"יודעת לשכפל אבל לא ליזום": הבינה המלאכותית משנה את האקדמיה

אחד השלאגרים האמריקניים הגדולים של סוף שנות ה־40 הוא השיר "Anything You Can Do I Can Do Better", שנכתב בידי אירווינג ברלין למחזמר "אנני אוקלי אשת לפידות". מאחורי הלחן הקליט והדיאלוג המשועשע בין גבר לאישה מסתתר רעיון פשוט, ילדותי מעט, אבל אפקטיבי מאוד: מאבק בלתי־נגמר על יתרון, יוקרה ויכולת. כל צד מתעקש שהוא מסוגל לעשות הכול טוב יותר מהאחר – ובדרך הופך את התחרות עצמה למופע קומי, שנון ומידבק. היום המאבק הזה כבר לא מתקיים בין בני זוג, אלא בין האדם לבינה המלאכותית. בין העובד הקטן לבין התוכנה שמאיימת להחליף אותו. להפוך אותו ללא יעיל, לא רלוונטי, לא נחוץ. למיותר. זו כבר לא תחזית רחוקה ליום מן הימים, אלא מציאות חיה ובועטת שפוגשת אלפי אנשים מדי יום: עובדים שחוששים ממכתב פיטורים ומנסים להצדיק את קיומם בשוק עבודה שמתקדם במהירות האור ומשאיר לא מעט אנשים מאחור.

אלא שהשיח הזה מתקיים לא רק במקומות העבודה, בין קולגות ומנהלים. הוא מתנהל גם, ואולי בעיקר, בין כותלי האוניברסיטאות ומוסדות הלימוד המובילים ברחבי הארץ, בין מרצים לסטודנטים ובין ההבטחה של ההשכלה הגבוהה לבין החרדה מפני היום שאחרי התואר. כי איך בכלל בוחרים מסלול לימודים שיישאר רלוונטי בעוד עשור או אפילו בעוד שנה? איך מסיימים תואר וניגשים לעולם העבודה בידיעה שהכישורים שלך נחותים ביחס לכישורי־העל של הבינה המלאכותית?

עניין של דאטה

"הבינה המלאכותית היא איום והיא גם הזדמנות – תלוי באופן שבו בוחרים להסתכל עליה", מסביר פרופ' איתן הדר, דיקן הפקולטה להנדסה בתל־חי, אוניברסיטת קריית־שמונה בגליל. "בסופו של דבר, מה שה־AI עושה הוא לקיחת עבודות טכניות מאוד וביצוע פעולות סיזיפיות, במקום האדם, בצורה קלה ונוחה יותר. כך היתרון האנושי עובר לתחומים אחרים". לטענתו, אחד היתרונות הללו הוא היכולת לשמור על הקשר רחב, ארוך ומורכב – למשל בעולמות של ניהול פרויקטים. "בארגון קטן או גדול, שבו פועלים כמה כלי בינה מלאכותית במקביל, האדם יהפוך במידה רבה למנהל של הכלים הללו", ממשיך הפרופסור. "אם לוקחים את זה לעולם האקדמי, הרי שאם בעבר סטודנט נדרש בעיקר לדעת לבצע משימות סיזיפיות וספציפיות, כיום הוא נדרש להבנה עמוקה הרבה יותר של המשימות ופחות ליכולת לבצע כל אחת מהן בעצמו. כך, סטודנט שיוצא לשוק העבודה מגיע עם ראייה רחבה יותר, וזו מעניקה לו יתרון אנושי משמעותי על פני הבינה המלאכותית, שמתקשה יותר להחזיק תמונה מורכבת ורב־שכבתית לאורך זמן".

