בבית הכנסת של הכנסת הם עוד עשויים להשלים מניין יחד. במליאה, סביר שיתקשו להסכים אפילו מי ראוי לעמוד בראש הממשלה. בין בצלאל סמוטריץ' ליאיא פינק, בין איתמר בן גביר לחילי טרופר, נפרשת מפה סרוגה שכבר מזמן לא נכנסת לפתק אחד בקלפי. יש בה בוגרי ישיבות וראשי ארגונים חברתיים, אנשי ביטחון ואנשי חינוך, בני רבנים ומי שמבקשים להשמיע קול דתי דווקא בסיעות המזוהות עם הציבור החילוני. מהליכוד ועד הדמוקרטים, דרך ישר ועוצמה יהודית: לפניכם המועמדים הסרוגים שלפי המדגמים האחרונים צפויים לפגוש זה את זה במסדרונות הכנסת הבאה.
עוד כתבות בנושא
אלישע מדן (מספר 15 ברשימת הליכוד): גדל בלב העולם התורני וההתיישבותי של הציונות הדתית, בבית שבו אהבת הארץ הייתה גם עניין מעשי: אביו, הרב יעקב מדן, מראשי ישיבת הר עציון, לקח אותו בילדותו להקמת מאחזים, ומדן הצעיר השתתף גם בהפגנות נגד הטרור. לימים היה בעצמו ממייסדי אביגיל בדרום הר חברון. כיום הוא בן 47, נשוי למירי ואב לשישה, ומתגורר בקיבוץ כרמים שבנגב - שבו חיים דתיים וחילונים יחד. אחרי שאיבד את שתי רגליו בקרב בעזה, הוא מבקש להביא לכנסת את קול המשרתים והפצועים.
לוחם אמיתי. אלישע מדן. | צילום: אליאב מייסון, באדיבות המשפחה
משה סעדה (מספר 17 ברשימת הליכוד): הגיע לכיפה הסרוגה במסלול שעבר דווקא בתלמוד תורה חרדי ובתנועת הנוער העובד והלומד. הוא גדל במושב רמות מאיר, בן לרב נסים סעדה, רב המושב והמועצה האזורית גזר, ולאמו מלכה, גננת. בהמשך למד בישיבת ההסדר שעלבים ושירת כלוחם בנח"ל. כיום הוא בן 54, נשוי לנעמי ואב לחמישה, מתגורר במזכרת בתיה ונמנה עם מקימי "קהילת ישי" - יחד שבטי ישראל. סגן מנהל מח"ש לשעבר גיבש את זהותו הציונית־דתית בין העולמות שבהם גדל, ואת הבית הפוליטי מצא בליכוד, שאותה תיאר כמפלגתם של המסורתיים, הדתיים־לאומיים והחרדים.
הכי מעניין
ח"כ משה סעדה | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
יורם כהן (מספר 2 ברשימת ישר): עבר מהצופים הדתיים ומדרשיית נעם אל ראשות השב"כ - הראשון שהגיע לתפקיד עם כיפה. בן להורים שעלו מאפגניסטן, גדל בשכונת שפירא בדרום תל אביב, למד בבית הספר הדתי ביל"ו והמשיך למדרשייה בפרדס חנה, לפני שהתגייס לסיירת גולני. הוא נשוי לאסנת, אב לחמישה ומתגורר בשכונת רמות בירושלים. את זהותו המגזרית הוא מביא לפוליטיקה לצד ביקורת על נציגיה: בעבר הוא טען כי אין בכנסת ייצוג לציונות דתית ליברלית ומתונה. כעת הוא מבקש לתפוס את המשבצת הזאת לצד גדי איזנקוט.
יורם כהן | צילום: אריק סולטן
אורית פרקש־הכהן (מספר 3 ברשימת ישר): עברה מאולפנת אמנה בכפר סבא להרווארד, ובהמשך לראשות רשות החשמל ולשולחן הממשלה. בתם של שושנה, מורה, ומיכאל, מהנדס באלת"א, גדלה במשפחה דתית־לאומית באשדוד ועשתה שירות לאומי בבית החולים שערי צדק. כיום היא בת 55, נשואה לעו"ד עודד הכהן, אם לארבעה ומתגוררת בירושלים. את השייכות המגזרית היא נושאת בלי לתת לה בלעדיות: "אני בת לציונות הדתית", אמרה בעבר והדגישה שהציבור הזה מורכב מצבעים רבים.
