"קוואדפקטה" (Quadfecta) הוא מונח מתחום הימורי מרוצי הסוסים, שמשמעותו הימור מדויק על הסוסים שיסיימו במקומות 1 עד 4. בפוליטיקה האמריקנית, המונח הזה משמש בהשאלה כדי לתאר מצב שבו אחת משתי המפלגות הגדולות משיגה שליטה בארבעת מוקדי השלטון המרכזיים בוושינגטון הבירה: הבית הלבן, כלומר זהות הנשיא; שני בתי הקונגרס – בית הנבחרים והסנאט; ורוב ליברלי או שמרני – בהתאמה – בבית המשפט העליון. מכיוון שבבית המשפט העליון יש רוב שמרני מאז תחילת שנות השבעים, הרי שרק הרפובליקנים נהנו בעשורים האחרונים מתקופות קצרות יחסית של שליטה מלאה כזו, שאחת מהן מתרחשת כעת; בבחירות לנשיאות לפני שנתיים זכו הרפובליקנים ברוב בשני הבתים, טראמפ גבר על קאמלה האריס, והרוב בבית המשפט העליון, שאותו קיבע טראמפ כבר בקדנציה הקודמת, נותר איתן על שישה שמרנים לעומת שלושה ליברלים בלבד.
ואולם על פי כל הסקרים והסימנים, התקופה הזו עומדת להסתיים באמצע השבוע הבא, כאשר ייערכו בחירות אמצע הקדנציה ובהן ייבחרו מחדש כל 435 חברי בית הנבחרים ו־35 מתוך 100 חברי הסנאט. הללו נבחרים לכהונה של שש שנים, כאשר בכל שנתיים נבחר שליש מהסנאט.
אם הסקרים צודקים, וגם אם הם טועים אך לא באופן קולוסאלי, הרי שאת בית הנבחרים יאבדו הרפובליקנים בוודאות כמעט מוחלטת. כבר כיום הרוב הרפובליקני בבית התחתון של הקונגרס מזערי – 220 לעומת 215 – ואיחוד הסקרים הנערכים במאות המרוצים השונים מעניק יתרון ממוצע של כשמונה אחוז לדמוקרטים, הרבה מעבר לנדרש עבורם כדי לכבוש את הבית.
הכי מעניין
בסנאט, לעומת זאת, המצב מסובך הרבה יותר. הרפובליקנים מחזיקים כיום ברוב יציב ומשמעותי של שישה מושבים – 53 לעומת 47 לדמוקרטים. כלומר, הדמוקרטים צריכים להפוך לפחות ארבעה מושבים אדומים לכחולים, ובד בבד לא לאבד אף אחד מהמושבים שבהם הם אוחזים כיום. גם תיקו 50:50 יהיה בגדר ניצחון רפובליקני, כיוון שהחוקה האמריקנית קובעת כי במקרה כזה הקול המכריע הוא קולו של סגן הנשיא – ובמקרה הזה ג'יי־די ואנס הרפובליקני.
הפיכת ארבעה מושבים לדמוקרטים – רובם במדינות שהצביעו בבחירות האחרונות לנשיאות עבור טראמפ – נראית כמו משימה בלתי אפשרית, והיא אכן נחשבה כזו עד לא מזמן. אלא שמצבה של המפלגה הרפובליקנית, המושפע ישירות ממצבו של הנשיא טראמפ בסקרי דעת הקהל, נמצא בשפל משמעותי. על פי ממוצע הסקרים של אתר "ריל קליר פוליטיקס", הנחשב ניטרלי יחסית עם נטייה קלה לימין – שיעור התמיכה בטראמפ עומד כיום על כ־38 אחוז בלבד. לשם השוואה, בתחילת הקדנציה השנייה שלו, לפני קצת פחות משנתיים, הגיע שיעור התמיכה בנשיא לכ־51 אחוזים.