עבור פרופ' עמוס עזריה, ראש המחלקה למדעי הנתונים ולבינה מלאכותית באוניברסיטת אריאל, הגדרת היתרון היחסי של האדם מול ה־AI מורכבת יותר. "אפשר לומר שיש תחומים שבהם ההבנה האנושית עדיין חשובה, אבל מהי בעצם הבנה אנושית? גם הבינה המלאכותית מסוגלת להפגין תכונות שנתפסות כאנושיות, כמו אמפתיה. אם מסבירים לה מהי אמפתיה וכיצד מביעים אותה, התוכנה תלמד את הדפוסים ותוכל להצליח גם בכך. בסופו של דבר, הכול עניין של דאטה". פרופ' עזריה סבור כי הבינה המלאכותית אכן יכולה להחליף את האדם כמעט בכל תחום, בוודאי כשמדובר בעבודות המבוססות על פעולות ספציפיות ומוגדרות מראש. לכן, לדבריו, גם האקדמיה צריכה להיות מתוחכמת יותר ולא להישאר מאחור.

"עם הזמן האקדמיה תלמד את הסטודנטים פחות כיצד לעשות, ויותר כיצד לחשוב, משום שה־AI בהחלט מסוגל לבצע פעולות מעשיות רבות כמו האדם, ולעיתים אף טוב ממנו", מדגיש עזריה. "עם זאת, חשוב להבין שהבינה המלאכותית היא לא מחשבון. לא מספיק להקליד מספרים כדי לקבל תשובה. מדובר בכלי מורכב, שדורש הבנה מעמיקה, ולכן כבר נפתחו באוניברסיטאות מחלקות חדשות למדעי הנתונים ולבינה מלאכותית. בכל תחום שאפשר לחשוב עליו, הבינה המלאכותית צפויה להשתלב באופן בולט. אני מאמין שבקרוב בכל תחום יידרשו שני סוגי מומחיות: מומחה שמכיר היטב את התחום עצמו, ומומחה AI שיידע כיצד לשלב בו את הבינה המלאכותית בצורה נכונה ויעילה".

השתלבות, לא השתלטות

מפחיד? מאיים? מסוכן? לא בדיוק. "הבינה המלאכותית לא השתלטה על עולם האקדמיה, אלא השתלבה בו, ובעיניי זהו תהליך חיובי מאוד", מבקש להרגיע ערן יומטוביאן, מנהל מרכז היזמות שרייבר לב־טק. "הדגש הוא על העצמה של האדם: אם בעבר האדם היה עושה הכול לבדו, היום הוא יכול להפעיל עשרות סוכנים שמסייעים לו בביצוע המשימה. כך התפוקה שלו עולה, והערך עובר לכיוון היצירתיות, החשיבה והשכל – ולא לכיוון העבודה הטכנית. זה רלוונטי גם למי שלומד את תחום העבודה הסוציאלית ועובד בו, וגם ללומדי תחום התוכנה והעובדים בו". וספציפית בעולמות התוכנה וההנדסה, המומחה מזהה הזדמנות יוצאת דופן. "אנשים טובים בעזרת AI הופכים למצוינים, ואנשים מצוינים בעזרת AI הופכים לסוכני־על", הוא מכריז.

"אפשר לראות כיצד הבינה המלאכותית דוחפת את רף המצוינות כלפי מעלה. בתחומים אחרים, עריכת דין למשל, רואים ממש כיצד ה־AI תופס את מקומן של פעולות שיטתיות וסיסטמטיות, שאינן דורשות חשיבה יצירתית עמוקה. כיום כבר קיימות מערכות להגשת פטנטים, אבל הן אינן מחליפות את מה שאמור להיות בתוך הפטנט עצמו; היצירתיות עדיין שייכת לאדם. איש הידע הוא זה שמפעיל את התוכנה, בזמן שה־AI עוזר לנו להביא את החזון לידי מימוש. בעיניי, זה הערך המוסף המשמעותי ביותר: הבינה המלאכותית ממקסמת את הפוטנציאל האנושי", אומר יומטוביאן ומוסיף כי מילת המפתח בעיניו היא רב־תחומיות. "כל דבר שנמצא סביבנו מכיל בתוכו הרבה אלמנטים מעולמות שונים. לכן הבנת מערכות היא אחת הדרישות המרכזיות ממהנדס העתיד. פסיכולוג צריך להבין טכנולוגיה, ומהנדס צריך להבין פסיכולוגיה. אנחנו צריכים להפסיק לפחד שהבינה המלאכותית תגנוב לנו את העבודה, ופשוט להיות סקרנים ויצירתיים יותר".