אורית פרקש־הכהן. | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
מתן כהנא (מספר 5 ברשימת ישר): זכה לכינוי "נער הפוסטר של הציונות הדתית" גם מפיו שלו: בוגר ישיבת נתיב מאיר, מדריך בבני עקיבא, לוחם בסיירת מטכ"ל וטייס קרב שפיקד על שתי טייסות. הוא בן 54, נשוי לליסה, ד"ר לפסיכולוגיה קלינית, ואב לארבעה בנים. המשפחה מתגוררת במושב בית גמליאל, שבו גדל. גם בבית הוריו השירות היה עניין משפחתי: אביו היה מג"ד צנחנים במילואים, ואחיו שירתו בין היתר בשלדג ובתא הטייס. כהנא, שקידם כשר לשירותי דת רפורמה בכשרות, שיתף בעבר כי הוא מתפלל שלוש פעמים ביום, והולך עם ציצית. ממש נער פוסטר.
מתן כהנא. | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
חילי טרופר (מספר 5 ברשימת ישר): הוא השישי מבין עשרה ילדים, בנו של הרב ד"ר דניאל טרופר, מייסד "גשר" - והחיבור בין דתיים לחילונים מלווה גם את חייו שלו. הוא בן 48, נשוי לצופית, שאותה הכיר במכינה המעורבת נחשון, ואב לארבעה. המשפחה מתגוררת בנס הרים, בקהילה משותפת שהיה ממקימיה. הדרך לשם עברה גם בפרידה פחות חגיגית מישיבת חורב: בסוף כיתה ט' נזרק ממנה ועבר לנווה שמואל באפרת. בהמשך שירת בדובדבן, ניהל תיכון לנוער שנשר ממערכת החינוך והיה לשר התרבות והספורט. ב־2020, בעודו חבר כנסת, תרם כליה לאדם שלא הכיר - בעקבות עלונים של "מתנת חיים" שהגיעו לידיו בבית הכנסת.
חילי טרופר. | צילום: הדס פרוש, פלאש 90
שירה שפירא (מספר 10 ברשימת ישר): מגיעה ממשפחה ירושלמית ששורשיה נטועים בציונות הדתית, וגם בבית שבנתה יש חיבור להיסטוריה המגזרית: בעלה, האדריכל והאמן משה שפירא, הוא נכדו של חיים משה שפירא, ממנהיגי המפד"ל ומחותמי מגילת העצמאות. השניים מתגוררים בירושלים והורים לשבעה, ובהם גיבור ישראל ענר הי"ד, שנהרג כשהדף רימונים מהמיגונית והציל את חייהם של אחרים ב־7 באוקטובר. שפירא, אדריכלית ומתכננת ערים ולשעבר סמנכ"לית במשרד המורשת, מביאה לפוליטיקה ניסיון בשימור העבר ורצון להשפיע על העתיד. בריאיון הגדירה את עצמה "אישה לאומית, דתייה, ציונית", אך הבהירה שאינה רואה את עצמה שייכת לציונות הדתית במובנה המפלגתי.
שירה שפירא. | צילום: נעמה שטרן
אלעזר שטרן (מספר 12 ברשימת ישר): צמח ב"כיתת האלופים" של ישיבת נתיב מאיר, והמשיך ממנה עד לראשות אגף כוח האדם בצה"ל. בן לניצולי שואה, יליד יד אליהו ובוגר בני עקיבא, הוא בן 70, נשוי לדורית, אב לחמישה וסב ל־17 נכדים. השניים נמנים עם מקימי היישוב הדתי הושעיה בגליל, שבו הם מתגוררים. את דורית הכיר בנסיבות כואבות: אחיה אילן, שהיה חייל שלו בצנחנים, נהרג, והיא התגייסה בהמשך לאותה יחידה. כמפקד בה"ד 1, קצין חינוך ראשי ובהמשך כפוליטיקאי, עסק שטרן שוב ושוב במפגש שבין יהדות, צבא ומדינה - ואת מקומו במגזר הבהיר בריאיון: "שאף אחד לא יגיד לי שהוא ציונות דתית ואני לא".
