ה־South China Morning Post, שבעבר נחשב לכלי תקשורת עצמאי וחופשי, אך מאז 2016 מזוהה יותר ויותר עם ממשלת בייג'ינג, פרסם בעקבות אסון השיטפונות בגבול טיבט־נפאל כותרת שנראית כניסיון להדוף מראש את הטענות נגד המעצמה: "כיצד שיטפון בנפאל הצית גל של דיסאינפורמציה אנטי־סינית. המדענים עדיין לא יודעים מה גרם לקריסת הקרחון, אך הדבר לא עצר מבול של האשמות נגד הבנייה הסינית".
עוד כתבות בנושא
לפי העיתון, "מבחינת המדענים, הגורם לשיטפון הבזק הקטלני שאירע השבוע בגבול סין־נפאל ברור: קרחון בגובה רב בצד הנפאלי של רכס ההימלאיה קרס, ושחרר במורד ההר כמויות אדירות של מים וסחף". אלא ש"אי־הוודאות הראשונית באשר לסיבת האסון הזינה גל של דיסאינפורמציה ברשתות החברתיות, וגולשים רבים הטילו את האחריות על תשתיות שבנתה סין באזור".
אנשי חילוץ נערכים בטרם יציאתם לאזור שנפגע ממפולת בוץ – סמוך למעבר הגבול ג'ירונג (Gyirong Port) שבמחוז ג'ירונג, בחבל האוטונומי הטיבטי שבדרום-מערב סין – בשעות הבוקר המוקדמות של יום חמישי, 27 באוגוסט 2026 | צילום: טנזינג נימה קאדופ/שינחואה דרך AP
כך, לפי העיתון, התפתחה "מלחמת מידע סביב הפעילות הסינית באזור", שנמשכה ברשת גם לאחר שבייג'ינג וקטמנדו הגיעו להסכמה באשר להסבר המדעי לאסון. אלא שעצם הדיווח על "הסכמה בין הממשלות" בנוגע לסיבת האסון מעורר שאלות: במקום מסקנה מדעית עצמאית, מוצגת לכאורה קביעה משותפת של שתי ממשלות שכנות.
הכי מעניין
בדומה לוויכוחים שהתעוררו סביב מקורות מגפת הקורונה, גם כאן החשדות כלפי ממשלת בייג'ינג אינם נולדים בחלל ריק, אלא בין היתר על רקע הצנזורה ומיעוט המידע היוצא מהאזור. הפזורה הטיבטית הביעה דאגה מיוחדת לנוכח המחסור במידע על מצבם של הכפרים במחוז גירונג שבאזור האוטונומי של טיבט. עד יום חמישי בערב עמד מניין ההרוגים הרשמי שפרסמה סין על שלושה בלבד.
השיטפון בנפאל | צילום: AFP
בדומה לטענות שהועלו בנוגע לנתוני התחלואה והתמותה בתקופת מגפת הקורונה, גם הנתונים הללו, לטענת המבקרים, אינם מתיישבים עם ממדי האסון ועם היקף הכוחות והמשאבים שהשקיעה הממשלה הסינית בהתמודדות עמו. הממשלה הטיבטית הגולה פרסמה הודעה חריפה, ובה טענה כי "ברמה הטיבטית מבצעת ממשלת סין שורה של פעילויות הפוגעות בסביבה, ובכך תורמת לעליית הטמפרטורות בקצב כפול".
בהמשך, עוד טענה ממשלת טיבט כי "כיום ממשלת סין מרחיבה בגלוי וללא הרף פרויקטים ברחבי רכס ההימלאיה, ומציגה אותם כמיזמי אנרגיה 'ירוקה' - בהם הקמת מאגרי מים וסכרים, מיזמי אנרגיה סולארית והקמת קווי רכבת. הפעולות חסרות האחריות הללו גורמות נזק חמור לאנושות כולה. אין זה הזמן לשתוק לנוכח צעדים שעלולים להוביל בעתיד לסכנות חמורות אף יותר".
מאמצי החילוץ בנפאל | צילום: AFP
באופן רחב יותר, מבקריה של סין טוענים כי הרחבת הסכרים, הכבישים והתשתיות לאורך הגבול הצרה את העמק במעלה הזרם, והפכה את השיטפון לזרם הרסני עמוס בבוץ, פסולת, הריסות וציוד כבד. לפי הטענות, סכרי הטיה וסוללות הגנה יצרו צווארי בקבוק בערוצי ההימלאיה, ואלה גרמו לגלי הצפה משניים שפגעו פעם אחר פעם, בתוך זמן קצר, ביישובים שבמורד הזרם.
סין גם מעולם לא חתמה על אמנת האו"ם בדבר השימוש בנתיבי מים בינלאומיים למטרות שאינן שיט, הידועה כ־UN Watercourses Convention. בנפאל עלו גם שאלות אם התרעה מוקדמת מצד סין הייתה יכולה לצמצם את מספר הקורבנות. גם כאן מזכיר הוויכוח את השאלות שהתעוררו סביב מקורות מגפת הקורונה, בעוד בייג'ינג דוחה את הטענות ומגדירה אותן "פייק ניוז".
נשיא סין, ג'ינפינג | צילום: AFP
בניגוד לגרסאות אחרות בנוגע לאסון, כלי התקשורת הרשמיים בסין ושגרירות סין בקטמנדו ממשיכים לטעון כי מפולת הבוץ והסחף נגרמה מקריסה בצדו הנפאלי של הקרחון. במקביל, הגישה לכלי תקשורת בינלאומיים נחסמה ברחבי טיבט, והצנזורה הסינית על המידע הנוגע לנסיבות האסון עוררה ביקורת בכלי תקשורת בינלאומיים, בהם הגרדיאן, הניו יורק טיימס וה־BBC.
בשלב זה אין הוכחה חד־משמעית לכך שהפעילות הסינית באזור היא שגרמה לאסון או החמירה אותו, אך גם אין די מידע עצמאי ושקוף שיאפשר לשלול את האפשרות הזאת. כך, מעבר לשאלת הגורם הישיר לשיטפון, האסון בגבול טיבט־נפאל מציף מחדש סוגיה רחבה יותר: המחיר הסביבתי של תנופת הפיתוח הסינית בהימלאיה, והקושי לברר את העובדות כאשר המידע עובר דרך מסנני הצנזורה של בייג'ינג.
עוד כתבות בנושא
