הבעיה במפלה של אויב היא שלעיתים קם במקומו אויב גרוע ומסוכן יותר. לא, לא נתקלתם בטעות בטור פרשנות על חיסולים של מנהיגי חמאס מ-2021, ולמעשה קשה להגדיר את מושא הטור הזה אויב. ובכל זאת, כשמביטים בנעשה בבריטניה בשבועות האחרונים קשה להימנע מתחושת תסכול מסוימת מהתהפוכות הפוליטיות שם והמשמעות שלהם למעמדה של ישראל. אחרי שנעשה ברור לכול שראש הממשלה הנוכחי קיר סטארמר לא ראוי לתפקידו ולא מסוגל לבצע גם את תחומי האחריות הקלים יותר של הדייר ברחוב דאונינג 10 בצורה טובה, מפלגת הלייבור פתחה במהלך שבוודאי יהיה מוכר למפלגת העבודה הישראלית (ז"ל): היא הדיחה אותו בחיפוש אחר מנהיג טוב יותר.
עוד כתבות בנושא
אולי יישמע קצת מוזר לקורא הישראלי שאחת התלונות העיקריות על סטארמר הייתה שהוא לא היה אנטי-ישראלי או פרו-פלסטיני מספיק. אף שהוא הכיר במדינה פלסטינית באופן חד-צדדי, גינה שוב ושוב את מעשיה של ישראל והשמיע אין-ספור אמירות נגד המדינה היהודית – עצם העובדה שתמך בישראל מיד אחרי 7 באוקטובר ואף לקח קצת זמן לפני שהתהפך נגד המלחמה הפכה אותו למצורע בקרב תומכי המפלגה המוסלמים. הוסיפו לזה סדרה של שערוריות וחוסר הצלחה כללי, והוא הודיע על התפטרותו. עד כאן טוב. אלא שהלייבור מנסה להימנע מלעשות את אותה טעות פעמיים, וכך האדם שיחליף את סטארמר בשבוע הבא מחזיק בעמדות דומות אך קיצוניות יותר – ובניגוד לסטארמר, נראה שהוא יודע מה הוא עושה.
עד לאחרונה כיהן אנדי ברנהאם כראש עיריית מנצ'סטר, וחלש על העיר וסביבותיה בכזה כוח פוליטי שהוא זכה לכינוי שנלקח ישר ממשחקי הכס: "המלך בצפון". בניגוד לסטארמר האפרורי, ברנהאם הוא פוליטיקאי משופשף, כריזמטי ואשף תקשורת. בשנים האחרונות הוא עמל לבנות לעצמו בסיס כוח עצמאי ויציב הרחק מהפוליטיקה הלונדונית המנוונת, כשהוא ממתג את עצמו כקולם האותנטי של מעמד הפועלים ושל השמאל הרך; עמדה פוליטית שזכתה לכינוי "מנצ'סטריזם". בחודשים האחרונים הוא הריח את הדם במים ולא המתין לבחירות כלליות. כשמושב פרלמנט התפנה במייקרפילד בחודש שעבר ברנהאם דרס את מנגנון המפלגה שניסה לבלום אותו וניצח בקלות. כך הוא סלל את דרכו לראשות הממשלה.
הכי מעניין
תוך זמן קצר ברנהאם הבטיח את תמיכתם של 369 מתוך 403 חברי הלייבור בפרלמנט – רוב שלא מאפשר לאף מועמד אחר אפילו לנסות להתחרות בו. וכך ב-20 ביולי הוא ייכנס לתפקיד בלי בחירות כלליות ועם מנדט אדיר ויכולת ביצועית פוליטית שסטארמר יכול רק לחלום עליה. וזה אמור להדיר שינה מעיניהם של ישראלים.
שפה פרוגרסיבית טיפוסית
כאמור, אחת הסיבות המרכזיות לקריסתו של סטארמר הייתה נטישתם ההמונית של מצביעים מוסלמים ופרוגרסיבים בבחירות המקומיות, שמחו על כך שהממשלה לא הייתה עוינת מספיק כלפי ישראל. ברנהאם הבין את הרמז מיד, והמשימה הראשונה שלו היא בנייה מחדש של הגשר הזה – על חשבונה של מדינת ישראל.
השינוי כבר התחיל. בשבוע שעבר פרסם ברנהאם התנצלות פומבית על האופן שבו ניהלה המפלגה את יחסה של בריטניה למלחמה בעזה תחת סטארמר קודמו, והצהיר בשפה פרוגרסיבית טיפוסית שהלייבור "לא פעלה נכון" ושהיא "חייבת להשתפר". אבל ברנהאם לא עוצר בהלקאה עצמית רטורית, ומתכוון לתרגם את הסנטימנט האנטי-ישראלי למדיניות מעשית. לפי דיווחים בבריטניה, בימים אלה הוא בוחן הטלת עיצומים חריפים על השרים הישראלים הרגילים – סמוטריץ', בן גביר ואחרים – מקדם איסור מוחלט על סחר עם "ההתנחלויות", ופועל להידוק נוסף של אמברגו הנשק הקיים. הוא אומנם זהיר מספיק כדי להימנע משימוש מפורש במושג "רצח עם", אבל זו נחמה קטנה מאוד.
הפגנה פרו-פלסטינית בלונדון, בריטניה | צילום: AFP
הקהילה היהודית בבריטניה כבר מזהה את הסכנה. ועד שליחי הקהילות והמועצה למנהיגות יהודית מיהרו לפרסם הודעות חריפות נוכח ההתעלמות המוחלטת של ברנהאם מאחריותו של חמאס לטבח 7 באוקטובר והמלחמה שבאה אחריו, כמו גם מהמעורבות האיראנית במזרח התיכון. האנטישמיות כבר גואה בבריטניה, ולא נראה שאדם כמו אדני ברנהאם יהיה מי שיפחית אותה. למעשה, היהודים רק חוששים מהחמרה נוספת תחת ראש ממשלה פופולרי שמתגאה בכך שהוא בוחר צד – נגד המדינה היהודית.
