המודל שמטלטל את השמאל: הסוציאליסטית שמדברת ימין ומחמשת את דנמרק

ההוצאה הצבאית זינקה, שירות החובה הוארך ומגויסים יישלחו לראשונה לגרינלנד: דנמרק מתכוננת לעימותים החדשים של אירופה, וראש הממשלה הסוציאליסטית שלה מוכיחה שאפשר לדבר בשפה של ביטחון, גבולות וריבונות

ראש ממשלת דנמרק, מטה פרדריקסן | AFP

ראש ממשלת דנמרק, מטה פרדריקסן | צילום: AFP

תוכן השמע עדיין בהכנה...

בין האיום הרוסי למתיחות הגיאופוליטית בזירה האטלנטית, קופנהגן מחמשת מחדש את צעיריה. כ-1,600 מגויסים החלו השבוע את שירות החובה במתכונתו המורחבת, המאריכה את תקופת השירות מארבעה חודשים ל-11 חודשים. כבר ב-2024 הודיעה ממשלת דנמרק כי בכוונתה להחיל את גיוס החובה גם על נשים, לצד הארכת השירות לכלל המתגייסים.

המטרה ברורה: להגדיל בהדרגה את מספר המתגייסים מ-5,000 ל-7,500 בשנה עד 2033. מחזור הגיוס החדש משתלב גם בהיערכות להצבת כוחות בגרינלנד. לראשונה ישלחו לאי מגויסי חובה כבר בסוף החודש. פלוגה של יותר ממאה חיילים תשרת שם לאורך ספטמבר ותחליף את הכוחות המקצועיים במשימות המבצעיות ובסיורים.

עוד כתבות בנושא

להצבת הכוחות יש גם משמעות פוליטית ניכרת. כזכור, עוד לפני שהאיום האיראני עמד במוקד סדר היום של הבית הלבן, הביע נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, שוב ושוב את רצונו לספח את הטריטוריה הדנית האוטונומית למחצה, בטענה כי השליטה בה חיונית לביטחון הלאומי האמריקני. הדרישה נדחתה בתוקף הן בידי ממשלת גרינלנד בנוק והן בידי ממשלת דנמרק בקופנהגן.

הכי מעניין

לא במקרה הדגישה ראש ממשלת דנמרק, מטה פרדריקסן, בפסגת נאט"ו שנערכה בחודש שעבר באנקרה כי ארצה מוכנה להגן על כל סנטימטר משטח הברית האטלנטית, "כולל השטח שלנו". ואולם, לצד המתיחות מול ארצות הברית, האיום של מתקפה רוסית אפשרית על אירופה הוא שממלא תפקיד מרכזי בעיצוב המחודש של תפיסת הביטחון הדנית.

ראש ממשלת דנמרק לצד נשיא טורקיה ומזכ"ל נאט"ו | AFP

ראש ממשלת דנמרק לצד נשיא טורקיה ומזכ"ל נאט"ו | צילום: AFP

ב-2022 חובלו צינורות הגז נורד סטרים במימי האזור הכלכלי הבלעדי של דנמרק, בפעולה שיוחסה ליחידת קומנדו אוקראינית. בספטמבר 2025 נקלעה קופנהגן למתיחות ביטחונית נוספת, לאחר שנמל התעופה שלה נסגר בעקבות זיהוי רחפנים, באירוע שהוגדר כמתקפה היברידית שיוחסה, על פי החשד, לרוסיה. על רקע זה, דנמרק אינה רואה עוד באפשרות של מלחמה תרחיש תיאורטי בלבד.

הנתונים ממחישים היטב את המגמה. ההוצאה הצבאית של דנמרק זינקה ב-46 אחוזים ב-2025 והגיעה ל-14.9 מיליארד דולר לעומת גידול של 1.2 אחוזים בלבד בהוצאה הביטחונית של שנת 2015 לעומת שנת 2016. בסך הכול, בין 2016 ל-2025 גדלה ההוצאה הצבאית הדנית ב-238 אחוזים במונחים ריאליים, אחד הגידולים החדים ביותר בקרב מדינות אירופה הנכללות ברשימת 40 המדינות בעלות תקציבי הביטחון הגדולים בעולם.

במסגרת המתכונת החדשה יעברו המגויסים חמישה חודשי הכשרה בסיסית, ולאחריהם שישה חודשי שירות מבצעי. צבא דנמרק משיק גם מסלולי גיוס חדשים, ובהם מחלקת רחפנים. שיטת הגיוס הדנית מבוססת זה שנים על הגרלה בקרב כלל הצעירים הכשירים המגיעים לגיל 18. עם זאת, במשך שנים נשען הצבא בעיקר על מתנדבים, וההגרלה שימשה רק להשלמת המכסות החסרות.

גם שכנותיה הסקנדינביות של דנמרק, כלומר שוודיה, פינלנד ונורווגיה, מפעילות שירות צבאי המבוסס על גיוס חובה, וכך גם המדינות הבלטיות הקרובות אסטוניה, לטביה וליטא. ואולם, השינוי הצבאי אינו הדבר היחיד שבולט בדנמרק. לצידו מתעצבת במדינה גישה פוליטית ואידיאולוגית לוחמנית ולאומנית שכבר לא רגילים לראות באירופה החדשה. 

עוד כתבות בנושא

פרדריקסן עומדת בראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ומשתייכת למחנה הסוציאליסטי האירופי, אך בסוגיות של ביטחון הציבור והגירה היא נשמעת ממש כמנהיגה מן הימין הריבוני. די להביט בציר שיצרה עם ממשלת איטליה במאבק בהגירה: תחילה קראו שתי הממשלות לפרש מחדש את הוראות האמנה האירופית לזכויות אדם, לאחר מכן קידמו הקמת מרכזי קליטה בשטחים שמחוץ לאיחוד האירופי, וכעת הן דורשות לכנס ישיבת חירום של שרי הפנים בעקבות הכאוס בסאוטה.

נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, נענתה למכתב דחוף שעליו חתמו 22 מדינות אירופיות, בהובלת איטליה ודנמרק, והסכימה לקיים דיון במשבר. בין היתר בעקבות הפעילות המשותפת של מלוני ופרדריקסן, גם פון דר ליין ורבים ממנהיגי אירופה מדגישים כעת את הצורך במאבק משותף בהגירה הבלתי חוקית ובהידוק הפיקוח על גבולות היבשת.

מוטב שלא לספר למפלגות השמאל ברחבי אירופה, שאילו היו מצטטות פחות את פדרו סנצ'ס ומציגות יותר את מטה פרדריקסן כמודל "שממנו צריך להתחיל מחדש", ייתכן שהיו מצליחות לנצח מדי פעם גם בבחירות. אלא שהמציאות הפוליטית ביבשת מצביעה בכיוון ההפוך: מליסבון ועד ורשה, מרומא ועד סטוקהולם, דרך פריז, ברלין והאג, התחזקותו של הימין הרדיקלי היא אחת התופעות הפוליטיות הבולטות באירופה בת זמננו. ולא במקרה.