עצם הצניחה במדדי שביעות הרצון מנשיא מכהן נחשבת לתופעה קבועה בארה"ב, ואיננה בגדר הפתעה. הדבר נכון גם לאובדן השליטה של מפלגת השלטון בלפחות אחד משני הבתים בעקבות בחירות האמצע. המערכת הפוליטית האמריקנית יודעת לתקן את עצמה, ואזרחי ארה"ב יודעים להעניש את נבחריהם על ביצועים שאינם מספיק טובים בעיניהם. השאלה היחידה שמונחת לכאורה על השולחן כרגע היא האם הביקורת הנרחבת של האמריקנים על תפקודו של הנשיא תגרום רק לאובדן בית הנבחרים, או שמא היא תהפוך גם את הסנאט לדמוקרטי. במקרה כזה, השנתיים האחרונות לכהונתו של טראמפ יהיו סיוט מתמשך והוא יהפוך לברווז צולע, ממש כפי שהיה ברק אובמה בשנתיים האחרונות של כהונתו, בין 2014 ל־2016. כאשר שני בתי הקונגרס הם לעומתיים כלפי הנשיא, שיתוק פוליטי הוא עניין כמעט ודאי.
היהודים חוששים
אף שבמסגרת בחירות האמצע מתקיימים אלפי מרוצים, מדינתיים ופדרליים כאחד, על משרות שונות ומשונות – הידעתם, למשל, שבמאות מחוזות בארה"ב מתקיימות בחירות כלליות למשרת חוקר מקרי המוות המקומי? – העיניים יופנו ביום שלישי למספר מצומצם יחסית של מרוצים לסנאט. מתוך 35 המרוצים שמתקיימים הפעם ישנם עשרה שמוגדרים בידי הפרשנים והמומחים כצמודים, והם שיכריעו את גורל הבית העליון של הקונגרס ואת אופי כהונתו של הנשיא טראמפ עד סיומה בינואר 2029. נסקור אותם בקצרה, מהכבד אל הקל.
טקסס נחשבת באופן היסטורי למעוז שמרני ורפובליקני מובהק ויציב. מצד שני, התרחבות הפרוורים בערי ענק כמו אוסטין, דאלאס, סן־אנטוניו ויוסטון, מושכת את "מדינת הכוכב הבודד" יותר ויותר לכיוון הדמוקרטי־ליברלי. כבר לפני עשור, בהתמודדות לנשיאות 2016 בין טראמפ להילרי קלינטון, החלו סקרים לנבא ניצחונות דמוקרטיים בטקסס. התחזיות הללו אומנם לא התממשו אז, אך המשך צמיחתן של הערים הגדולות המושכות אליהן צעירים ליברלים, והגירה ממדינות ליברליות כמו קליפורניה, הופכת את האפשרות של סנאטור טקסני דמוקרטי לקרובה יותר ויותר.
עוד כתבות בנושא
המועמדים הפעם הם התובע הכללי של טקסס, קן פקסטון, מהצד הרפובליקני, שמתמודד מול נציג בית הנבחרים המדינתי, ג'יימס טלריקו הדמוקרט. הסקרים האחרונים מציגים מרוץ צמוד במיוחד בתוך טווח הטעות הסטטיסטית, כאשר הממוצע הוא אחוז וחצי לטובת טלריקו. מכיוון שמדובר במושב רפובליקני מכהן, ניצחון של המועמד הדמוקרטי יהווה "פליפ" – אחד מתוך ארבעה שהדמוקרטים זקוקים להם כאמור כדי לזכות בשליטה בסנאט.