עדיין פתוח הדיון בשאלה אם מדובר בכניעה לטכנולוגיה או בניצחון על העבודה הקשה והסיזיפית, אך ד"ר אלון הסגל, ראש החוג למערכות מידע B.Sc באקדמית רמת־גן וראש מרכז עתידנות בלשכה לטכנולוגיות המידע, מבקש להזכיר שכך או כך – האדם נשאר במרכז המהפכה. "ייתכן שהבינה המלאכותית טובה מהאדם כמעט בכול, אבל לא בכול", הוא מציין. "היא אינה טובה יותר מהאדם ברגשות ובהבנת הצורך האנושי. היא יכולה לסייע לנו, אבל אינה מבינה צרכים אנושיים כפי שאדם מבין אותם. גם בתחום העסקי: היא יכולה להבין מהו מודל עסקי, אבל אינה יכולה ליזום, לפתח או ליצור מודל עסקי חדש באמת. היא יודעת בעיקר לשכפל, לעבד ולשכלל את הקיים".

"הבינה המלאכותית פותחת לפנינו כיום אינסוף אפשרויות", מוסיף הסגל. "בשנים הקרובות נגלה לא מעט מקצועות חדשים. השוק יאופיין פחות במקצועות טכניים, של טקסטים ושל אנליזות, ויותר במקצועות שמאפשרים לאדם להתקדם לשלב הבא: לפתח טכנולוגיות מתקדמות ולחבר אותן לאנושות. לכל זה יש תנאי אחד: האדם והמכונה צריכים לעבוד יחד – לא אחד במקום האחר". אלא שלא כל הנוצץ זהב הוא. "הבעיה היא הקצב, כי הוא זה שמשתנה לנו", מסביר הסגל. "הטבע אוהב קצב איטי, אבל התודעה שלנו רוצה הכול מהר, והטכנולוגיה רק מגבירה את הקצב הזה. עם הזמן נצטרך לפתח מקצועות חדשים שיעזרו לנו להתמודד עם הקצב הזה מבחינה פסיכולוגית, ארגונית ופיננסית".

חשש שהוא גם דלק

התוצאה של ההתפתחות המהירה (ויש שיאמרו המהירה מדי) של הבינה המלאכותית כבר ניכרת בשטח, ובוודאי בעולם האקדמי. כמה מוסדות להשכלה גבוהה כבר דיווחו על ירידה משמעותית ברישום לשנת הלימודים הקרובה, לצד איחוד פקולטות וסגירת תוכניות שכבר אין להן ביקוש מספק, בעיקר בעולמות התוכנה. "זה מובן: בטווח הרחוק המקצועות יישארו, אבל בוודאי יעברו שינויים משמעותיים", אומר פרופ' הדר. "מתכנת יישאר מתכנת, אבל הוא כבר לא בהכרח יכתוב את הקוד בעצמו, אלא ינהל קודים ברמות שונות. במקביל נראה עוד ועוד מקצועות רב־תחומיים, שמשלבים כמה תחומי ידע ברמת מורכבות גבוהה. אני סבור שעם הזמן נראה פחות ופחות ביקוש למומחים שמבינים לעומק רק תחום אחד, ויותר ביקוש לאנשי מקצוע בעלי ראייה הוליסטית ורחבה יותר".