אלעזר שטרן. | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
נפתלי בנט (ראש מפלגת ביחד): היה לראש הממשלה הראשון שחבש כיפה, אבל הדרך אליה כללה גם פרידה וחזרה. בן להורים שעלו מארצות הברית והתקרבו לדת, גדל בחיפה, למד בישיבת יבנה והדריך בבני עקיבא. במהלך שירותו הצבאי הסיר את הכיפה, ואחרי רצח רבין חזר לחבוש אותה, לדבריו גם מתוך הזדהות עם הציונות הדתית באווירה הציבורית הקשה כלפיה. כיום הוא בן 54, נשוי לגילת ואב לארבעה, ומתגורר ברעננה. גילת הגיעה מבית חילוני. את ההיכרות ביניהם תיאר פעם בחיוך: "היא התחילה איתי, אף על פי שהייתי למך דתי". מאז עבר לוחם סיירת מטכ"ל ומגלן דרך ההייטק והנהגת הבית היהודי, עד ללשכת ראש הממשלה. הוא הסרוג היחידי במפלגתו. מפלגת ביחד.
יו"ר "ביחד", נפתלי בנט | צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90
רפי בן שטרית (מספר 2 ברשימת ישראל ביתנו): עבר מניהול מחוז צפון בבני עקיבא לראשות עיריית בית שאן, ומראשות סניף הליכוד בעיר למקום השני אצל ליברמן. בן 60, נשוי לתהילה, אב לחמישה וסב לתשעה, הוא נשאר נטוע בעיר שבה נולד וגדל. את זהותו המגזרית הוא מגבה גם ברזומה המשפחתי: בן בוגר ישיבה תיכונית ושלוש בנות בוגרות אולפנת צביה. "אני זה הציונות הדתית. לא סמוטריץ' ולא רוטמן", אמר. מאז נפילת בנו אלרואי הי"ד בקרב על מוצב נחל עוז ב־7 באוקטובר, הפך לאחד הקולות הבולטים בדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, ונמנה עם מייסדי "מועצת אוקטובר".
רפי בן שטרית. | צילום: ענת גבע-שרון
שרון שרעבי (מספר 6 ברשימת ישראל ביתנו): גדל עם אחיו בשכונת הטייסים בדרום תל אביב. אלי ויוסי הקימו את ביתם בקיבוץ בארי, והוא באלפי מנשה, שם הוא חי עם משפחתו ומקיים אורח חיים דתי. נשוי ואב לארבע בנות, שרעבי הפך לאחד מפני המאבק להשבת החטופים בעקבות חטיפת שני אחיו - יוסי שנרצח בשבי ואלי שחזר ממנו. על האסון נודע לו רק אחר הצהריים של שמחת תורה, כשפתח את הטלפון וגילה 1,700 הודעות. "כשמסתיים ההיגיון מתחילה האמונה", אמר בריאיון. לפוליטיקה הוא נכנס בהגדרה מפורשת של "איש הציונות הדתית", ואת הבחירה בליברמן הסביר בגעגוע ל"ליכוד של פעם: לאומי, ממלכתי וביטחוני".