הבאה בתור היא מישיגן, הנחשבת לאחת המדינות המתנדנדות החשובות ביותר. בבחירות האחרונות לנשיאות, טראמפ זכה בה ברוב קטן. המושב שעומד לבחירה בשבוע הבא הוא דמוקרטי, ומי שמעוניין להגן עליו הוא עבדול א־סייד, מוסלמי ששייך לאגף הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית ונחשב לאנטי־ישראלי מובהק. הקהילה היהודית הגדולה במישיגן מפגינה חשש כבד מהאפשרות שא־סייד ייצג את מדינתם בסנאט, ולמרות תמיכה היסטורית גבוהה של יהודי מישיגן במועמדים דמוקרטים, הפעם הסקרים בקרבם מצביעים על צניחה משמעותית בתמיכה בדמוקרטים. א־סייד מתמודד גם עם חוסר אמון מובנה מול הקהילה השחורה במישיגן, וייתכן בהחלט שהדמוקרטים יצטערו על בחירתם בפריימריז במועמד כה קיצוני, שעשוי לגרום למהפך ולהביא את המועמד הרפובליקני לכיסא הנחשק. מדובר בחבר הקונגרס לשעבר ויו"ר ועדת המודיעין מייק רוג'רס, שנחשב לשמרן מתון.
מייק רוג'רס | צילום: איי.אף.פי
במרוץ זה ישנם שני מועמדים נוספים שזוכים לאחוזים בודדים, אך חשובים בעיקר מצד הנגיסה שלהם בקולות שני המועמדים העיקריים. אלה הם נציג מפלגת הירוקים ונציגת הליברטריאנים. שבוע לפני הבחירות מחזיק א־סייד בקצת פחות משני אחוז יתרון בממוצע הסקרים, עמוק בטווח טעות הדגימה. הפסד שלו לרוג'רס הרפובליקני ירחיק מאוד את הדמוקרטים משליטה בסנאט. כאמור מדובר במושב דמוקרטי, והפסד שלו יחייב את הליברלים להפוך עוד חמישה מושבים אדומים לכחולים כדי להשיג שליטה בבית העליון.
צילום: איי.אף.פי
באייווה, מדינה שעד לפני עשור נחשבה למתנדנדת ועברה מאז לאדום בוהק, הודיעה הסנאטורית הרפובליקנית המכהנת והאהודה ג'וני ארנסט כי לא תתמודד לכהונה שלישית, מה שהפך את ההתמודדות על המושב שלה לפתוחה ותחרותית. המתמודדים העיקריים הם אשלי הינסון הרפובליקנית וג'וש טורק הדוקרטי. הינסון, חברת בית הנבחרים של ארה"ב, זוכה לתמיכה נרחבת במפלגתה וגם מצד טראמפ, אם כי תמיכה כזו לא בהכרח מסייעת לה על רקע הזעם של תושבי אייווה על מחירי הדלק ויוקר המחיה. מולה ניצב ג'וש טורק הדמוקרטי, חבר בית הנבחרים של מדינת אייווה, ספורטאי פראלימפי בעל מדליות זהב. טורק נחשב לדמוקרט מתון, ומצליח לסחוף אחריו לא מעט בוחרים במדינת שדות התירס האינסופיים שבמערב התיכון. בממוצע הסקרים מובילה כעת המועמדת הרפובליקנית בכחצי אחוז בלבד, תיקו סטטיסטי בינה ובין יריבה הדמוקרטי.
אוהיו גם היא הייתה עד לא מכבר מדינה מתנדנדת חשובה, ולמעשה התחרתה רק בפלורידה שהייתה גדולה ממנה. שתי המדינות עברו בתהליך מהיר יחסית לשליטה רפובליקנית, אך גם כאן מתמודדים הרפובליקנים עם קשיים לא מעטים: הסנאטור המכהן מטעם מפלגת השלטון, ג'ון האסטד, שמונה לתפקיד בינואר 2025, מתחרה על התפקיד מול הסנאטור לשעבר שרוד בראון מטעם הדמוקרטים. גם כאן ישנם שני מתמודדים נוספים ללא סיכוי ממשי, אחד עצמאי ואחד מטעם הליברטריאנים. בראון הדמוקרט מחזיק ברוב של 3.3 אחוזים בממוצע הסקרים נכון לעכשיו, מה שאמור לתת לו מעט מרווח נשימה לקראת יום הבוחר. ואולם הסקרים נוטים באופן מסורתי להמעיט בכוחם של הרפובליקנים במערב התיכון, וסביר להניח שהמרוץ הרבה יותר צמוד מכפי שנראה בפועל.
