בתוך שבועות ספורים בלבד, שתי רעידות אדמה עוצמתיות טלטלו את דרום אמריקה. תחילה הייתה זו ונצואלה, שם התרחשו שתי רעידות אדמה בעוצמה 7.2 ו־7.5 בהפרש של 40 שניות בלבד. אחריה הגיעה קולומביה, שספגה רעידת אדמה בעוצמה 7.4, שגרמה לנזקים כבדים והותירה יותר ממאה הרוגים. רצף האירועים הזה מעלה כמעט מאליו את השאלה: מי תהיה הבאה בתור?
ובכן, הרעידות ההרסניות שאירעו לאחרונה בצפון היבשת לא רק גבו מחיר כבד בנפש וברכוש. הן גם הציתו מחדש דיון מדעי בשאלה עד כמה המדינות השוכנות באזורים מועדים באמת ערוכות למציאות גיאולוגית שאין דרך להימלט ממנה. הבעיה היא שבניגוד להוריקנים, טייפונים, ציקלונים ואסונות טבע רבים אחרים, רעידות אדמה אינן מספקות התרעה אמינה מראש.
אין באמת דבר כזה "עונת רעידות אדמה". הן יכולות להתרחש בינואר או ביולי, ביום או באמצע הלילה, בזמן שאנשים מסיירים בעיר, יוצאים לטיול, עובדים במשרד או ישנים בביתם. מדענים יודעים לזהות את האזורים שבהם הסבירות לרעידות אדמה גבוהה יותר, אך עדיין אינם מסוגלים לקבוע במדויק מתי תתרחש הרעידה הבאה - ובעיקר, מה תהיה עוצמתה.
הכי מעניין
רעידת אדמה בוונצואלה | צילום: AP
ובכן, יותר מ־80% מרעידות האדמה החזקות בעולם מתרחשות לאורך "טבעת האש" של האוקיינוס השקט, רצועה עצומה בצורת פרסה המקיפה את האוקיינוס. היא חופפת לגבולות שבהם לוחות טקטוניים מתנגשים זה בזה, מחליקים זה לצד זה או שוקעים מתחת ללוחות סמוכים. מדינות רבות לאורך טבעת האש מתמודדות דרך קבע עם פעילות סייסמית, ובהן יפן, אינדונזיה והפיליפינים.
ביפן לבדה נרשמות מדי שנה יותר מ־1,500 רעידות אדמה, והיא נחשבת לאחת המדינות הפעילות ביותר מבחינה סייסמית בעולם. גם אינדונזיה נמצאת בצמרת העולמית במספר רעידות האדמה, בשל שטחה העצום ומיקומה מעל כמה גבולות בין לוחות טקטוניים. הפיליפינים פגיעים אף הם במיוחד, ומדורגים לעיתים קרובות בין המדינות החשופות ביותר בעולם לאסונות טבע.
וזה לא נגמר שם: גם סין, איראן וטורקיה נמצאות בסיכון משמעותי לרעידות אדמה. סין חוותה כמה מהרעידות הקטלניות ביותר בהיסטוריה, בין היתר בשל אוכלוסייתה העצומה וריבוי השברים הגיאולוגיים בשטחה. וכאמור, גם המזרח התיכון אינו חסין: באיראן נרשמת פעילות סייסמית תכופה, בשל מיקומה באזור שבו נפגשים כמה לוחות טקטוניים פעילים.
טורקיה, מצדה, חשופה לקרעים חזקים לאורך העתקים פעילים, שעלולים לגרום לנזק נרחב ולמספר רב של נפגעים. מסדרון סייסמי מרכזי נוסף, המכונה "החגורה האלפידית", משתרע מאינדונזיה דרך הרי ההימלאיה והמזרח התיכון ועד דרום אירופה. יחד, טבעת האש והחגורה האלפידית אחראיות לרוב המכריע של רעידות האדמה החזקות בעולם.
רבים מהמטיילים מופתעים לגלות שכמה מיעדי התיירות המפורסמים בעולם נמצאים בלב אזורים סייסמיים פעילים. טבעת האש כוללת מרכזי תיירות כמו טוקיו וקיוטו ביפן, באלי באינדונזיה, סנטיאגו בצ'ילה, מקסיקו סיטי, וכן סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס בארצות הברית. החגורה האלפידית כוללת בין היתר את איסטנבול, אתונה, רומא, נאפולי וקטמנדו.