פרופ' הדר שוב מבקש להרגיע: "המציאות שתיארו לנו, שלפיה הבינה המלאכותית תחליף את כל העובדים בכל המקצועות בעולם, אינה נכונה", הוא מדגיש. "אני עדיין לא יודע מה יקרה בטווח הרחוק מאוד, אבל בטווח המיידי אנחנו רואים שנוצרו תפקידים חדשים ואף נרשם גידול במספר המשרות בשוק. נכון, יש חברות שמפטרות ואז מגייסות שוב עובדים – זה לא דבר חדש, וזה לא קשור בהכרח לבינה המלאכותית, אלא לתהליכי התייעלות שבאים והולכים בגלים. בסוף, חשוב להבין שה־AI הוא דבר הרבה יותר עמוק מעוד כלי עזר לאדם. הוא לא כלי במובן הרגיל, אלא ישות שמשנה את צורת ההסתכלות ואת אופן העבודה, ומאפשרת לאדם לעסוק יותר במשמעות".

יתרונות, חסרונות ובעיקר אי־ודאות. ומי שמשלם את המחיר, בסופו של דבר, הוא הסטודנט: החייל המשוחרר שסיים שירות צבאי ונדרש להחליט מה יעשה בחייו; הסטודנטית שרוצה להשתלב בעולם ההייטק, אבל לא באמת יודעת איך לגשת אליו. "בקרב הסטודנטים יש חשש, וזה טבעי ומובן", מאשר פרופ' הדר. "השאלה היא מה עושים עם החשש הזה. יש מי שקופא, וכמו דג מת שוחה עם הזרם; לסטודנטים כאלה יהיה קשה הרבה יותר כשיסיימו את התואר. מנגד, יש כאלה שמבינים שהאיום הזה הוא גם הזדמנות. מי שמגיב מהר ומנצל את ההזדמנויות שנפתחות לפניו, יכול להפוך את הסיכון לסיכוי ולבלוט יותר מבוגרים אחרים".

"אני דווקא מזהה התלהבות בקרב הדור הצעיר", מספר יומטוביאן. "זה דור חכם שרואה מה קורה בתעשייה ומבין לעומק את גודל השינוי שמתחולל. לקחת תכנים קיימים ולהוסיף להם שניים או שלושה קורסים רק כדי לומר 'לימדנו בינה מלאכותית' – זה כמו לתבל תבשיל אחרי שסיימת לבשל אותו, וזה פשוט לא עובד כך. האקדמיה החדשה חייבת להיות AI native מהשנייה הראשונה, וזה מה שאנחנו עושים. גם שיטת הלמידה משתנה ונעשית קונקרטית הרבה יותר: אנו מאמינים שלמידה מתוך ניסיון, באמצעות פרויקטים והמחשה, מאפשרת לסטודנט להיכנס לתהליך הלמידה בקלות רבה יותר – קודם לומדים את הפרקטיקה, ורק אחר כך יורדים לעומק".

ד"ר הסגל מסכים עם שתי הגרסאות, אך מבקש לדייק אותן. "סטודנטים לתואר ראשון, עד גיל 30, רואים בבינה המלאכותית בעיקר הזדמנות, לא איום", הוא אומר. "מדעי המחשב כפי שאנחנו מכירים אותם הולכים להשתנות, ואולי אף להיעלם, אבל מדעי מחשב שמבוססים על חשיבה ארכיטקטונית ועל הבנה אלגוריתמית – זה בדיוק מה שהשוק מחפש. לכן, סניורים שלמדו מדעי המחשב לפני כמה שנים ולא התאימו את עצמם לעידן החדש, עלולים להתקשות לשרוד בשוק, בעוד ג'וניורים שמגיעים עם מתודולוגיית AI ועם יכולת לחשוב אחרת, יכולים להצליח בגדול".

עמית רוטשילד, בן 25 מגבעת שמואל, סטודנט מבטיח לתואר ראשון במדעי המחשב באחת האוניברסיטאות הגדולות והמובילות בארץ, מספק הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם האקדמיה כפי שהסטודנטים חווים אותו. "אין ספק שבקרב הסטודנטים יש דאגה", הוא פוסק באופן נחרץ. "אנחנו לא באמת יודעים מה מחכה לנו שם בחוץ ביום שנסיים ללמוד, ואנחנו חיים באי־ודאות גדולה מאוד. אנחנו שומעים על גלי פיטורים בהייטק, ושלא פשוט בכלל להשיג משרות טובות. רק סיימנו ללמוד, וכבר אנחנו צריכים להתבלט כדי שבכלל יזמנו אותנו לראיון עבודה. זה מתסכל כפליים: מצד אחד אנחנו לומדים תואר תובעני וקשה מאוד, ומצד שני שום דבר לא מובטח לנו בחוץ".

