מחמוד ממדאני חוזר לעמוד בראש המכון ללימודי אפריקה באוניברסיטת קולומביה, אחד המרכזים האקדמיים הוותיקים בארצות הברית לחקר היבשת. ממדאני, פרופסור לממשל ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה הניו־יורקית, כבר כיהן בעבר בראש המכון, אך הפעם מינויו מושך תשומת לב מיוחדת משתי סיבות שנכרכות זו בזו: הוא אביו של ראש עיריית ניו יורק, זוהראן ממדאני, ובמקביל אחד החוקרים הבולטים שהחילו על ישראל את תפיסת הקולוניאליזם ההתיישבותי.
ממדאני האב נולד בבומביי ב־1946 למשפחה אוגנדית ממוצא הודי, והקריירה האקדמית שלו החלה עשרות שנים לפני עלייתו הפוליטית של בנו. הוא לימד באוניברסיטת דאר א־סלאם, באוניברסיטת מקררה שבאוגנדה ובאוניברסיטת קייפטאון, וב־1999 הצטרף לאוניברסיטת קולומביה, שם הוא מכהן כפרופסור לממשל על שם הרברט להמן. מחקריו על קולוניאליזם, התגבשותן של זהויות פוליטיות, מלחמות אזרחים באפריקה ויחסי רוב ומיעוט הקנו לו מעמד בולט בשיח האקדמי הבינלאומי.
אלא שעבודתו מהשנים האחרונות היא שהציבה אותו בלב המחלוקת סביב ישראל. בספרו Neither Settler nor Native, שראה אור בהוצאת אוניברסיטת הרווארד, מציב ממדאני את הסכסוך הישראלי־פלסטיני כחלק מתיאוריה רחבה העוסקת במדינות קולוניאליות ובזהויות פוליטיות שהתקבעו לאורך זמן. את ישראל הוא מנתח דרך פרדיגמת הקולוניאליזם ההתיישבותי, שבה הוא משתמש גם לבחינת חברות אחרות שנוצרו, לשיטתו, בעקבות תהליכי התיישבות קולוניאליים.
הכי מעניין
הפגנות אנטי-ישראליות באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק | צילום: Getty Images via AFP
מאהל המחאה האנטי-ישראלית באוניברסיטת קולומביה. | צילום: EPA
סטודנטים בהפגנה אנטי-ישראלית באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. | צילום: Leonardo Munoz / AFP
סטודנטים בהפגנה אנטי-ישראלית באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. | צילום: Leonardo Munoz / AFP
שלט עם הכיתוב "פלסטין, בכל האמצעים שיידרשו" – מחאה פרו פלסטינית עם אנטישמיות מרומזת בקמפוס אוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. | צילום: בראיין ר. סמית', פלאש 90
מתוך תפיסה זו נגזרת אחת מטענותיו השנויות ביותר במחלוקת: רעיון ה"דה־ציוניזציה". כן כן, קראתם נכון. לשיטתו של ממדאני האב, ואלי גם של הבן, פתרון הסכסוך מחייב שינוי רדיקלי של מדינת ישראל ושל היסודות הפוליטיים שעליהם היא מושתתת, באמצעות יצירת אזרחות משותפת שתבטל את ההבחנה בין "מתיישב" ל"יליד". יישומה של תפיסה זו בישראל מערער למעשה על אופייה הציוני של המדינה - וממילא גם על הגדרתה כמדינת הלאום של העם היהודי.
עמדותיו של מחמוד ממדאני זכו לתשומת לב ציבורית רבה יותר לאחר טבח חמאס בשבעה באוקטובר. ממדאני היה בין מרצי קולומביה שחתמו על מכתב שהציג את מתקפת ארגון הטרור כחלק מההקשר ההיסטורי הרחב של הסכסוך הישראלי־פלסטיני ושל הכיבוש. נוסף על כך, ממדאני האב הביע תמיכה בתנועת BDS, ובעבר השתתף ביוזמות שקראו לאוניברסיטת קולומביה למשוך את השקעותיה מחברות המעורבות באספקת נשק לישראל.
חזרתו לראשות המכון ללימודי אפריקה מתרחשת אפוא בתקופה רגישה במיוחד עבור קולומביה. האוניברסיטה היוקרתית הייתה כזכור אחד ממוקדי המחאה הפרו־פלסטינית ששטפה את הקמפוסים בארצות הברית מאז 2023, ושיאה היה בהשתלטות על בניין המילטון ובהתערבות המשטרה באביב 2024 - אירוע חריג שהעמיק עוד יותר את הסערה סביב המתרחש בקמפוס. מאז ניצבת קולומביה במרכזו של ויכוח חריף על חופש אקדמי, אנטישמיות וגבולות האקטיביזם הפוליטי באוניברסיטאות.
משפחת ממדאני: האב, הבן ובנות זוגם | צילום: AP
דווקא בשל כך יהיה זה פשטני לבחון את המינוי רק דרך קרבת המשפחה לזוהראן ממדאני. ראש העיר החדש של ניו יורק אמנם הגביר את תשומת הלב הציבורית כלפי אביו, אך מחמוד ממדאני ייצג עוד שנים רבות לפני הקריירה הפוליטית של בנו תפיסה אינטלקטואלית שכבר השתרשה בחלק מהאוניברסיטאות בארצות הברית - תפיסה שמפרשת את ישראל בעיקר באמצעות מושגים של קולוניאליזם, דה־קולוניזציה והיחסים בין אוכלוסיות ילידיות להתיישבות קולוניאלית.
השאלה שמעורר מינויו נוגעת אפוא לא רק לאדם עצמו, אלא גם לאוניברסיטת קולומביה ולאקלים הרעיוני שבו היא פועלת. מוסד שבשנים האחרונות נאלץ להתמודד עם האשמות קשות בנוגע לטיפולו באנטישמיות מחזיר לראשות מכון חשוב חוקר בכיר, שעמדותיו כלפי ישראל רדיקליות ומוצהרות. במובן הזה, קשה לראות במינוי צעד אקדמי בלבד. זהו גם סטייטמנט פוליטי ברור - אמירה נחרצת במעשים, המספקת תשובה משלה לשאלות הקשות שהופנו כלפי המוסד האקדמי בשנים האחרונות.
חופש המחקר כולל, כמובן, גם את הזכות להציג תזות שמעוררות התנגדות חריפה ואף זעם. אלא שבמקרה הזה מתעוררת שאלה פוליטית ותרבותית רחבה יותר: כאשר רעיון ה"דה־ציוניזציה" הופך לחלק לגיטימי וקבוע מן השיח באחת האוניברסיטאות היוקרתיות בארצות הברית, הוויכוח כבר אינו נסוב רק על מדיניותה של ממשלה ישראלית כזו או אחרת. הוא נוגע בשאלה יסודית הרבה יותר - עצם הלגיטימיות של קיומה של ישראל כמדינתו הלאומית של העם היהודי.
עוד כתבות בנושא