שרון שרעבי | צילום: Miriam Alster/Flash90
בצלאל סמוטריץ' (ראש מפלגת הציונות הדתית): כל ששת השמות הראשונים ברשימה הם סרוגים מובהקים. בצלאל, יושב ראש המפלגה, עבר מספסלי בית המדרש לניהול ישיבה, ומשם לקופת המדינה. בן 46, נולד בחיספין וגדל בבית אל, בנם של הרב חיים ירוחם סמוטריץ' ויוכבד, מורה במקצועה. למד בישיבת ירושלים לצעירים, במרכז הרב ובישיבה הגבוהה בקדומים, שאותה גם ניהל בהמשך. כיום הוא מתגורר בקדומים עם רעייתו רויטל ולהם שבעה ילדים. עוד לפני הכנסת נמנה עם מקימי "רגבים" ואיגוד הישיבות הגבוהות הציוניות - מסלול שמחבר בין תורה, התיישבות ופעילות ציבורית. לצד הלימודים התורניים הספיק גם להשלים תואר במשפטים ולהיות עורך דין, לפני שהפך לשר האוצר וליו"ר המפלגה הנושאת את שם המגזר.
בצלאל סמוטריץ' | צילום: נעמה שטרן
משה פייגלין (ראש מפלגת זהות ומספר 2 של סמוטריץ'): התחיל בישיבת אור עציון, התפרנס מעבודות סנפלינג בגובה והגיע לפוליטיקה דרך חסימות הכבישים של "זו ארצנו" נגד הסכמי אוסלו. בן 64, נולד בחיפה להורים ילידי אוסטרליה וגדל ברחובות. את ציפי, רעייתו ואם חמשת ילדיו, הכיר כבר בכיתה ח'. השניים מתגוררים בקרני שומרון. דרכו הציבורית עברה מ"מנהיגות יהודית" בתוך הליכוד להקמת "זהות", ששילבה תפיסה יהודית־לאומית עם דגש על חירות הפרט. לצד המאבקים הפוליטיים יש גם פרק אישי של נתינה ושכול: ב־2020 תרם כליה באמצעות "מתנת חיים", במלחמת חרבות ברזל נפל נכדו יאיר לוין הי"ד - לוחם סיירת גבעתי.
משה פייגלין | צילום: אריק סולטן
אורית סטרוק (מספר 3 ברשימת הציונות הדתית): הגיעה לציונות הדתית דווקא מהתיכון שליד האוניברסיטה בירושלים ומבית מסורתי המזוהה עם השמאל. בנעוריה חזרה בתשובה והפכה לבת בית אצל הרב חיים והרבנית שרה דרוקמן, שגם שידכו לה את אברהם, תלמיד ישיבת אור עציון. כיום היא בת 66, מתגוררת בשכונת אברהם אבינו בחברון, ולבני הזוג נולדו 11 ילדים. הדרך לעיר האבות עברה בימית, שאליה עברו כדי לחזק את ההתיישבות לפני הפינוי. בחברון פרנסה את המשפחה כמטפלת, בעבודות ניקיון ובשיעורים פרטיים, כדי לאפשר לבעלה ללמוד תורה. "יש לי תואר בגידול ילדים, הנקה וטיטולים, אבל מהאקדמיה אין תעודה", אמרה בריאיון הרבה לפני שהגיעה לשולחן הממשלה.
שרת ההתיישבות אורית סטרוק. | צילום: נעמה שטרן
שמחה רוטמן (מספר 4 ברשימת הציונות הדתית): גדל בבני ברק, בבית ששילב ציונות דתית וזיקה לפועלי אגודת ישראל, ועבר מתלמוד התורה החרדי "רזי לי" לישיבת מקור חיים ובהמשך לכרם ביבנה ולתורת החיים. בן 46, נשוי לחנה, חוקרת במכון ממרי, ואב לחמישה, מתגורר בפני קדם שבגוש עציון. את רעייתו הכיר בזירה מגזרית מובהקת: פורום "לא כלה דרכנו" באתר כיפה. גם לבחירת מקום המגורים יש סיפור מפתיע: בריאיון סיפר שגילה את היישוב דרך מפת ההתיישבות באתר "שלום עכשיו". לפני שהגיע לראשות ועדת החוקה ולחזית הרפורמה המשפטית, הקים עם יהודה עמרני את התנועה למשילות ודמוקרטיה ושימש יועצה המשפטי.
