שמונה מיליון ספרים הפכו לאפר בתוך שעות ספורות. 28 אלף כותרים נמחקו, ובהם 600 אלף ספרי לימוד שהיו אמורים להגיע לבתי הספר באוקראינה עד 1 בספטמבר. זהו מאזן ההרס שהותירה המתקפה הרוסית ב־1 באוגוסט על המרכז הלוגיסטי האוטומטי של הוצאת הספרים ראנוק בחרקיב. שני כטב"מים סילוניים פגעו באותו יעד והציתו שרפה שהתפשטה על פני כעשרת אלפים מטרים רבועים.
במתקפה אחת הושמדו ספרים בכמות השווה לכשליש מכלל הייצור השנתי של תעשיית הספרים באוקראינה. אפשר היה לטעון שוב שמדובר בטעות, אולם כאשר אותו אתר נפגע פעמיים, וכאשר הוא משמש לאחסון ספרים באוקראינית וספרי לימוד המיועדים לילדים, הטענה כי מדובר ביד המקרה נעשית פחות ופחות משכנעת. וזאת במיוחד משום שלא מדובר באירוע מבודד.
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין | צילום: Gavriil GRIGOROV / POOL / AFP
בחודש יולי לבדו השמידו המתקפות הרוסיות יותר ממיליון וחצי ספרים אוקראיניים. ב־2 ביולי הושמד מחסן שבו אוחסנו כ־800 אלף עותקים של הוצאת הספרים BookChef. בלילה שבין 18 ל־19 ביולי החריב טיל בליסטי את בית הדפוס Konvi. במתקפה הושמדו 250 אלף ספרי לימוד לתלמידי כיתה ט', שכבר הודפסו והיו מוכנים לחלוקה, וניזוקו חומרי גלם שנועדו להדפסת 350 אלף עותקים נוספים.
הכי מעניין
באותה מתקפה הושמד גם מחסן של הוצאת הספרים Knyholove, ובו 250 אלף ספרים נוספים. כך, בתוך פחות מחודש, פגעה אפוא רוסיה בהוצאות ספרים, בבתי דפוס, במחסנים ובמרכזי הפצה. לא רק במקומות שבהם הספרים מאוחסנים, אלא בכל שרשרת הייצור וההפצה שמאפשרת לטקסט להיכתב, להידפס ולהגיע לבתי הספר, לחנויות הספרים ולבתי הקוראים.
צבא רוסיה בחזית אוקראינה. | צילום: EPA
המקרה הטרגי ביותר אירע ב־23 במאי 2024, כאשר טיל רוסי פגע ב־Faktor Druk בחרקיב, מתחם הדפוס החשוב ביותר באוקראינה. שבעה עובדים נהרגו ו־21 נפצעו. יותר מ־50 אלף ספרים עלו באש, ומתקניה של החברה, שהייתה עד אז נדבך מרכזי בתעשיית ההוצאה לאור במדינה, ניזוקו קשות. הנתונים הללו משקפים נזק כלכלי עצום, אך אינם מבטאים את מלוא משמעותו.
ספר אינו רק נייר, דיו ומוצר בעל ערך מסחרי. הוא נושא בתוכו שפה, השקפת עולם ודרך לספר את ההיסטוריה. הוא מלמד ילדים את שמות המקומות שבהם הם חיים, מספר להם מהיכן באו ומאפשר לקהילה להכיר בעצמה כאומה. בדיוק את הקשר הזה נראה כי מבקש הקרמלין לנתק. בשטחים שכבר נכבשו, ושבהם אין יותר צורך בטילים, מתבצע אותו ניסיון באמצעות הצנזורה.
מחאה נגד מלחמת רוסיה באוקראינה | צילום: AFP
דו"ח שפרסם ארגון Human Rights Watch מתעד כיצד הרשויות הרוסיות כופות את תוכנית הלימודים של מוסקבה, מונעות הוראה באוקראינית ועוקבות אחר תלמידים שממשיכים להשתתף מרחוק בשיעורים של מערכת החינוך האוקראינית, ולעיתים אף מענישות אותם. הטלפונים שלהם נבדקים, בתיהם עוברים חיפושים, משפחותיהם מאוימות, וילדים מופנים לתוכניות חינוך בעלות אופי צבאי.
כך, בית הספר הופך לכלי שבאמצעותו מוחלפת בהדרגה זהות אחת באחרת. במריופול החל התהליך הזה מיד לאחר הפלישה. ביוני 2022 הוחרמה ספריית כנסיית פטרו מוהילה, שבה נשמרו כאלפיים ספרים באוקראינית, והם נשרפו בחצר הכנסייה. בהמשך הושלכו מחלונות האוניברסיטה הממלכתית של פריאזובסקי ספרים מספריית המוסד ונלקחו מהמקום.
שריפה בסמוך לקברו של בעל התניא, האדמו"ר רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעיר האדיטש שבאוקראינה | צילום: חב"ד האדיטש
לדברי מנהלת הספרייה המרכזית בעיר, "הפולשים השמידו את כל הספרים באוקראינית שהיו במריופול". השיטה משתנה, אך המטרה נותרת זהה: במקום שאליו מגיעים הטילים, בתי הדפוס עולים באש. במקום שאליו מגיעים הכוחות הרוסיים, הספריות מתרוקנות. בבתי הספר נדחקת האוקראינית, ההיסטוריה נכתבת מחדש לפי גרסת הקרמלין והסמלים הלאומיים מוסרים.
ובכן, נדמה כי המלחמה הרוסית נגד אוקראינה מעולם לא הייתה רק מאבק על השליטה בכמה מחוזות. עצם קיומה של אוקראינה כאומה נפרדת, בעלת היסטוריה, שפה ותרבות משלה, סותר את הנרטיב האידיאולוגי שעליו בנה ולדימיר פוטין את הפלישה. משום כך גם הספרים הופכים למטרות, ושרפתם של שמונה מיליון ספרים הופכת להכרזת מלחמה על זיכרונו של עם שלם.
עוד כתבות בנושא
