רוסיה של ולדימיר פוטין נכנסת לשנתה החמישית של המלחמה באוקראינה כשהיא נושאת על גבה עוד ועוד סימני שחיקה: משבר כלכלי מעמיק, קשיים מתמשכים בחזית ומתיחות פוליטית גוברת מבית. כעת מצטרף לכך צעד חריג ומשמעותי בגבולותיה עם האיחוד האירופי: מוסקבה החליטה להשעות ללא הגבלת זמן מעבר של בני אדם, כלי רכב, סחורות ומשלוחים מסחריים בשבעה מעברי גבול עם פינלנד, אסטוניה ולטביה - כולן חברות באיחוד האירופי ובנאט"ו.
ההחלטה עוגנה בחוזר מנהלי שעליו חתם ראש ממשלת רוסיה, מיכאיל מישוסטין. החוזר פורסם במוסקבה בסוף חודש יוני ונכנס לתוקף אמש (ד'). במסמך לא נמסר כל נימוק רשמי לצעד, והוא מוגדר כ"זמני" - אך ללא תאריך סיום. ואולם ההקשר שבו התקבלה ההחלטה מלמד כי היא רחוקה מלהיות מהלך טכני בלבד: סגירת המעברים משתלבת במתיחות הגוברת בין מוסקבה לבריסל, ונראית כצעד שנועד לשרת כמה מטרות במקביל - פנימיות וחיצוניות.
מחאה נגד מלחמת רוסיה באוקראינה | צילום: AFP
המהלך נוגע לאזור לנינגרד, לשתי נקודות גבול בקרליה, למעברים שבין סנט פטרבורג לפינלנד, למחוז פסקוב ולגבול שבין רוסיה ללטביה. בפועל, מוסקבה חסמה את כל חמשת מעברי הרכבת עם פינלנד, וכן שני מעברים נוספים עם אסטוניה ולטביה, ובכך עצרה את התנועה בכמה מצירי הרכבת החשובים באזור. מנגד, מעבר איוואנגורוד בגבול עם אסטוניה ומעבר סבז' בגבול עם לטביה נותרו פעילים. ההשפעה המעשית של הצעד אינה אחידה בכל הגבולות.
הכי מעניין
במקרה של פינלנד, לסגירה יש במידה רבה משמעות סמלית: הלסינקי כבר השעתה את קשרי הרכבת הישירים עם רוסיה ב־2022, לאחר הפלישה לאוקראינה, ובדצמבר 2023 סגרה את כל גבולה המזרחי בעקבות עלייה בזרם המהגרים שהגיעו משטח רוסיה. הרשויות בפינלנד ראו בכך לחץ מאורגן מצד מוסקבה, לאחר הצטרפות פינלנד לנאט"ו באפריל 2023. במקרה של אסטוניה ולטביה, לעומת זאת, חלק מהקשרים עדיין היו פעילים, ולכן הסגירה יוצרת פגיעה מוחשית ומיידית יותר בתנועת הסחר.
מנהיגי אירופה בביקור באוקראינה | צילום: Ludovic MARIN / POOL / AFP
הפרשנות הראשונה למהלך נוגעת לזירה הפנימית ברוסיה. סגירת המעברים עשויה לשמש ניסוי כלים לקראת חסימה רחבה יותר של הגבולות, שנועדה למנוע יציאה של גברים בגיל גיוס לחו"ל, אם הקרמלין יחליט על גיוס חלקי נוסף. זהו תרחיש שמזכיר את מה שכבר התרחש בשנים האחרונות, כאשר אלפי אזרחים רוסים עזבו את המדינה כדי להימנע מגיוס לאחר גלי המילואים הראשונים. ברקע לכך, האבדות שספגה רוסיה באוקראינה ממשיכות להכביד על יכולתה הצבאית.
ההערכות העדכניות מדברות על כ־350 אלף הרוגים בקרב הכוחות הרוסיים מאז תחילתו של מה שהקרמלין עדיין מכנה "המבצע הצבאי המיוחד". על רקע זה, הקושי לגייס חיילים חדשים והחשש מבריחה המונית נוספת הופכים את ניהול הגבולות לסוגיה הקשורה ישירות ליכולתה של רוסיה להמשיך במאמץ המלחמתי. אבל להחלטה יש גם ממד כלכלי ברור. דרך המעברים עם פינלנד עוברים היקפים משמעותיים של דשנים - מוצרים שאינם נכללים בסנקציות המערביות.
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין | צילום: EPA/RUSSIAN PRESIDENTIAL PRESS OFFICE
ובכן, חסימה או הגבלה של מעבר הדשנים מאפשרת לרוסיה להפעיל לחץ עקיף על המגזר החקלאי באירופה, בלי להפר באופן רשמי את משטר הסנקציות. במקביל, סגירת הגישה הרוסית לנמלי הים הבלטי עלולה לפגוע גם בקזחסטן ובאוזבקיסטן, המשתמשות בקווי הרכבת הרוסיים כמסדרון לייצוא סחורותיהן לאירופה. כך מגדיל הקרמלין את מנוף הלחץ שלו על שתי רפובליקות סובייטיות לשעבר, שעדיין תלויות בתשתיות הללו, ודוחק בהן להתיישר עם התנאים הכלכליים והפוליטיים שמכתיבה מוסקבה.