שמחה רוטמן. | צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90
צביקה מור (מספר 5 ברשימת הציונות הדתית): עבר את המסלול הסרוג כמעט תחנה־תחנה: בית מפד"לניקי בבני ברק, ישיבת נחלים, הדרכה בבני עקיבא, ישיבת ההסדר בקריית שמונה ושירות בצנחנים, ובהמשך לימודים בשבי חברון. בן 50, נשוי לאפרת ואב לשמונה, מתגורר בקריית ארבע ועסק שנים בחינוך ובליווי בני נוער. חטיפת בנו איתן ממסיבת נובה הפכה אותו ממחנך לאחת הדמויות הבולטות בוויכוח הציבורי על השבת החטופים, כיו"ר פורום תקווה. גם לאחר שובו של איתן בחר להמשיך לזירה הפוליטית. "לא באתי להיות קישוט במפלגה", הבהיר בריאיון. ועל הזהות המגזרית אמר: "כל החיים שלנו והתורה שלנו - הכל מופנה כלפי עם ישראל".
צביקה מור בוועידת החינוך הלאומית ה-6 | צילום: יוסי זליגר
איתמר איתם (מספר 6 ברשימת הציונות הדתית): גדל במושב נוב ברמת הגולן, השני מבין שמונת ילדיהם של עלית ואפי איתם, תא"ל במילואים, שר ויו"ר המפד"ל לשעבר. המסלול המשפחתי עבר גם במכינת עלי וביחידת אגוז: חמישה מהאחים למדו במכינה ושירתו ביחידה. איתמר, בן 45, בוגר הישיבה התיכונית בחיספין, נשוי לנעמה, אשת חינוך, ואב לשישה. המשפחה מתגוררת בהושעיה. לצד עבודתו בחינוך פיקד במילואים על גדוד סיור, נפצע מירי צלף בעזה וחזר לפקד אחרי השיקום. את הכניסה לפוליטיקה הוא מציג כהמשך ישיר לשירות: "להביא את הקול של דור הניצחון לכנסת". ויש גם פרט פחות צפוי ברזומה של המג"ד: לדבריו, את "שר הטבעות" הוא יודע בעל פה.
איתמר איתם | צילום: אייל מרגולין - ג'יני
איתמר בן גביר (ראש מפלגת עוצמה יהודית): הגיע לכיפה ולציציות מתיכון אורט בירושלים ומבית מסורתי במבשרת ציון, שבו עשו קידוש בשבת ואחר כך נסעו לים. בנעוריו חזר בתשובה, ולדבריו לימוד "מסילת ישרים" בחברותא עם נעם פדרמן בישיבת הרעיון היהודי היה חלק מהדרך. בן 50, נשוי לאילה ואב לשישה, מתגורר בגבעת האבות שבקריית ארבע. גם סיפור ההיכרות הזוגי עבר דרך הפעילות האידיאולוגית: הוא הגיע לסייע לעצורות ממאחז, שמע משוטר שאילה "עקשנית" במיוחד, והזמין אותה להמבורגר אחרי הדיון. מאז עבר מעמדת הפעיל ללשכת השר לביטחון לאומי.
השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
יצחק וסרלאוף (מספר 3 ברשימת עוצמה יהודית): גדל ברובע היהודי בירושלים, בביתו של הרב יששכר וסרלאוף, ראש ישיבת אהבת חיים, ועם סב חסיד באבוב. למד בנתיב מאיר ובישיבת מעלות, היה קומונר בבני עקיבא ושירת בגולני. בהמשך למד ולימד בישיבת עוז ואמונה בדרום תל אביב. כיום הוא בן 34, מתגורר בתל אביב, נשוי למוריה, עורכת דין שגדלה בבית חרדי, ואב לארבעה - הצעיר נולד החודש. השילוב המגזרי בביתם הוליד גם החלטה על כיפות שחורות לילדים וחינוך לערכי הציונות הדתית. "אני חושב שהצלחנו לשלב את היופי שבכל העולמות", סיפר.