אחת השאלות הנפוצות ביותר בקרב מטיילים ותושבים באזורי סיכון היא האם מדענים מסוגלים לחזות רעידות אדמה. מבחינה היסטורית, התשובה הייתה שלילית. לפי הסקר הגיאולוגי של ארצות הברית, תחזית אמיתית של רעידת אדמה צריכה לציין במדויק את מועד הרעידה, את מיקומה ואת עוצמתה. עד היום לא פותחה מערכת שמסוגלת לעשות זאת באופן עקבי ואמין.
רעידת אדמה בוונצואלה | צילום: AFP
עם זאת, לפי אתר Global Rescue, ההתקדמות המדעית עשויה לקרב את החוקרים ליכולת שימושית יותר של חיזוי לטווח קצר. מחקר של אוניברסיטת טקסס באוסטין, שפורסם ב־2023, בחן מערכת בינה מלאכותית שאומנה על נתונים מרשת הניטור הסייסמי הסינית AETA. במהלך ניסוי שנמשך שבעה חודשים, הצליחה המערכת לזהות נכון כ־70% מרעידות האדמה, עד שבוע לפני שהתרחשו.
במקביל, חוקרים מאוניברסיטת דרום קליפורניה פיתחו מודלים המסוגלים למדוד שינויים זעירים בהתנהגות העתקים ובמנגנוני הקריעה שלהם. עבודתם עשויה בעתיד לשפר את יכולותיהן של מערכות ההתרעה המוקדמת. בין הטכנולוגיות הנמצאות בפיתוח אפשר למצוא ניטור של היונוספרה בסיוע בינה מלאכותית, רשתות מתקדמות של חיישנים בקרקעית הים ומודלים לחיזוי המבוססים על חוקי הפיזיקה.
אלא שלמרות ההתפתחויות האלה, נכון להיום עדיין אין טכנולוגיה שמאפשרת לחזות רעידות אדמה באופן אמין. כאמור, רעידת אדמה חזקה עלולה להתרחש כמעט בכל מקום בעולם ובכל רגע נתון. ובכל זאת, בעקבות האסונות בוונצואלה ובקולומביה, הזרקור מופנה כעת בעיקר לשתי מדינות דרום־אמריקניות נוספות שבהן הסיכון הסייסמי מוכר היטב: צ'ילה וארגנטינה.
בצ'ילה, הגיאופיזיקאי כריסטיאן פאריאס הזהיר כי המדינה צפויה להמשיך לחוות גם בעתיד רעידות אדמה גדולות, בשל המפגש הפעיל בין לוח נסקה ללוח הדרום־אמריקני והצטברות מתמשכת של אנרגיה לאורך אזורי השבר. לדבריו, כמה ממוקדי הסיכון הבולטים נמצאים באזור אריקה ודרום פרו, באזור איקיקה ומחייונס, באטקמה ובמרכז צ'ילה.
בחלק מהאזורים הללו לא התרחשה רעידת אדמה גדולה זה עשרות שנים, ובחלקם אף יותר ממאה שנה. לטענתו של פאריאס, שחרור עתידי של האנרגיה שהצטברה באזורים הללו הוא חלק בלתי נמנע מהמציאות הסייסמית של צ'ילה, ולכן השאלה המרכזית אינה אם יתרחשו בה עוד רעידות אדמה משמעותיות, אלא עד כמה תהיה המדינה ערוכה כאשר יגיעו.
רעידת אדמה באפגניסטן | צילום: AP Photo/Sirat Noori
בארגנטינה התמונה מתונה יותר. הגיאולוגים אנדרס פולגרה ואדוארדו מלאגנינו הסבירו כי במדינה קיימים העתקים המסוגלים לייצר רעידות אדמה בעוצמה 7 ואף יותר, בעיקר באזורי סן חואן, מנדוסה, לה ריוחה וסלטה. גם המכון הלאומי למניעת נזקי רעידות אדמה, INPRES, מצביע על צפון מנדוסה ודרום סן חואן כאזורים שבהם הסיכון הסייסמי הוא הגבוה ביותר במדינה.
אלא שהמומחים מדגישים כי אין כיום כל סימן לכך שרעידת אדמה גדולה עומדת להתרחש בארגנטינה. למעשה, גם הרעידות האחרונות בוונצואלה ובקולומביה לא מעידות כשלעצמן על עלייה מיידית בסיכון באזור. במילים אחרות, המדע יודע למפות את מוקדי הסיכון, אבל נכון לעכשיו הטבע עדיין שומר לעצמו את התשובה לשאלה שמטרידה את כולם: מי תהיה הבאה בתור?
עוד כתבות בנושא