אשלי הינסון | צילום: איי.אף.פי
מיין מציגה לאורך השנים מודל ייחודי בפוליטיקה האמריקנית: בעוד בבחירות לנשיאות מדובר במדינה כחולה בוהקת, שהפעם האחרונה שבה הצביעה למועמד רפובליקני הייתה אי־אז ב־1988, הרי שבבחירות לקונגרס נוטים תושביה לפצל הצבעות, וזכייה של רפובליקנים בכיסא הסנאטור מטעמם אינה עניין מופרך כלל. למעשה, המושב של מיין בסנאט שנמצא על המדף כרגע (לכל מדינה בארה"ב יש שני סנאטורים) מוחזק על ידי הרפובליקנית סוזן קולינס מאז 1997, והיא מתמודדת על כהונה שישית ברציפות. מולה ניצב טרוי ג'קסון הדמוקרטי, לשעבר נשיא הסנאט של מיין וחבר בית הנבחרים המדינתי, שעבד בעבר כחוטב עצים. גם הוא נחשב לליברל מתון, וקולינס מתקשה לגייס בסקרים את הרוב הדרוש כדי לשמור על מושבה רב השנים. ממוצע הסקרים הוא אחוז וחצי לטובת ג'קסון.
צילום: פגי פלנגאן. איי פי
במינסוטה הקרה והצפונית מתנהל מאבק לא פשוט בין שתי נשים שמתמודדות על כיסאה של אישה שלישית, הסנאטורית הדמוקרטית המכהנת טינה סמית', שהודיעה על פרישה. מהצד הדמוקרטי ניצבת פגי פלנגאן, סגנית המושל טים וולץ, שכזכור היה מועמד לסגן הנשיא של קאמלה האריס בבחירות 2024. מי שתנסה לתפוס את הכיסא ולהפוך אותו לאדום היא מישל טאפויה, עיתונאית ושדרנית ספורט לשעבר. פלנגאן מובילה כרגע בממוצע הסקרים ב־3.4 אחוז, קצת מעבר לטווח טעות הדגימה, אך מצד שני פחות מאשר המועמדת לנשיאות האריס, שניצחה אך לפני שנתיים במדינה זו בהפרש של 4.2 אחוז.
טרוי ג'קסון | צילום: איי.פי
מרוצים צמודים נוספים מתקיימים באלסקה, נברסקה, בדרום־קרוליינה וקנזס. המיוחד בארבע מדינות אלה הוא הפער בין תוצאות הבחירות לנשיאות ובין הסקרים כיום. בכל ארבע המדינות הללו ניצח טראמפ ב־2024 בפער דו־ספרתי – 20% בנברסקה, כמעט 18% בדרום־קרוליינה, כ־16% אחוז בקנזס, ו־13% באלסקה. שנתיים בלבד חלפו, ונציגי מפלגתו של טראמפ מתקשים מאוד באותן מדינות שבהן ניצח הנשיא בהליכה: בנברסקה הסקרים כרגע צמודים מאוד; בדרום קרוליינה הסקרים מעניקים פחות משלושה אחוז יתרון למועמד הרפובליקני; בקנזס יתרונו של המועמד הרפובליקני זניח ועומד על ממוצע של פחות מחצי אחוז; ובאלסקה מובילה הדמוקרטית מרי פלטיולה על הרפובליקני דן סאליבן בקצת יותר מאחוז. הפער הזה מסביר אולי באופן הטוב ביותר את האופטימיות היחסית השוררת במחנה הדמוקרטי בנוגע לאפשרות הפיכת הסנאט.