יצחק וסרלאוף. | צילום: שריה דיאמנט
עמיחי אליהו (מספר 4 ברשימת עוצמה יהודית): נושא שם משפחה שהוא מוסד בעולם הדתי: בנו של הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת, ונכדו של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו. בן 47, גדל בשלומי ובצפת, למד בישיבת נתיבות יוסף, בישיבת ההסדר בצפת ובהר המור, ושירת כלוחם בצנחנים. למרות הייחוס, הדרך הדתית לא הייתה רצופה: אחרי שירותו הצבאי הסיר את הכיפה לתקופה, ובהמשך חזר לקיים אורח חיים דתי. הוא נשוי לשרה, אב לשבעה ומתגורר ברימונים שבבנימין. לפני משרד המורשת הקים את איגוד רבני הקהילות, ובין זיכרונות הילדות ששיתף יש גם תמונה פחות רשמית מהשושלת הרבנית - יציאה עם הילדים לתפוס יונים בהפסקה שבין הסליחות לתפילת שחרית.
מה יש לחקור באוסלו? השר אליהו | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
לימור סון הר־מלך (מספר 5 ברשימת עוצמה יהודית): בחרה במסלול הדתי כבר בכיתה ד', כשביקשה לעבור מבית הספר החילוני לממלכתי־דתי. בהמשך למדה באולפנת צביה ובמדרשת בינת, ושירתה כקומונרית בבני עקיבא בחשמונאים. בת 47, נשואה ליהודה, אם לעשרה וסבתא, מתגוררת בשבי שומרון - במקום שממנו אפשר להשקיף על חומש, היישוב שפונה ושאליו היא מבקשת לשוב. ב־2003 נרצח בעלה הראשון, שולי הר־מלך, בפיגוע ירי: היא נפצעה בהיותה בחודש השביעי להריונה וילדה את בתם בלידת חירום. לצד הפעילות הציבורית עסקה בטיפול רגשי ובהנחיית הורים, ואף פרסמה ספר שירים על אימהות בשם "אמא יש רק אחת". לדבריה, "כל ילד שלי הוא הוכחה שעם ישראל חי".
לימור סון הר־מלך. | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
חנמאל דורפמן (מספר 7 ברשימת עוצמה יהודית): עשה את הדרך מנוער הגבעות ללשכת השר לביטחון לאומי, וכעת מבקש לעבור ממנה לספסלי הכנסת. בן 31, גדל בירושלים ולמד בישיבה התיכונית בני צבי בבית אל. נשוי להודיה, בתו של מייסד להב"ה בנצי גופשטיין, אב לחמישה ומתגורר ביישוב הדעת בגוש שילה. את בן גביר הכיר כנער, ובהמשך הפך לעורך דין, ליועץ המשפטי של עוצמה יהודית ולראש מטה השר. לאחרונה נפרד מהפאות הארוכות, אך הבהיר: "נשארתי אותו אדם, לא התמתנתי". על מנהג אחד הוא לא מוותר גם בתוך המולת הפוליטיקה: תפילת שחרית במניין. "זה מסדר לי את כל היום", אמר.
חנמאל דורפמן | צילום: מפלגת עוצמה יהודית
יאיר "יאיא" פינק (מספר 5 ברשימת הדמוקרטים): מביא את הכיפה הסרוגה לרשימת הדמוקרטים, עם מסלול שעובר מתיכון הרטמן והצופים הדתיים בירושלים, דרך ישיבת מעלה גלבוע והצנחנים, ועד ללשכתה של שלי יחימוביץ'. בן 42, הצעיר מבין שישה אחים ואחיות, נשוי לאוריה, אב לשלושה ומתגורר ביקנעם. מייסד "לובי 99" ודמוקרטTV , מגדיר את עצמו באתרו "ציוני, דתי, רס"ן במיל'", ואף הקים עלון שבת ליברלי בשם "דרכי נעם". את החיבור בין הכיפה לעמדותיו הפוליטיות הוא מציג בביטחון: "צדק חברתי, שוויון ושלום זאת היהדות שלי". מבחינתו, הדרך שמאלה היא גם ניסיון לחדש את הברית בין תנועת העבודה לדתיים ולמסורתיים מתונים.
יאיא פינק. | צילום: גילי יערי/פלאש90