זו השערורייה שמטלטלת את צמרת האקדמיה הבריטית: נפילתו של מי שנחשב לילד פלא אקדמי. אבל מעל הכול, הפרשה מעוררת שאלות קשות על אחד ממוסדות ההשכלה היוקרתיים בעולם. במרכזה עומד ג'ייסון ארדי, פרופסור לסוציולוגיה של החינוך, שהתפטר מתפקידו באוניברסיטת קיימברידג' לאחר שהמוסד פתח בחקירה בנוגע ל"כישוריו האקדמיים ולמינויי הכבוד שלו".
בהודעה שפרסמה האוניברסיטה, נמסר: "קיימברידג' פתחה בחקירה בעקבות מידע חדש על כישוריו האקדמיים ומינויי הכבוד של פרופסור ארדי. כדי להבטיח הליך הוגן, לא נמסור תגובות נוספות עד לסיום החקירה". עוד הוסיפה האוניברסיטה כי במקביל מתנהלות "תלונות רבות הנוגעות להתנהלות אקדמית בלתי תקינה", וכי אלה נבדקות בהתאם למדיניות המוסד בנושא עבירות מחקר.
הפרשה העמידה גם את מדיניות הגיוס של קיימברידג' תחת ביקורת חריפה, והשתלבה במהירות במלחמות התרבות סביב ייצוג ומדיניות DEI - גיוון, שוויון והכלה. לפי האתר Euronews, הסערה צפויה להימשך גם בשבועות הקרובים: ספר זיכרונותיו של ארדי, "Great And Unfortunate Things", שנכתב עם איב קלקסטון, עדיין אמור לצאת לאור בבריטניה ב־27 באוגוסט.
הכי מעניין
ארדי, שנולד ב־9 במאי 1985 בשם ג'ייסון אטה קווי ארדי, גדל למשפחה ממוצא גנאי שהתגוררה בשיכון ציבורי בקלפהאם. בשנת 2015 השלים דוקטורט באוניברסיטת ליברפול ג'ון מורס. בהמשך לימד סוציולוגיה באוניברסיטאות דורהאם וגלאזגו ופרסם מאמרים על תיאוריית הגזע הביקורתית, גזענות במערכת החינוך הבריטית וחוויותיו כאדם נוירודיברגנטי.
אוניברסיטת קיימברידג' | צילום: שאטרסטוק
בשנת 2023, בגיל 37, הפך ארדי לפרופסור השחור הצעיר ביותר בתולדות אוניברסיטת קיימברידג' ולעמית בקולג' ג'יזס. האוניברסיטה הציגה אז את המינוי בגאווה, וציינה כי הוא "האדם השחור הצעיר ביותר שמונה אי פעם לפרופסור" ב־800 שנות קיומה. הנתון היה בולט במיוחד על רקע העובדה שבאותה עת כיהנו בקיימברידג' חמישה פרופסורים שחורים נוספים בלבד.
בהסקר וירה, סגן נשיא האוניברסיטה לענייני חינוך, שיבח אז את ארדי ותיאר אותו כ"חוקר יוצא דופן של גזע, אי־שוויון וחינוך". לדבריו, הפרופסור הצעיר "יתרום תרומה משמעותית למחקר של קיימברידג' בתחום הזה ולמאבק בתת־ייצוג של אנשים מרקע חברתי־כלכלי מוחלש, ובפרט של קהילות שחורות, אסייתיות ומיעוטים אתניים אחרים".
וזה עוד לא הכול. וירה המשיך לשבח את המינוי, והוסיף כי "הניסיון שלו ממחיש את המכשולים שעומדים בפני קבוצות רבות הסובלות מתת־ייצוג בהשכלה הגבוהה, ובייחוד באוניברסיטאות העילית. לקיימברידג' יש אחריות לעשות כל שביכולתה כדי להתמודד עם הבעיה הזאת, וליצור מרחבים אקדמיים שבהם כולם מרגישים שהם חלק בלתי נפרד".
המינוי המתוקשר זיכה את ארדי בסיקור נרחב ואוהד במיוחד. הוא הופיע בטלוויזיה, קיבל כמה תארי דוקטור לשם כבוד וזכה לחשיפה חיובית שהפכה אותו בעיני רבים למעין "כוכב־על" של עולם האקדמיה. אלא שדווקא המעמד החדש שלו כפורץ דרך באקדמיה הבריטית הביא גם לבדיקה קפדנית הרבה יותר של עברו, הישגיו והכישורים שעליהם בנה את מעמדו.