בין איום להזדמנות, הסטודנט למדעי המחשב מציע הגדרה אחרת. "הייתי מתאר את הבינה המלאכותית כעננה שמרחפת באוויר, ממש מעלינו. אנחנו רואים סטודנטים שפיצים, כאלה שהיו מהטובים ביותר, מסיימים את התואר ופתאום נתקעים, לא מוצאים עבודה, נופלים בין הכיסאות". כשנשאל מדוע בחר בכל זאת דווקא בפקולטה הזו, תשובתו מפתיעה. "אני רק בשנה ב', ואני יכול לומר בוודאות שכשהתחלתי את הלימודים המצב לא היה כזה. זה מסלים משנה לשנה, ובקצב מסחרר. ובכל זאת, אני עדיין שומר על אופטימיות. אני מאמין, ורוצה להאמין, שה־AI יפתח דלתות ולא יסגור אותן, אבל אין ספק שהחשש מהעתיד מקשה את הלמידה בהווה".

אפשר לעצור את הגלגל?

בשלב זה מתבקשת שאלה תמימה אך לגיטימית: האם מאוחר מדי להחזיר את הגלגל לאחור? ואילו הייתה לנו אפשרות להאט את קצב ההתפתחות, האם היינו עושים זאת? וגם – האם אנחנו באמת מאבדים מכישורינו לטובת מחשב שחכם מאיתנו, או שמא אנחנו מתפתחים בעזרתו, יחד איתו? כמיטב המסורת היהודית, ד"ר הסגל מבקש להשיב בשאלה. "האם יעלה על דעתך לקחת חמור ולעלות איתו לירושלים? הרכיבה על חמור הייתה כישור חשוב מאוד לפני 150 שנה, ומי שידע לדהור על סוס נחשב לגבר. אבל מי עולה היום לירושלים על סוס? עם פריצת ה־AI, הכישורים שלנו יוחלפו והמיומנויות יותאמו, כי כבר לא נצטרך לדעת לעשות הרבה דברים שנראים לנו היום הכרחיים. זה לא אומר שאנחנו הופכים לטיפשים יותר – זה אומר שאנחנו נעשים מתוחכמים יותר. המיומנויות לא נעלמות, הן רק מתחלפות".

תשובתו של פרופ' עזריה נחרצת אף יותר. "לחשוב שהאנושות תיקח צעד אחד לאחור ותפסיק להשתמש בבינה מלאכותית, זה כמו לחשוב שהאנושות תפסיק להשתמש בחשמל. זה בכלל לא הכיוון", הוא מבהיר. "מה שכן, ייתכן שהאדם יחפש יותר ויותר את המפגש האנושי דווקא במקומות שבהם הוא מעניק ערך מוסף. לדוגמה, מפגש עם רופא שמטרתו רק לחדש מרשם, יכול להתקיים לחלוטין מול מנגנון של בינה מלאכותית, ואילו מפגש עם מיילדת, אחות או פסיכולוגית יכול לספק חוויה אנושית שמצדיקה את עצם המפגש".