הערכת חסר
בעוד המודלים הסטטיסטיים השונים מעניקים לדמוקרטים סיכויים של כ־95 אחוז להפוך את בית הנבחרים לכחול, התחזית לגבי הסנאט צנועה יותר ונעה בין 65 ל־75 אחוז לטובת הדמוקרטים. בנקודה זו צריך להזכיר כי עד סגירת הקלפיות בבחירות לנשיאות ב־2016 העניקו המודלים להילרי קלינטון כתשעים אחוז לניצחון, וכולנו זוכרים מה קרה כמה שעות בלבד לאחר מכן, עם ניצחונו של טראמפ וכניסתו לכהונה הראשונה כנשיא. מה עשוי לשנות את התמונה ולהותיר את הרפובליקנים אוחזים בסנאט? הנתון החשוב ביותר הוא שהדמוקרטים צריכים כאמור להפוך ארבעה מושבים רפובליקנים ולהישאר עם כל מושביהם בידיהם. בשנה שבה מסתמן "בלונאמי" – שילוב בין הצבע הכחול לצונאמי, כלומר גל דמוקרטי מובהק – הדבר אפשרי ואפילו בעל סיכויים טובים, ובכל זאת הנה כמה נקודות שעדיין מעניקים לאדומים את הניצחון ושמירת הבית העליון בידיהם:
ראשית, קיימת טענה רבת שנים, שכמותה נשמעת גם אצלנו בישראל, ולפיה בוחרים רפובליקנים נוטים פחות לשתף פעולה עם סוקרים לעומת בוחרים דמוקרטים, מה שמוביל להערכת חסר של כוחם בסקרים. הדבר נכון במיוחד באזור המערב התיכון, שבו פעם אחר פעם מציגים הרפובליקנים בקלפי תוצאות טובות יותר בארבעה־חמישה אחוזים מהסקרים. אם כך יקרה גם הפעם, הסקרים המאירים פנים לדמוקרטים במדינות כמו אוהיו ואייווה עשויים שלא להספיק.
עבדול א־סייד | צילום: איי.אף.פי
שנית, שלוש אוכלוסיות נוטות במובהק לכיוון הדמוקרטי אך באופן היסטורי מגיעות פחות לקלפי בבחירות שאינן נשיאותיות: היספנים, שחורים וצעירים. שלישית, מכונת הכסף והפרסום הרפובליקנית חזקה ועשירה משמעותית מזו הדמוקרטית. ורביעית, הדמוקרטים נאלצים השנה להגן על מושבים שהיו אמורים להיות בטוחים עבורם בשנה שבה מצבו של הנשיא הרפובליקני בשפל, כפי שהסברנו בנוגע למדינות כמו מישיגן, מיין ומינסוטה.
אבל הסיוט הדמוקרטי הגדול ביותר עשוי להגיע דווקא ממקומות שפחות מדברים עליהם, כמו ניו־המפשייר. מדובר במדינה "כחולה" שהצביעה בפעם האחרונה לנשיא רפובליקני לפני יותר מרבע מאה, עם מושב דמוקרטי שאמור להיות בטוח, ובכל זאת הסקרים מעניקים למועמד הדמוקרטי כריסטופר פאפאס 6.5 אחוזי יתרון בלבד. נכון, זה לא צמוד כמו במדינות הצמודות מאוד, אבל השילוב בין כמה נתונים ובהם ניצחונה של האריס במדינה זו בפחות משלושה אחוז, מוצאו של המועמד הרפובליקני ג'ון סונונו ממשפחה ניו־המפשיירית מיוחסת, ודמותו האפורה־יחסית של פאפאס – גורם לאי־נוחות בקרב הדמוקרטים ולתשומת לב מצד הפרשנים הפוליטיים. אם בסופו של יום הבחירות מושב הסנאט של ניו־המפשייר ייצבע אדום, המפלגה הרפובליקנית והנשיא טראמפ יוכלו לחייך חיוך רחב. אם לא, הם ייאלצו להמתין בכסיסת ציפורניים עד לתוצאות במדינות הצמודות יותר. וכמו במדינת ישראל השבוע, כך בארה"ב שבוע בדיוק לאחר מכן – ליל יום שלישי יהיה ארוך ומותח.
עוד כתבות בנושא
