דוקטרינת הגרעין של רוסיה נוצרה מהיפוך אסטרטגי. בימי המלחמה הקרה הייתה ברית המועצות הצד החזק יותר מבחינה קונבנציונלית. הצבא האדום, על חייליו, כוחות הטנקים שלו וצי המטוסים שלו, היה יכול לשטוף את מערב אירופה בקלות רבה אילולא ההרתעה הגרעינית של נאט״ו. לאחר התמוטטות ברית המועצות, רוסיה ירשה כמעט את כל הארסנל הגרעיני של הסובייטים, ללא הכוח הקונבנציונלי שלהם. בשנות התשעים הצבא הרוסי היה צל חיוור של הצבא האדום, וגם היום הוא אינו משתווה לעוצמה הקונבנציונלית של הברית המערבית. כך נוצר מצב מוזר: מדינה חלשה קונבנציונלית, אך חזקה מאוד בתחום הגרעיני (רוסיה היא המדינה היחידה שיכולה ״להתהדר״ ביכולת להחריב את ארה״ב). התוצאה הייתה, כאמור, היפוך אסטרטגי: הדוקטרינה הגרעינית הסובייטית התמקדה בהרתעת מתקפה גרעינית מצד ארה״ב, אך הדוקטרינה הגרעינית הרוסית מבקשת להגן על רוסיה מפני מלחמה קונבנציונלית הרסנית.
התרחיש שניצב מול המתכננים הרוסים הוא מלחמה קונבנציונלית שרוסיה עלולה להפסיד בה: אירוע אסוני שבו נאט״ו השמידה את הכוחות הרוסים בחזית, וטורי שריון אמריקנים וגרמנים עושים את דרכם למוסקבה ולסנט־פטרבורג. במצב כזה רוסיה תהיה חייבת להגיב גרעינית, בסולם הסלמה עולה: תחילה, נשק גרעיני יופעל בשטח ריק כאיתות רצינות. אם זה לא מביא את האויב לסגת, נשק גרעיני טקטי בעל עוצמה נמוכה יחסית יופעל נגד ריכוזי האויב בחזית. אם גם אז הצד השני לא יסכים להפסקת אש, יופעל הנשק הגרעיני האסטרטגי נגד מטרות צבאיות ואזרחיות בעורף האויב.
בימי שלטונו של פוטין – יותר מרבע מאה - רוסיה ייצרה מאות ראשי קרב טקטיים, יותר מארה״ב או סין. היא גם פיתחה שלל טילים לטווח קצר ובינוני שיוכלו לשאת את ראשי הקרב הללו אל החזית. רוסיה הצהירה שתשתמש בנשק גרעיני אם תפסיד במלחמה קונבנציונלית, והיא בנתה את הנשק והמערכות שיהפכו את ההצהרה לאמינה. אלא שכל זה מניח שרוסיה ניצבת בפני איום קיומי - וזה בדיוק מה שחסר במקרה האוקראיני.
הכי מעניין
קווים אדומים
המלחמה באוקראינה אינה התרחיש שמוסקבה התכוננה לו. לאוקראינים אין עליונות קונבנציונלית על רוסיה, והם אף אינם מחזיקים בנשק גרעיני. המלחמה גובה ממוסקבה מחיר דמים כבד, אולם אינה מאיימת ישירות על קיומה של המדינה הרוסית. אין חשש שהאוקראינים יפרצו את קו החזית ויסתערו על מוסקבה.
בפרפראזה על הפתגם הישראלי הידוע, אם האוקראינים יניחו את נשקם לא תהיה יותר אוקראינה, אך אם הרוסים יניחו את נשקם המלחמה פשוט תיגמר. במצב כזה, האיומים הגרעיניים של רוסיה אינם אמינים. כדי שאיום יהיה אמין, צריך להיות ברור לצד השני שהמאיים יעדיף לממש אותו מאשר להמשיך במצב הנוכחי. כאשר קיום המדינה הרוסית מוטל על הכף, ברור שהקרמלין יעשה ככל יכולתו להציל אותה; אולם כשה"איום" הוא העובדה שהאירופים מעבירים טנקים לאוקראינה או שהאוקראינים פושטים במבצעים מוגבלים לשטחי הגבול של רוסיה, האם פוטין יהיה מוכן ללחוץ על הכפתור האדום?
מאז שפרצה המלחמה, מוסקבה מאיימת בתגובה ״בכל האמצעים״ על פעולות כמו מתן סיוע מערבי לאוקראינה, "פלישה" אוקראינית למחוזות האוקראיניים שרוסיה סיפחה, פלישה לשטחה הריבוני של רוסיה ועוד. בתחילה האיומים הללו הטרידו את מקבלי ההחלטות במערב, אך עם הזמן השפעתם פחתה. אחרי הכול, הקווים האדומים של רוסיה נחצו שוב ושוב, ושום תגובה גרעינית לא הגיעה.
הקרמלין משמיע כיום שוב איומים גרעיניים, הפעם ללא קו אדום. הוא אינו מנסה להרתיע מפני פעולה, אלא לדרוש שפעולה שכבר מתרחשת תיפסק: שאוקראינה תחדל לתקוף בעומק רוסיה, שהמערב יפסיק את הסיוע ושקייב תחדל להילחם. אלא שהדוקטרינה הגרעינית של רוסיה מעולם לא גובשה כדי לכפות ניצחון בשדה הקרב, אלא כדי להציל את המדינה הרוסית לאחר תבוסה. רק כשהטנקים של קייב יהיו בדרך למוסקבה, אולי, האיום הרוסי ייראה אמין.
עוד כתבות בנושא
