בגלעד שליט, אדמונד לוי, טל מור ואהוד אולמרט? כי לנו דווקא יש כמה השגות בעניין

למערכות העיתונים הגיעו בימים האחרונים כמה טלפונים זועמים של נפגעי טרור שמתנגדים לעסקת שליט ושל ארגונים שמנסים לעצור שחרור מחבלים. אף אחד מהם לא הצליח לצלוח את מזכירת המערכת. ככה זה, כשהתותחים רועמים למען שליט – קולות אחרים מושתקים. רבים תוהים אם מה שהם מקבלים בימים אלה ליד הוא עיתון או מודעת פרסום של המטה למען שליט.
האיזון מת. אין נגד, יש רק בעד. כולנו כמובן רוצים לראות את גלעד בבית, השאלה היא מה המחיר. וכן, מותר גם להתנגד לעסקה. נראה שעוד מעט מחלקות המנויים גם יצלצל לכל מנוי לברר אם הוא יצא כבר לצעדה.
אדמונד לוי לא צריך לפחד מהעיתונות החרדית. העובדה שהוא סופג שם ביקורת גדולה הייתה צפויה. הוא צריך לחשוש בגלל "מועצת גדולי התורה" של התקשורת החילונית, שקולטת בימים האחרונים עד כמה ההחלטה הייתה מיותרת. שורת אישים לא מפחדים למתוח ביקורת על החלטה אחת קטנה, שהציתה לשווא תבערה גדולה: בן כספית, מתי גולן, אמנון אברמוביץ', בן דרור ימיני ועוד ועוד גילו בימים האחרונים שלא תמיד
חבל, אגב, שהם לא נכנסו לפרטי הסיפור והחלו להביע את הדעות האלה קצת קודם, ואולי היו משנים את השיח כבר לקראת הדיון הקריטי ביום רביעי שעבר (בהנחה שכולם כבר יודעים שתקשורת כן משפיעה על בתי המשפט, והשופט קורא עיתון עם הקפה בבוקר ואז מגיע לדיון עם רושם ראשוני). אגב, זה אכן מרענן, אבל אל תצפו לעצמאות הזאת גם בפרשה הבאה...
ויש מי שדווקא לא נותן לעובדות לבלבל אותו – במייל רץ בימים האחרונים, בשרשור זועם, הקטע הבא שבו עודד בן עמי מראיין אימא מעמנואל ערב כניסתה לכלא. מראיין? לא בדיוק. האיש שכבר אמר לדודו אלהרר על התקשורת "אנחנו שלושה אחוזים אבל אנחנו האיכות" מוביל פה מופע השתקה, התנשאות וחרון קדוש. ליחצו כאן כדי לראות את ה"ראיון"

