"תגובה על חיסולו של חמינאי? לא, יש כאן הרבה אנשים עצובים". ובהזדמנות אחרת: "אנשים פגועים פוגעים באנשים" - כך הגיב לאחר פיגוע הטרור בבית כנסת במישיגן, שהיה מלא בילדים, שביצע אזרח אמריקני ממוצא לבנוני בעל קשרים לחיזבאללה. ויש גם את האמירה: "יש לקוות שדי יהיה לתקוע על עמוד את ראשו של אורק כדי להרתיע את כל האחרים", שנכתבה על הסנאטור הדמוקרטי ג'ון פטרמן, מתומכיה הנלהבים של ישראל. ועוד: "אם הם מנמיכים את הרמה, אנחנו נגרור אותם לבוץ ונחנוק אותם". "אני לא מתחיל קטטות, אני מסיים אותן". "אני לא כאן כדי להיות נחמד".
לא, אין ספק שעבדול אל-סייד לא כאן כדי להיות נחמד. בן 41, פרוגרסיבי ומוסלמי, בן להורים מצרים, אל-סייד ניצח היום (רביעי) בפריימריז הדמוקרטיים לסנאט במישיגן. NBC News הייתה בין כלי התקשורת הראשונים שדיווחו על ניצחונו. קודם לכן הוא הוביל בפער קטן על חברת בית הנבחרים המתונה היילי סטיבנס, עם 49 אחוזים לעומת 46.5 אחוזים, במירוץ לקראת בחירות אמצע הכהונה בנובמבר. לפי CNN, הפער בין שני המועמדים עומד על מעט פחות מ-25 אלף קולות.
עוד כתבות בנושא
כך אל-סייד הפך בן רגע לסמל החדש של המפלגה הדמוקרטית החדשה והאנטישמית: זוהרן ממדאני בריבוע. הצלחתו הבהחלט המרשימה מעידה על תזוזה רדיקלית שמאלה של המפלגה, הרחק שנות אור מהמפלגה של קלינטון ואפילו מזו האחרונה של ביידן. בעצרות הבחירות שלו מופיע לצדו הפודקאסטר המאואיסט חסן פיקר, שהתבטא בעבר באמירות כגון "לאמריקה הגיע 11 בספטמבר" ו"אני רוצה לראות את דמם של הקפיטליסטים זורם ברחובות".
הכי מעניין
יריביו במירוץ למועמדות הדמוקרטית קיבלו כבר בתחילת הדרך החלטה שהתבררה כעת כשגויה. הם נמנעו מלתקוף אותו על קשריו עם האחים המוסלמים, דרך חמיו, מחשש לאבד את קולות המצביעים המוסלמים. הם גם לא הדגישו את מתקפותיו החוזרות על ישראל, והמעיטו לעסוק בעמימות שהוא מגלה בשאלת הלגיטימיות של המדינה היהודית. אגב, גם ברני סנדרס, מתומכיו הבולטים של אל-סייד, התחמק שלשום מהשאלה בריאיון טלוויזיוני ולא סיפק תשובה ברורה.
עוד כתבות בנושא
במקום זאת התמקדו יריביו בטענות לשוביניזם מצדו, בעקבות המתקפות הבוטות שהפנה בעיקר כלפי מושלת מישיגן, גרטשן ויטמר, וכלפי יריבתו, היילי סטיבנס. אל-סייד השיב בהאשמות בגזענות, מהלך כמעט צפוי, והתוצאות מלמדות כי, באופן מעט פרדוקסלי, זכה לתמיכה ניכרת דווקא בקרב נשים. גם קו ההתקפה האחר - שלפיו אל-סייד שמאלי מדי ולכן יפסיד בנובמבר למועמד הרפובליקני מייק רוג'רס - אינו משכנע את המצביעים הרבים שמבחינתם סטיבנס, ה"אשמה" בתמיכתה בישראל, אינה מועמדת שאפשר להצביע לה ממילא.
ובכן, ההצבעה בנובמבר תהיה המבחן המכריע. אל-סייד אמר למגזין טיים כי "אשתמש ברוג'רס כסמרטוט רצפה. הוא קריקטורה, פוליטיקאי זקן", ואף חזה שינצח בפער עצום של שבעה אחוזים. פנטזיה? לפני קצת יותר משנה נשמעה גם האפשרות שאלמוני שנולד באוגנדה וקיבל אזרחות אמריקנית רק שבע שנים קודם לכן יהפוך לראש עיריית ניו יורק כמו בדיחה. ובכל זאת, זה קרה. בקרוב יתברר אם גם אל-סייד הוא תופעה חולפת, או כאן כדי להישאר ו"לא להיות נחמד". עד אז, דבר אחד כבר ברור: השוליים הרדיקליים במפלגה הדמוקרטית כבר אינם שוליים.