אסטרטגיית החדירה של האחים המוסלמים למוסדות האמריקניים מתחילה, לפי פרשנים רבים העוקבים אחר ארצות הברית והמזרח התיכון, לשאת פרי. אחרי עלייתו של זוהראן ממדאני השיעי בניו יורק, בחירתן לבית הנבחרים של הפעילה המוסלמית רשידה טליב ושל אילהאן עומאר, חברת הקונגרס ממוצא סומלי המופיעה לישיבות כשחיג'אב לראשה, כעת מופנה המבט אל הסנאט: היעד הבא הוא להביא לשם, שוב מטעם המפלגה הדמוקרטית, את עבדול אל-סייד.
אל-סייד הוא אחד הכוכבים העולים של המחנה הפרוגרסיבי במישיגן. בשעה שהזהיר מפני מה שתיאר כהשפעה יהודית מופרזת על הפוליטיקה האמריקנית, קמפיין הבחירות שלו קיבל תרומות מאנשים המזוהים עם גופים אסלאמיים שנויים במחלוקת. לא מדובר בסכומי עתק, אך הכספים גלויים ומתועדים, כנדרש בחוק האמריקני: מעט יותר מ־115 אלף דולר בסך הכול, שהגיעו מכ־40 תורמים הקשורים למועצה ליחסים אמריקניים־אסלאמיים, CAIR.
דגלי פלסטין מול הבית הלבן, בהפגנת תמיכה בחמאס וחיזבאללה, יוני 24'. | צילום: EPA/JIM LO SCALZO
בין התורמים בולט חמיו של אל-סייד, טייב ג'וקאקו, המעורב בארגונים הללו זה שנים. כבר ב־2005 כיהן כנשיא CAIR במישיגן, ובהמשך היה חבר במועצת המנהלים של הארגון. ב־2007 הצטרף גם לוועדת המייסדים של האגודה האסלאמית של צפון אמריקה, ISNA. שני הארגונים קיבלו לאורך השנים מימון מקטאר, ובאותה שנה הוזכרו במסגרת משפט שעסק במימון חמאס כ"קושרים שלא הוגש נגדם כתב אישום", וכן כגופים שלגביהם נטען כי "היו חלק מאחים המוסלמים בארצות הברית".
הכי מעניין
עשרים וחמש שנה חלפו מאז אסון התאומים, ובעיני חוקרים העוקבים אחר פעילות האחים המוסלמים בארצות הברית, המאבק האסלאמיסטי אינו מתנהל עוד רק באמצעים אלימים וגלויים, אלא גם בדרכים שקטות ומתוחכמות יותר: חדירה למוקדי השפעה, השתלבות במוסדות והשגת דריסת רגל בחדרים שבהם מתקבלות ההחלטות. "מסתתרים לעיני כול", כך תיארה זאת לארה ל' ברנס, מהתוכנית לחקר הקיצוניות באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, בעדות שמסרה בפני ועדת המשפט של הסנאט האמריקני.
דגלי האחים המוסלמים | צילום: AFP
ברנס עסקה בנוכחותה של רשת האחים המוסלמים בארצות הברית, ופירטה את שלל הארגונים והגופים שלדבריה מרכיבים את הרשת הבינלאומית ואת שלוחותיה האמריקניות. לדבריה, את הגופים הללו מחבר יעד אסטרטגי משותף, שנוסח במסמך משנת 1991 המכונה "מזכר ההסבר", אשר נתפס ברשותו של מוחמד אכרם, מבכירי הרשת. במסמך מתוארת "מלחמת קודש גדולה" לא כסיסמה בלבד, אלא כתפיסה של שינוי החברה המערבית מבפנים, עד להבאתה, כלשון המסמך, למצב שבו "תחוסל".
המאמץ הזה מלווה גם בהשקעה כספית נרחבת. מימון מקרנות "צדקה" הקשורות לאמירות קטאר הועבר למוסדות חינוך, ובייחוד לאוניברסיטאות. על פי דו"ח של המכון לחקר האנטישמיות הגלובלית, ISGAP, יותר מ־60 מיליון דולר הוזרמו למערכת ההשכלה הגבוהה, בין היתר בניסיון להשפיע על תוכניות הלימוד ועל השיח האקדמי. במדינה שחופש הביטוי, ההתאגדות והפעילות הפוליטית הם מעקרונות היסוד שלה, עצם הפעילות התרבותית, הפוליטית והכלכלית הזו היא לגיטימית.
מרכז מוסלמי בארה"ב | צילום: AP
השאלה מתעוררת כאשר אותם כלים משמשים לערעור הסדר החברתי והאזרחי. ובכן, נדמה כי הגבול הזה כבר נחצה כאשר קמפוסים אמריקניים הפכו למוקדים של הסתה חריפה נגד ישראל. לצד המאבק בזירה האקדמית, מתנהל גם מאמץ להגדלת כוחו הפוליטי של הציבור המוסלמי בארצות הברית. אחד הכלים המרכזיים לכך הוא תוכנית Muslims Vote, ש־CAIR השיקה ב־2024 במטרה להגדיל את שיעור ההצבעה בקרב מוסלמים ולהרחיב את השפעתם על הבחירות הארציות.
התוכנית כוללת הגדלת שיעורי הרישום וההצבעה בקרב מוסלמים, הכשרת מועמדים מוסלמים, הפצת מדריכי הצבעה ודירוגים של חברי קונגרס, עריכת סקרים על עמדות פוליטיות בציבור המוסלמי, שיתוף פעולה עם ארגונים מוסלמיים נוספים וקידום "מצע פוליטי אסלאמי" משותף. המאמץ מתואם עם גופים נוספים ומתמקד במיוחד במדינות מפתח כמו מישיגן, פנסילבניה וג'ורג'יה, שבהן קיימות קהילות מוסלמיות גדולות ובעלות משקל אלקטורלי.
עוד כתבות בנושא
בדירבורן שבמישיגן, עירו של אל-סייד המוסלמי והפרוגרסיבי, נשמעו בשנים האחרונות דרשות קיצוניות מפי אימאמים שקראו לפגיעה ביהודים, בנוצרים ובאמריקנים. במקביל, אותם גורמים קוראים למאמינים לצאת לקלפיות ולהצביע בהמוניהם. עבור מי שמזהירים מפני התבססות האחים המוסלמים בארצות הברית, השילוב הזה - בין רטוריקה קיצונית לבין התארגנות פוליטית ממושמעת - הוא בדיוק הסיבה להביט מקרוב במה שמתרחש כעת במישיגן.