בכל בוקר עולה טילקרטנה בנדרה על האופנוע שלו ונוסע מביתו אל הגדר החשמלית שמפרידה בין הכפרים באזור גלגמואה שבצפון־מערב סרי לנקה לבין עשרות פילי הבר החיים ביער הסמוך. הגדר, שאורכה 14 קילומטרים, נמתחת לאורך מאגר המים סיאמבלנגמואה ונועדה להגן על יותר מ־2,000 משפחות המתגוררות בכפרים באזור. אלא שככל שהיערות הולכים ומצטמצמים, הפילים מתקרבים לבתי התושבים, והמפגשים ביניהם הופכים למסוכנים יותר ויותר.
האזור נמצא בחזית אחד העימותים הקטלניים בעולם בין בני אדם לפילים. מאז 2019 נהרגים בסרי לנקה בממוצע 138 בני אדם מדי שנה במפגשים עם בעלי החיים הענקיים – מספר ההרוגים השני בגובהו בעולם. גם הפילים משלמים מחיר כבד: בממוצע נהרגים 402 מהם מדי שנה, הנתון הגבוה בעולם.
פילים בתאילנד | צילום: מסך מיוטיוב
"לפני עשרים שנה לא היה לנו מצב כזה", סיפר בנדרה, פקח ברשות לשימור חיות הבר, בזמן שתיקן את הגדר החשמלית יחד עם צוותו. "מעבר למאגר המים היו יערות גדולים, אבל עם הזמן כרתו אותם, והפילים התחילו להתקרב. כך הכפר שלנו התחיל להיפגע". לדבריו, השינוי היה דרמטי. "כשהיינו ילדים, היינו צריכים ללכת עד לקצה מאגר המים כדי לראות פילים. היום, בלילות, הפילים באים לראות אותנו".
הכי מעניין
המפגש ששינה את חייהם
בנדרה, בן 48, מכיר מקרוב את המחיר הכבד של העימות עם הפילים. בדצמבר האחרון נכנס פיל לחצר ביתו כדי לאכול מנגו. כשבנדרה ניסה להתמודד עם הפיל, החיה תקפה אותו, ובהמשך גם את אשתו שמיהרה לעזור לו. בנדרה סבל משבר ברגל ומפריקת כתף. אשתו, גם היא בת 48, נרמסה ונפצעה קשה כל כך עד שרופאים נאלצו לקטוע את רגלה הימנית. מאז היא נעזרת בכיסא גלגלים.
"החיים שלנו שונים לגמרי ממה שהיו לפני התקיפה", סיפר בנדרה מחוץ לביתו. "אשתי ואני היינו עושים הכול יחד. עבדנו יחד בחקלאות. אבל עכשיו כל הפעילויות האלה השתבשו לחלוטין. אנחנו צריכים לטפל בה, וזה מטיל על שנינו גם מעמסה נפשית כבדה".
פילים בתאילנד. | צילום: מסך מיוטיוב
למרות הפגיעה הקשה במשפחתו, בנדרה אינו שונא את הפיל שתקף אותם. להפך: הוא משוכנע שהאחריות למצב מוטלת בעיקר על בני האדם. "אני לא מרגיש שום שנאה כלפי הפיל הזה, או כלפי בעל חיים אחר", אמר. "הוא היה רעב בגלל מה שאנחנו, בני האדם, עשינו. אני רואה בזה יותר סוג של קארמה שאשתי ואני צריכים לשאת. מה ארוויח אם אשנא את הפיל הזה? הוא חף מפשע".
בתי הספר משנים שעות, החתונות מסתיימות מוקדם
הסכנה הפכה לחלק בלתי נפרד משגרת החיים בכפרים. בית הספר המקומי מתחיל את יום הלימודים בשעה 08:00, חצי שעה אחרי השעה הרשמית שנקבעה במדינה, כדי לצמצם את הסיכון למפגש עם פילים בשעות הבוקר המוקדמות.
עוד כתבות בנושא
התושבים גם מסיימים את עבודתם מוקדם יותר, כדי להספיק לחזור הביתה לפני רדת החשכה. אפילו חתונות והלוויות מתוכננות בהתאם לשעות שבהן הסיכוי להיתקל בפילים נמוך יותר.
בנדרה ושכניו הקימו קבוצת וואטסאפ ייעודית שבה הם מעדכנים זה את זה על תנועות הפילים. כאשר פיל מתקרב לכפר, התושבים מתארגנים יחד בניסיון להבריח אותו באמצעות צעקות וחזיזים. במקרה של תקיפה, הם מסייעים בפינוי הפצועים לבית החולים.
מאות פילים נהרגים מדי שנה
הפילים תופסים מקום מרכזי בתרבות של סרי לנקה. הם משתתפים בתהלוכות צבעוניות במקדשים, והחזקת פיל נחשבת לסמל מעמד. נוסף על כך, הפילים הם אחת האטרקציות המרכזיות בתעשיית התיירות של האי, שמגלגלת כארבעה מיליארד דולר.
אלא שהקשר התרבותי העמוק אינו מונע את העימותים הקטלניים. לפי המחלקה לשימור חיות הבר בסרי לנקה, בשנת 2023 נהרגו במדינה 488 פילים – מספר שיא. עשרות מהם נורו לאחר שחדרו לכפרים, ואחרים מתו כתוצאה מהרעלה, התחשמלות, תאונות רכבת או נפילה לבארות.
עוד כתבות בנושא
אחת הסיבות המרכזיות להתגברות העימותים היא הפגיעה המתמשכת ביערות. לפי נתוני הבנק העולמי, בשנות העשרים של המאה הקודמת כיסו היערות כ־70 אחוזים משטחה של סרי לנקה, ואילו כיום שיעורם עומד על כ־34 אחוזים בלבד.
במקביל, אוכלוסיית הפילים במדינה גדלה. לפי מפקד האוכלוסין האחרון של חיות הבר, בסרי לנקה חיים כ־7,451 פילי בר, גידול של 27 אחוזים לעומת העשור הקודם. עד 70 אחוזים מהם חיים מחוץ לשמורות טבע מוגנות. השילוב בין גידול אוכלוסיית הפילים לבין הצטמצמות שטחי המחיה שלהם דוחף את בעלי החיים ואת בני האדם למפגשים תכופים יותר.
בנדרה סבור כי הפתרון חייב להתחיל בעצירת כריתת היערות, שנעשית בדרך כלל כדי לפנות קרקעות לחקלאות, ובהתחייבות ממשלתית לנטיעת יערות חדשים. אחרי כל מה שעבר, הוא ממשיך לעבוד בהגנה על תושבי הכפר מפני הפילים, אך מסרב לראות בבעלי החיים אויבים. מבחינתו, הפיל שפצע אותו והותיר את אשתו נכה לא פעל מתוך רוע, אלא מתוך רעב ומצוקה שנגרמו בגלל מעשי האדם. "מה ארוויח אם אשנא את החיה הזאת?", הוא שואל. "הוא חף מפשע"
עוד כתבות בנושא