וכך מולדתה של הצהרת בלפור מונהגת כעת על ידי ראש ממשלה חד, מוכשר ופופוליסט, שמזהה רווח פוליטי פנימי עצום בהנהגת מדיניות אנטי-ישראלית חריפה. נראה שיש לו את הכוח, יש לו את הכישרון, והכי גרוע: הוא משחק מול שער ריק.
השער הריק
מה לגבי הצד השני של המתרס הפוליטי? הוא עסוק בלקרוע את עצמו לגזרים. לפני שנפנה לימין הפופוליסטי הבריטי – שבו עסקנו כאן לאחרונה – ייתכן שקוראים תוהים איפה המפלגה השמרנית בכל הסיפור הזה. ובכן, היא גוססת. אחרי 14 שנות שלטון הפכפכים, לא יעילים ורוויי חילופים בצמרת שהתישו את הציבור הבריטי, השמרנים מדשדשים סביב 19 אחוזי תמיכה בסקרים בלבד. אף שהמפלגה בחרה למנהיגתה את קמי בדנוך הצעירה, האנרגטית והימנית מאוד, כרגע מדובר במפלגת רפאים שמתקשה לייצב את עצמה.
עוד כתבות בנושא
מנגד, הימין הפופוליסטי פשוט לא מצליח להתגבש. הרגע הזה היה אמור להיות שעת הכושר ההיסטורית של נייג'ל פרג'. אחרי ההישגים חסרי התקדים שקטף בבחירות המקומיות מוקדם יותר השנה, נדמה היה שמפלגת הרפורמה (Reform UK) שלו רוכבת על גל מחאה ענק שיציב אותו כראש האופוזיציה האמיתי – ואולי גם המועמד המציאותי ביותר לראש הממשלה הבא. אלא שבמקום לתרגם את המומנטום לגוש פוליטי יציב, הוא פשוט התפוצץ.
חודשים ספורים לאחר שזכה בהישג הפוליטי הגדול ביותר בקריירה שלו, פרג' מסובך כעת עד צוואר בסדרה של חקירות משטרתיות באשר למקורות המימון שלו. כתוצאה מכך המותג האישי שלו, שפעם נתפס כאותנטי ומרענן, הפך לרעיל. סקרים שפורסמו בשבועות האחרונות מראים שרוב ניכר מהציבור הבריטי רואה בו כעת דמות "נכלולית". בהימור תמוה הוא אפילו התפטר מכיסאו בפרלמנט בשבוע שעבר כדי להתמודד שוב בבחירות בזק במחוז קלקטון. הוא מקווה להיבחר מחדש וכך להוכיח את כוחו, אבל המהלך מדיף ריח נואש.
נייג'ל פרג'. | צילום: EPA
אבל כמו הטבע, הפוליטיקה שונאת ואקום, וכשהמנהיג מגלה חולשה תמיד יימצא מי שינעץ את הסכין בגבו. אל החלל הזה נכנס כעת רופרט לואו, מיליונר וחבר פרלמנט לשעבר מטעם מפלגת הרפורמה, שהחליט שהבעיה של פרג' היא שהוא פשוט רכרוכי וממלכתי מדי. לואו פרש מהמפלגה, לקח איתו פלג של פורשים והקים מפלגת עוד-יותר-ימין: Restore Britain ("להשיב את בריטניה"). לואו מאגף את פרג' מימין עם לאומנות בוטה וחסרת התנצלות; פרג' דיבר על מכסות הגירה, ואילו לואו מדבר בגלוי על גירוש המוני, כולל של תושבים חוקיים ש"לא השתלבו בחברה", וקורא לאיסור גורף על לבישת בורקה. הוא זיהה את התסכול העמוק של הבייס הימני, ומוכר להם גרסה מזוקקת של הפופוליזם הבריטי המוכר.
המלחמה הזו לא מתרחשת רק במסדרונות הפרלמנט. לאחרונה נכנס אליה שחקן אמריקני שהופך את הסיפור לאירוע עולמי: אילון מאסק. הטרול העשיר בעולם, לאחר שהפך את X למגרש המשחקים הפוליטי הפרטי שלו, החליט להתערב. מאסק חיבק את פרג' בעבר, אך כעת הוא זורק אותו לכלבים. לאחרונה הוא כינה את פרג' חלש והטיל את כל כובד משקלו – ואת כספו, ואת כוחו התקשורתי העצום – מאחורי לואו. בפוסט שזכה לעשרות מיליוני צפיות קבע מאסק ש"רק Restore Britain יכולה להציל את בריטניה". וכך הפך לואו מפוליטיקאי סורר למנהיג חדש בימין הבריטי.
וכך, במקום לשמש אופוזיציה יעילה ולוחמנית לברנהאם ולממשלת הלייבור, הימין הבריטי עסוק במלחמת אחים קטלנית שמכלה כל חלקה טובה. ובזמן שהימין הפופוליסטי עסוק בלחסל את עצמו, פופוליסט משמאל הגיע ללונדון ומבצר בשקט את אחיזתו בשלטון. לאנדי ברנהאם אין אופוזיציה, אין מעצורים, ויש לו תמריץ פוליטי ברור מאוד להרחיק עוד יותר שמאלה. לישראלים רק נותר לקוות שקללת הסקנדלים שמרחפת מעל ראשיהם של ראשי ממשלת בריטניה מאז בוריס ג'ונסון לא תפסח על המלך בצפון.
עוד כתבות בנושא
