תבוסתו של טראמפ היא ללא ספק אירוע פוליטי חשוב בזירה הבינלאומית, אך מכאן ועד לקביעה שהעולם כולו מפנה את גבו לימין - הדרך ארוכה. די להביט בספרד ובצרפת כדי לגלות תמונה שונה בתכלית מזו המצטיירת בכותרות העיתונות הבינלאומית. בספרד ייצאו האזרחים לקלפיות ב־29 בנובמבר בבחירות מוקדמות, והסקרים לא מבשרים טובות לראש הממשלה הסוציאליסט פדרו סנצ'ס.
המפלגה העממית בהנהגת אלברטו נונייס פייחו מובילה בסקרים עם 32 אחוזי תמיכה, לעומת כ־26 אחוזים למפלגה הסוציאליסטית. אך הנתון המשמעותי יותר הוא כוחה של ווקס, מפלגת הימין הלאומי בהנהגת סנטיאגו אבסקל, השומרת על כ־19 אחוזים. לפי התחזיות, שתי המפלגות עשויות לזכות יחד בכ־200 מתוך 350 המושבים בפרלמנט - הרבה מעבר לרוב המוחלט הדרוש, העומד על 176 מושבים.
נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ | צילום: AFP
מפלגתו של פדרו סנצ'ס, הידוע בעמדותיו הפרו־פלסטיניות המובהקות, עלולה להיחלש ביחס להישגיה בבחירות 2023, והמפלגות שמשמאלה מפוצלות וחלשות. כך עשויה ספרד, שבמשך שנים הוצגה בשמאל האירופי ואף העולמי כסיפור הצלחה של שלטון פרוגרסיבי, להפוך לזירת הניסוי הבאה של קואליציה שמרנית בעלת מרכיב לאומי דומיננטי.
הכי מעניין
גם בצרפת מסתמנת אפשרות לפנייה ימינה בבחירות לנשיאות, הצפויות באביב 2027. הנשיא עמנואל מקרון לא יוכל להתמודד בשל מגבלת הכהונה. לפי הסקר האחרון של מכון איפופ, מארין לה פן, מנהיגת האיחוד הלאומי, זוכה לכ־37 אחוזי תמיכה בסיבוב הראשון - פי שניים מיריבה המרכזי, ז'אן־לוק מלנשון, מנהיג מפלגת השמאל הרדיקלי "צרפת הבלתי כנועה", הזוכה ל־18 אחוזים.
פדרו סנצ'ס | צילום: AFP
הסקרים מציירים תמונה עגומה למחנות המרכז והשמאל: אדואר פיליפ וגבריאל אטאל, שכיהנו כראשי ממשלה בתקופת מקרון, אינם עוברים כל אחד את רף עשרת האחוזים. רפאל גליקסמן, שניצח בפריימריז של המחנה הסוציאל־דמוקרטי, זוכה למעט יותר מ־12 אחוזים. הימין הלאומי בצרפת מסתמן אפוא ככוח בעל סיכוי ממשי לכבוש את ארמון האליזה.
כך, לצד ספרד, גם צרפת עשויה להפוך לאחד הסמלים הבולטים של פניית אירופה ימינה. וצר לי לאכזב את מי שסבור אחרת, אבל קשה לראות בכך בשורה על גל פרוגרסיבי. עם זאת, הדיון בעליית הימין באירופה מחייב להבחין בין זרמיו: ימין שמרני, ימין לאומי־שמרני וימין רדיקלי. ההבדלים ביניהם ניכרים בהרכב הממשלות ובמדיניותן.
נשיא צרפת עמנואל מקרון | צילום: AFP
איטליה היא דוגמה מובהקת לכך. מאז 2022 עומדת ג'ורג'ה מלוני בראש קואליציה של מפלגתה, "האחים של איטליה", לצד "הליגה" ו"פורצה איטליה". "האחים של איטליה" נוסדה ב־2012 בידי יוצאי "הברית הלאומית", שקמה ב־1995 מתוך "התנועה החברתית האיטלקית" (MSI), שהשתייכה לימין הרדיקלי. כיום "האחים של איטליה" היא אחד הכוחות המרכזיים בימין השמרני באירופה.
מאז כניסתה לתפקיד שמרה מלוני על תמיכה מובהקת בברית הטרנס־אטלנטית ובאוקראינה, ובמקביל פעלה לבסס את מפלגתה כשותפה יציבה באיחוד האירופי. המקרה האיטלקי ממחיש כיצד מפלגה שצמחה בימין הרדיקלי מאמצת מדיניות מעשית יותר בזירה הבינלאומית עם עלייתה לשלטון. השינוי הזה הרחיק לכת עד שרבים רואים כיום במלוני את יורשתו הטבעית של ברלוסקוני.