בזירה הפינית מצטרף לכך גורם משמעותי נוסף: החלטתה האחרונה של הלסינקי לשתף פעולה עם החברה האמריקנית לוקהיד מרטין בהקמת מרכז התחזוקה האירופי הראשון מסוגו למערכות שיגור רקטות רב־קניות בפינלנד. המהלך סימן נקודת חיכוך נוספת בין שתי המדינות, וזכה מיד לביקורת חריפה מצד הממשלה הרוסית. לכן, סגירת המעברים עשויה להיתפס גם כפעולת תגמול ממוקדת נגד התחזקותה הצבאית של פינלנד במסגרת נאט"ו.
מטה האיחוד האירופי בבריסל | צילום: EPA
אלא שהמהלך משתלב גם במגמה ביטחונית רחבה יותר. לפי תחקיר של כלי התקשורת הליטאי LRT, רוסיה מחזקת את התשתיות הצבאיות שלה לאורך הגבול עם מדינות נאט"ו בצפון אירופה, לקראת אפשרות להצבת יותר מ־100 אלף חיילים באזור לאחר סיום המלחמה באוקראינה. גם משום כך, סגירת המעברים נבחנת בדאגה מיוחדת בבירות הבלטיות ובהלסינקי, שנמנות עם המוטרדות ביותר מפני התרחבות אפשרית של התוקפנות הרוסית.
מה שהופך את המצב לרגיש עוד יותר הוא ההידרדרות באקלים הכלכלי בתוך רוסיה. בחודשים האחרונים החלו אזרחים רוסים למשוך מזומנים מהבנקים בקצב שיא - סימן מובהק לחוסר אמון במערכת הפיננסית וביציבותה הכללית של המדינה. לפי נתוני הבנק המרכזי של רוסיה, היקף המזומן שבמחזור גדל ב־449.7 מיליארד רובל בחודש יוני בלבד. בין פברואר ליוני נרשמה עלייה כוללת של 1.903 טריליון רובל. קצב המשיכות עומד כעת על כ־13 מיליארד רובל ביום - כמעט 150 מיליון אירו.
כוחות נאט"ו בתרגיל ברומניה, ארכיון | צילום: AP
המרוץ למזומן משקף את החרדה הגוברת בציבור, הניזונה מהתקיפות האוקראיניות, מחוסר הוודאות סביב המלחמה ומהקשיים הכלכליים. באזורים פריפריאליים רבים גובר השימוש בערוצי רכישה לא רשמיים ובשוק השחור, בעוד שהמערכת היצרנית נאלצת להתמודד עם משבר נוסף: מחסור בדלק. כאוס הדלק מתרחב כעת לאזורים רבים ברוסיה. רשת BRK הפרטית, שמפעילה יותר מ־100 תחנות דלק באזור סיביר, הודיעה על השעיה מוחלטת של מכירת דלק ללקוחות פרטיים.
ברשת הסבירו כי הספקים לא עמדו בהתחייבויותיהם החוזיות, וכי במשך החודשיים האחרונים לא סופק לה שום סוג של בנזין. בינתיים, אפילו האפשרות לייבא בנזין מהודו עולה על הפרק - סימן נוסף לחומרתו של משבר האנרגיה הפנימי. ההגבלות כבר נוגעות לכ־80 אזורים ברוסיה, וב־40 מהם מכירת הדלק מתבצעת בהקצבה. ההשלכות מתחילות להיות מורגשות גם בערים הגדולות, ובהן סנט פטרבורג, שם הזהירו יצרני מזון את הקמעונאים כי ייתכן שלא יצליחו לספק את הסחורה במועדים שנקבעו.
צבא רוסיה באוקראינה, במהלך הלחימה. | צילום: EPA
וזה לא הכול: גם חברות ההובלה במשאיות החלו להתריע בפני לקוחותיהן על אפשרות לעלייה של לפחות 10% בתעריפים. על הרקע הזה, סגירת המעברים עם פינלנד, אסטוניה ולטביה נראית כצעד החורג בהרבה מניהול מנהלי של הגבולות. זהו בו בזמן איתות פוליטי לאיחוד האירופי ולנאט"ו, כלי לחץ כלכלי על המדינות השכנות ועל הרפובליקות של מרכז אסיה, ואולי גם צעד מנע לקראת בריחה מחודשת של אזרחים רוסים במקרה של גיוס נוסף.
כך מוכיחה מוסקבה שהיא יכולה לפגוע באירופה גם בלי להיגרר לעימות צבאי ישיר: די בהתערבות במסדרונות המסחר ובנתיבי הייצוא כדי ליצור קשיים בשרשראות האספקה החקלאיות של האיחוד. אבל אותה החלטה חושפת גם את עומק הבעיות הפנימיות של רוסיה: המלחמה ממשיכה לשחוק כוח אדם ומשאבים, האמון במערכת הכלכלית נחלש, ומשבר הדלק מפעיל לחץ גובר על אזרחים ועסקים. אלה אינם ימים טובים עבור רוסיה של פוטין. וכעת, יותר ויותר ברור, לא רק יריביה מבחינים בכך.
עוד כתבות בנושא