כך, בתקופה האחרונה החלו להיערם נגד ארדי האשמות חמורות יותר ויותר בדבר התנהלות אקדמית בלתי תקינה. תחילה עמדו במוקד חשדות לגניבה ספרותית. רק כמה חודשים קודם לכן, באפריל, נשא ארדי את הנאום המרכזי בכנס האגודה הבריטית לסוציולוגיה, וטען כי פעילים לבנים, שמרנים ואנשי ימין משתמשים ב"תסריט" קבוע כדי לפגוע באקדמאים שחורים.
והוא לא עצר שם. ארדי כינה את התופעה "סרטן", שלדבריו על עמיתיו "לעקור מן האקדמיה". אלא שכעבור חודשים ספורים, ביולי, הפכו דווקא החשדות נגדו לגניבה ספרותית לפומביים. בפוסט בסאבסטאק טען נייתן קופנאס, פילוסוף מאוניברסיטת גנט המגדיר את עצמו כ"ריאליסט גזעי" ופוטר מקולג' עמנואל בקיימברידג' בשנת 2024, כי עבודת הדוקטורט של ארדי הועתקה.
קופנאס אמר כי הגיע למסקנה לאחר שבדק את העבודה באמצעות תוכנה לזיהוי גניבה ספרותית. ה"טלגרף", שבחן את הטענות, דיווח כי נמצאו יותר ממאה קטעים בעבודת הדוקטורט של ארדי שדמו מאוד לקטעים מעבודת דוקטורט אחרת, מאת פאולה זווזדיאק־מאיירס, סטודנטית באוניברסיטת ברונל בלונדון, שפורסמה שש שנים קודם לכן.
בכתבה שכותרתה "ילד הפוסטר של הגיוון בקיימברידג' מסתבך בפרשת גניבה ספרותית", ציטט ה"טלגרף" בהרחבה את דייב האריס, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת פלימות' מרג'ון. אלא שהתברר כי האריס כבר התריע בשנת 2023 בפני אוניברסיטאות קיימברידג' וליברפול ג'ון מורס על חשדותיו בנוגע לארדי, מי שכבר אז הוצג כאחד הכוכבים העולים של האקדמיה הבריטית.
עוד כתבות בנושא
"לדעתי, חלקים משמעותיים מעבודתו של פרופסור ג'ייסון ארדי, הן עבודת הדוקטורט שלו והן כמה מאמרים מאוחרים יותר, שנכתבו לבדו או בשיתוף אחרים, מציגים לכאורה סימנים לגניבה ספרותית חמורה", אמר האריס. "אינני מצליח לחשוב על הסבר סביר אחר למה שקראתי". עם פרסום ההאשמות, בקיימברידג' מיהרו תחילה להתייצב לצדו של ארדי.
בתחילה טענה האוניברסיטה כי מי שמטילים ספק ביושרו האקדמי של ארדי פועלים ממניעים גזעניים, ואף תיארה אותו כקורבן של "קמפיין נתעב שנועד לערער את אמינותו". אלא שאז התברר כי החשדות נגדו כלל אינם חדשים. ג'ק גרוב, עיתונאי כתב העת "Times Higher Education", כבר בדק את הטענות לגניבה ספרותית והכין תחקיר בנושא עוד בספטמבר 2025.
גרוב פנה לארדי לקבלת תגובה, וזה השיב באמצעות מכתב משפטי. בסופו של דבר, הכתבה לא פורסמה. בהמשך התברר כי ארדי אף הגיש נגד גרוב תלונה למשטרת המטרופולין של לונדון, שפתחה בחקירה נגד העיתונאי וניהלה אותה במשך ארבעה חודשים. מפקד המשטרה הודה לאחר מכן כי אנשיו "כשלו", וכי היה צריך "לסגור את התלונה נגד גרוב הרבה קודם לכן, בלי צורך בחקירה".
העובדה שעיתונאי שביקש תגובה לתחקיר מצא את עצמו תחת חקירה משטרתית עוררה ביקורת חריפה ברשתות החברתיות. בין היתר נטען כי בריטניה הופכת למעין "מדינת משטרה", וכי על משטרת המטרופולין לתת דין וחשבון על התנהלותה. אלא שבשלב הזה הפרשה כבר החלה להתרחב הרבה מעבר לחשדות לגניבה ספרותית, ולעבור אל סיפור חייו של ארדי עצמו.