ולמי שעדיין לא השתכנע, לפרופסור יש הוכחה היסטורית שאמורה להסיר כל ספק. "במרץ 1928 התפרסמה כתבה שטענה כי בתוך כמה שנים האדם כבר לא יצטרך להפגין יכולות מיוחדות, משום שהרובוטים יחליפו את כל שוק העבודה, וכל מה שיישאר לו לעשות הוא ליהנות מתרבות הפנאי", הוא מספר. "מאז התפתחו עוד כלים רבים שאיימו להחליף בני אדם בתחומים שונים, אבל בני האדם, באופן מדהים, הצליחו פעם אחר פעם להתאים את עצמם, להשתמש בכלים הללו ולהשיג בעזרתם הרבה יותר מכפי שהיו משיגים בלעדיהם. הבינה המלאכותית היא עוד יכולת־על שניתנת לאדם, ובזכותה הוא יוכל לעשות הרבה יותר. זה לא אומר שנעבוד פחות – זה רק אומר שנצטרך להיות מקוריים ויצירתיים יותר. אין סיבה לדאוג: העולם עדיין יזדקק לנו".

שאלנו את צ'אט GPT:

מהם עשרת המקצועות שצפויים להשתנות באופן המשמעותי ביותר עד שנת 2035?

• מתכנתים ומפתחי תוכנה

המקצוע לא ייעלם, אבל ישתנה דרמטית: הרבה כתיבת קוד בסיסית תעבור לכלי AI, והערך יעבור לאפיון, בדיקה, ארכיטקטורה, אבטחה, אינטגרציה והבנת מוצר.

• עיתונאים, עורכים וכותבי תוכן

AI כבר מסוגל לנסח, לתרגם, לתמצת ולייצר טיוטות. העבודה האנושית תזוז יותר לכיוון אימות מידע, עריכה, זווית מקורית, שיקול דעת עיתונאי ואחריות משפטית ואתית.

• עורכי דין, מתמחים ויועצים משפטיים

מחקר משפטי, סריקת חוזים, ניסוח ראשוני והשוואת מסמכים יעברו אוטומציה. עורכי דין יידרשו יותר לאסטרטגיה, ניהול סיכונים, משא ומתן ושיקול דעת.

• רואי חשבון, מנהלי חשבונות וחשבי שכר

הפקת דוחות, התאמות ועבודה חזרתית ייעשו יותר אוטומטית. המקצוע ינוע לכיוון בקרה, ניתוח חריגות, ייעוץ עסקי, מיסוי מורכב וניהול מערכות.

• מוקדנים, אנשי שירות לקוחות וטלמרקטינג

זה אחד התחומים החשופים ביותר לבוטים קוליים, צ'אטבוטים ומערכות מכירה אוטומטיות. ה־BLS כבר מצביע על ירידה חזויה במקצועות כמו טלמרקטינג עד 2034.

• מורים ומרצים

AI לא יחליף לגמרי מורה טוב, אבל ישנה את התפקיד: פחות העברת חומר פרונטלית, יותר ליווי אישי, בניית חשיבה, חונכות ושימוש בכלים מותאמים לכל תלמיד.

• רופאים, אחיות ואנשי מקצוע רפואיים

בגלל הזדקנות האוכלוסייה הביקוש לבריאות צפוי לעלות, אבל העבודה עצמה תשתנה: אבחון נתמך AI, ניטור מרחוק, רפואה מותאמת אישית ורובוטיקה יהפכו לחלק מהיומיום.

• נהגים, שליחים ועובדי לוגיסטיקה

רכבים אוטונומיים, רחפנים ומחסנים רובוטיים ישנו מאוד את הענף. המעבר יהיה הדרגתי, אבל התפקידים יזוזו מתפעול פיזי לניהול חריגים, תחזוקה ובקרה.

• מעצבים גרפיים, עורכי וידאו ואנשי קריאייטיב 

כלי AI כבר יוצרים תמונות, וידאו, לוגואים ופרסומות. אנשי הקריאייטיב שיישארו חזקים יהיו אלה שיודעים להוביל קונספט, טעם, מותג, סיפור ועריכה ושילוב בין הכלים.

• אנשי סייבר, דאטה ו־AI

כאן השינוי יהיה הפוך: לא ירידה אלא זינוק במורכבות. הביקוש יגדל, אבל גם העבודה תשתנה מהר – הגנה מפני מתקפות AI, ניהול סוכנים אוטונומיים, ממשל נתונים, פרטיות ובקרה על מודלים.