ראש ממשלת איטליה, ג'ורג'ה מלוני | צילום: Alberto PIZZOLI / AFP
תמונה דומה עולה מפינלנד, שבה עומד פטרי אורפו בראש קואליציית מרכז־ימין הכוללת גם את "מפלגת הפינים", מפלגת ימין לאומנית ופופוליסטית. כמו באיטליה, גם בפינלנד מפלגה המזוהה עם הימין הרדיקלי שותפה בפועל בשלטון וחיונית להבטחת הרוב בפרלמנט. ההבדל הוא שבמדינה הסקנדינבית, מובילה את הקואליציה מפלגת מרכז־ימין.
בצ'כיה נשענת ממשלתו של אנדריי באביש, שנכנסה לתפקידה בסוף 2025, על קואליציה הכוללת את תנועתו הפופוליסטית (ANO), את מפלגת הימין הרדיקלי "חירות ודמוקרטיה ישירה" (SPD) ואת "הנהגים למען עצמם", מפלגת ימין המתנגדת להעמקת האינטגרציה האירופית. יחד מחזיקות שלוש המפלגות ב־108 מתוך 200 המושבים בבית הנבחרים.
ראש ממשלת צ'כיה | צילום: AFP
בין יעדי הקואליציה: צמצום התמיכה הצבאית באוקראינה והגברת ההתנגדות לחלק ממדיניות הסביבה של האיחוד האירופי. גם כאן מפלגת ימין רדיקלי שותפה בשלטון לצד מפלגה גדולה יותר המובילה את הקואליציה. בסלובקיה התמונה שונה. ראש הממשלה רוברט פיצו אינו איש ימין, ומפלגתו, סמר־ס"ד, מזוהה בדרך כלל עם השמאל הלאומני והפופוליסטי.
מאז 2023 הוא עומד בראש קואליציה הכוללת את מפלגת המרכז־שמאל ואת המפלגה הלאומית הסלובקית. הקואליציה מחזיקה ב־78 מתוך 150 המושבים בפרלמנט, ועמדתה כלפי התמיכה האירופית באוקראינה ביקורתית יותר מזו של רוב ממשלות האיחוד. ביוני 2026 נדרשה הממשלה להצבעת אמון, לאחר שהחוב הציבורי חצה את הרף הקבוע בחוקה הסלובקית - וזכתה.
ראש ממשלת פינלנד וראש ממשלה שוודיה | צילום: AFP
בשוודיה, לעומת זאת, הבחירות שנערכו ב־13 בספטמבר 2026 הסתיימו בתוצאה צמודה מהצפוי, ולפי שעה בלמו את התחזקות הימין הרדיקלי. ספירת הקולות מחו"ל טרם הושלמה, אך גוש המרכז־שמאל בהנהגת הסוציאל־דמוקרטית מגדלנה אנדרסון מוביל עם 176 מושבים, לעומת 173 לגוש הימין בהנהגת ראש הממשלה היוצא אולף קריסטרסון.
תוצאותיה של מפלגת "הדמוקרטים השוודים" ראויות לתשומת לב מיוחדת. המפלגה, ששורשיה בימין הרדיקלי, התחזקה בשנים האחרונות בעיקר על רקע העיסוק בסוגיות ההגירה והביטחון. היא הפכה לבעלת הברית הפרלמנטרית המרכזית של ממשלת קריסטרסון וקיוותה להצטרף לממשלה עצמה. אלא שמפלגתו של יימי אוקסון ירדה אל מתחת ל־18 אחוזי תמיכה, איבדה מושבים והגיעה למקום השלישי.
קנצלר אוסטריה | צילום: AFP
אם התוצאה תאושר, שוודיה עשויה להיות אחת הדוגמאות הראשונות בתקופה האחרונה להיפוך מגמת ההתחזקות של מפלגות אלה. אוסטריה ממחישה מגבלה אחרת של כוחן: בבחירות לפרלמנט ב־2024 הגיעה מפלגת החירות (FPÖ), המזוהה עם הימין הרדיקלי, למקום הראשון עם כ־29 אחוזים מהקולות. למרות ההישג, היא לא הצליחה להקים ממשלה.
במרץ 2025 הקימו השמרנים, הסוציאל־דמוקרטים והליברלים קואליציה שהותירה אותה באופוזיציה. זהו לקח חשוב גם להבנת המצב בגרמניה, ובוודאי בישראל: הצלחה בקלפי אינה מבטיחה את השלטון. כדי למשול דרושים רוב בפרלמנט ובעיקר שותפים המוכנים להקים יחד ממשלה. זו גם תזכורת לכך שבימים אלה, לצד ארצות הברית ואירופה, גם אנחנו מכריעים על זהותנו הפוליטית.
עוד כתבות בנושא