תחנת משטרה בלונדון, בריטניה | צילום: EPA
ב־1 באוגוסט פרסם ה"גרדיאן" תחקיר מקיף מאת לנרה באקארה, שהצביע על שורה של אי התאמות בסיפורים שסיפר ארדי לאורך השנים. סיפורים שנועדו לשמש מקור להשראה הפכו לפתע למקור לספקנות. ואותם סיפורים בדיוק עומדים גם במרכז ספר הזיכרונות שלו, שאמור לצאת לאור בהוצאת סיימון אנד שוסטר כבר בחודש הקרוב.
בין השאר סיפר ארדי כי אובחן כאוטיסט בגיל שלוש, כי לא דיבר עד גיל 11 וכי לא ידע לקרוא או לכתוב עד גיל 18. לצד זאת טען כי רץ 965 קילומטרים, בתוך שישה ימים, הישג שהיה מציב אותו בין גדולי רצי האולטרה־מרתון וספורטאי הסיבולת בעולם. עוד סיפר כי גייס יותר מחמישה מיליון ליש"ט לצדקה לאחר שרץ 30 מרתונים בתוך 35 ימים, תשעה מהם עם שבר מאמץ בעצם השוקית.
כאשר ה"גרדיאן" ביקש ממנו להסביר את הטענה שגייס חמישה מיליון ליש"ט, הבהיר ארדי כי הכסף נאסף בעזרת "קבוצות התרמה רבות במשך שני עשורים". אבל סימני השאלה לא הסתיימו שם. ארדי טען גם כי לאחר מינויו בקיימברידג' קיבל איומים ברשת, וכי אדם חמוש ורעול פנים הגיע למקום עבודתו ואיים עליו. אלא שתחקיר ה"גרדיאן" לא מצא זכר לאדם כזה בתיעודי מצלמות האבטחה.
במקרה אחר טען הפרופסור הצעיר כי ראש חזיר נשלח לבית הוריו בדרום לונדון, וכי משטרת המטרופולין אף הצליחה לזהות את הקצבייה שממנה הגיע. אלא שה"גרדיאן" לא מצא ראיות התומכות בסיפור, והמשטרה הכחישה כי נפתחה אי פעם חקירה בנושא. ככל שהצטברו הסתירות והפערים, כך גברו גם סימני השאלה סביב סיפוריו של ארדי.
כאשר באקארה עימת את ארדי עם היעדר הראיות לכמה מטענותיו, השיב: "חשבתי שפשוט תאמין לי, למה שאשקר?". אלא שבשלב הזה הספק כבר חלחל גם אל סיפור חייו המתוכנן לפרסום. ספרו מתואר בחומרי השיווק ככזה שמגולל "ניצחונות בלתי סבירים ומפלות כואבות". לפי הדיווחים, הבדיקה המחודשת של כמה מההישגים שסיפר הובילה לשינויים ואף למחיקה של פרטים מהביוגרפיה.
בריאיון ל"טיימס" הכחיש ארדי שוב כי שיקר. "אנחנו מדברים כאן על האקדמיה. לא הרגתי אף אחד", אמר. "אני חושב שהאכזריות שחוויתי והאופן שבו הציגו אותי כסוג של שקרן ובודה סיפורים הם בלתי מתקבלים על הדעת לחלוטין". כמה ימים לאחר מכן, במכתב ההתפטרות שפרסם ב־5 באוגוסט באתר Good Law Project, חזר ארדי על התחושה כי הפך למטרה למסע ציבורי חריג.
"ביקורת היא חלק בלתי נמנע מהחיים האקדמיים", כתב, "אבל מה שחוויתי חורג בהרבה מחילוקי דעות רגילים בין חוקרים. ההאשמות הבלתי פוסקות, הספקולציות והדיון הציבורי השפיעו עמוקות עליי ועל האנשים שאני אוהב". לדבריו, "הדרך היחידה לסיים את הפרק הזה" הייתה לפרוש. עם זאת, הדגיש כי אין לראות בהתפטרות הודאה בטענות נגדו.
"גם אין לראות בה קבלה של הנרטיבים שנוצרו סביבי", הוסיף. "זו פשוט החלטה של אדם שהגיע לגבול של מה שאפשר באופן סביר לדרוש מאדם כלשהו לשאת". ארדי ביקש להזכיר גם את המשמעות הסמלית שייחס למינויו: "התגובה של כל כך הרבה אנשים ברחבי העולם הייתה עצומה. אלפים חגגו לא רק את המינוי שלי, אלא את מה שהוא ייצג: שכישרון, התמדה ותקווה".
לונדון | צילום: שאטרסטוק
ארדי סיים את המכתב באומרו כי הוא זקוק לזמן כדי להחלים. "זמן כדי פשוט לחזור להיות אני", כתב. "וכשיגיע הרגע הזה, אחזור". אלא שגם מכתב ההתפטרות עצמו הפך עד מהרה לחלק מהשערורייה. ה"טיימס" דיווח כי תוכנה לזיהוי טקסטים העלתה שהמכתב נכתב לכאורה בסיוע בינה מלאכותית. במקביל, בוטלו כמה אירועים במסגרת מסע קידום המכירות של ספרו.
נפילתו של ארדי הפכה במהירות לתחמושת במלחמות התרבות בבריטניה. כלי תקשורת ופרשנים מימין הציגו אותו כסמל לכשליה של מדיניות ה"ווק" ויוזמות DEI. מן העבר השני, רבים מפנים כעת ביקורת כלפי כלי תקשורת ודמויות מהמחנה הפרוגרסיבי, שלטענתם מיהרו לפטור כגזענות טענות וחשדות שהתבררו בהמשך ככאלה שלפחות ראויים לבדיקה.
אך עיקר הביקורת מופנה כיום דווקא לאוניברסיטת קיימברידג'. השאלות נוגעות לא רק למעשיו של ארדי, אלא גם לשיקול הדעת של האוניברסיטה ולאיכות הבדיקות שערכה לפני שמינתה אותו והציגה אותו כעילוי אקדמי. בין היתר נטען כי ארדי קודם במהירות משום שקיימברידג' ביקשה ליהנות מהתדמית ומהסמליות שהמינוי שלו סיפק לה בעולם האקדמיה.
מכתב משותף שעליו חתומים אקדמאים בכירים, דורש כעת חקירה עצמאית שתבחן כיצד מונה ארדי מלכתחילה. במסמך נטען כי ייתכן שהאוניברסיטה ראתה בו "פתרון מהיר" לבעיות הגיוון שלה, בין שהיו ממשיות ובין שנתפסו ככאלה. לצד זאת, מביעים החותמים חשש כי השערורייה עלולה "להסיג לאחור את ההתקדמות המוגבלת שהשיגה קיימברידג' במאבק בתת־הייצוג ההיסטורי".
עוד כתבות בנושא
בהודעה האחרונה שפרסמה האוניברסיטה, נכתב: "נמשיך לחקור את הנסיבות הנוגעות למינויו ולתקופת כהונתו של ג'ייסון ארדי". עוד הודיעה קיימברידג' כי הממצאים ישמשו לבחינה מחודשת של הנהלים למינוי למשרות אקדמיות בכירות, וכי ועדת מדיניות המחקר תבחן מחדש גם את מדיניות האוניברסיטה בנושא התנהלות בלתי הולמת במחקר. ארדי, מצדו, ממשיך לטעון שלא עשה דבר פסול.
השאלה שנותרה פתוחה היא כיצד להבין את הסיפור כולו: האם מדובר באדם שבדה פרטים והצליח להונות מערכת שהייתה להוטה לאמץ סיפור מעורר השראה? או שמא באדם שהפך לסמל שעליו הועמסו ציפיות, אינטרסים ואג'נדות, תחילה מצד מי שביקשו להציגו כהוכחה להצלחת מדיניות הגיוון, ובהמשך מצד מי שהפכו אותו לשעיר לעזאזל במאבק נגד אותה מדיניות?
ייתכן ששני הדברים נכונים, לפחות בחלקם. מה שכבר ברור הוא שהפרשה חורגת הרבה מעבר לסיפורו האישי של ג'ייסון ארדי. היא מעוררת שאלות קשות על אמות המידה של האקדמיה הבריטית, על הדרך שבה מוסדות יוקרתיים בוחרים את האנשים שהם מקדמים, ועל מה שקורה כאשר שיקולים של תדמית, זהות ופוליטיקה מתחילים להתערבב בשאלות בסיסיות של יושרה אקדמית.